הי ערן,

רציתי לשאול אותך כמה שאלות על כל ענין ההרכבים בקבוצת כדורסל. כלומר, ב . . . (ביפ!) זה די ברור. יש מגנים, בלמים, קשרים וחלוצים, בדרך כלל מי שכובש את רוב רובם של השערים הם החלוצים והקשרים. כמעט ולא קורה שבלם מבקיע. ולחלופין בדרך כלל חלוץ לא עושה הגנה.

לעומת זאת, בכדורסל כולם הרי קולעים פחות או יותר, וכולם עושים הגנה פחות או יותר ( למרות שליאור אליהו כמעט נתן מכות לצביקה שרף בגלל ענין ההגנה שלו, ולאחר מכן הוא כמעט קיבל מכות מאדון דושקו "רוקי" איבנוביץ' בגלל ההגנה) אבל בגדול החלוקה די שווה.

השאלה שלי בעצם היא זו: בכל קבוצה בדרך כלל פותחים בחמישייה סנטר, פאואר פוורוורד, סמול פוורווד. שוטינג גארד ופוינט גארד. אבל מה, כשאני בתור חובב nba live משחק כדורסל ב-ps אני רואה שגם אם אני משחק עם שלושה סנטרים זה הולך לא רע. אז נכון שבמציאות זה לא דומה בכלל, אבל אני רוצה להבין למה?

כלומר, תדמיין קבוצה עם, למשל, שאקיל אוניל, אנדרו ביינום, קארים עבדול ג'באר, בראיינט ונוביצקי. סתם משהו פרוע שאני חושב עכשיו. אז יש לך שלושה סנטרים, pf אחד ו-sg אחד. נראה לך שמישהו יכול לעמוד מול קבוצה כזו?

בקיצור, אני רוצה לדעת האם חובה שיהיו כל חמש העמדות בקבוצה, והאם יש דוגמאות לקבוצות שלאורך זמן שיחקו עם הרכב מוזר ונחלו הצלחה.

תודה מראש, האתר שלך הוא פשוט תאווה לעיניים.

יוני

שלומות יוני,

כנראה שאתה חדש יחסית כאן, אחרת לא היית מעז להעלות על הכתב את המלה שאין להשתמש בה. אותה אחת שהזכרת במשפט הראשון שלך וצנזרנו מיד ב"ביפ" עצבני ומלווה בסימן קריאה.

כך או אחרת, אחרת או כך, תודה לך על המחמאות וגם על השאלה המעניינת. אני חושב שהרכב עם קארים, ביינום ושאקיל הוא בעייתי, אנשים שם פשוט ידרכו זה על הרגליים של זה. וזכור את חוק שלוש השניות, כן? אין ביניהם שחקנים שממש יכולים לחיות מחוץ לצבע לאורך זמן. זה הרכב צפוף מדי וגם כבד מדי. כמובן שיש לו את היתרונות שלו, לא נכחיש זאת.

הבט, היה אומר ודאי מאמננו שחור השיער לו היה נשאל, ממש כמו בצבא שניים-שלושה חילות לא מספיקים כדי לנצח במלחמה כוללת. אתה צריך גם חיל אוויר וגם חיל ים, גם צנחנים וגם תותחנים, גם שיריון וגם הנדסה, גם חי"ר וגם מודיעין ועוד כהנה וכשמה. ככל שתהיה מגוון יותר ויהיו לך יותר כלים לבצע את המשימה, הסיכוי שתעמוד בה גדול יותר.

במקביל לכך שמאמנים נוטים לבנות קבוצה על ידי איוש כל חמש העמדות המסורתיות מתבצעת עם השנים התקרבות הולכת וגוברת בין העמדות עצמן. יותר ויותר שחקנים משחקים גם בעמדות 1 וגם בעמדה 2 באותה מידה של הצלחה. יותר ויותר שחקנים עושים את זה בעמדות 3 ו-4, או 4 ו-5. יש אפילו שחקנים שמבצעים את עבודתם מצוין ובמידה כמעט שווה של הצלחה על פני שלוש או ארבע עמדות ביחד.

כל זה יוצר בעצם טשטוש בין העמדות המסורתיות ומאפשר למאמן ללוש טוב יותר את הבצק שלו בדרך למאפה נאה וריחני, נעים למגע ולמראה.

אבל לשחק ממש ולאורך זמן עם שלושה שחקנים שמאוד מזכירים זה את זה בתכונות שלהם – לא מומלץ. לכולם יש את אותם יתרונות בערך, ואת אותם חסרונות בערך. עדיף לפזר את היתרונות שלך בין יותר שחקנים שונים, מאשר בין שחקנים דומים.

דוגמאות? בין קרטון לקרטון, ובעודי רכון קדימה ושובר את הגב על מדף האיפור בביתה של סבתא נועה לרגל השיפוץ בלשכה הנשיאותית, אני מתקשה אפילו להקליד שלא לדבר על לחשוב.

כללית, יש לא מעט קבוצות שעוברות להרכב של ארבעה נמוכים על המגרש, או שלושה גבוהים בצירוף גארד גבוה כדי להפיק משהו מאוד מסוים בפרקי זמן מסויימים. קבוצות שמשחקות ככה משחקים שלמים או עונות שלמות? וואלאק, לא זוכר כרגע.

אגב, אני די בטוח שההשוואה לביפ מבחינת מי שקולע ומי שכובש (ביפ!) לא נכונה. מגרש ביפ גדול בהרבה מאשר מגרש כדורסל. הבלם כמעט שלא מגיע לאזור הקרוב לשער (ביפ!) היריב, ולכן גם לא כובש (ביפ!). בכדורסל המרחקים קטנים וכולם רצים, או אמורים לרוץ, הלוך וחזור באופן מלא ולא סמלי כמו שעושים בלמים כלפי מעלה או חלוצים כלפי מטה.

אבל שמע, עולות פה יותר מדי מלים אסורות לשימוש וזה מתחיל להיות בעייתי ומעיק. תודה רבה על ההתעניינות והשאלה, מקווה שתמשיך לגלות עניין בכדורסלע-האתר וסיפור מעללינו.

שלומות ונצורות בשלב זה.