מכבי ת"א הזכירה לי את עצמי מאז עברנו לגור אצל סבתא נועה בעקבות השיפוץ בלשכה הנשיאותית. בעוד אני מבזבז המון זמן ואנרגיות מדי יום בכבישים בכל מיני נסיעות שלא הייתי מבצע אלמלא המעבר, הם מבזבזים זמן ואנרגיות במשחקים לא ממש מעניינים בליגת קזינו ובליגה האדריאטית.

מרוב עיסוקים ומטלות שחייבים לבצע בין רגעי השיא, קשה לפעמים להתמקד. מתפתחת נטייה להתפזר ולחפף, ובמקביל נוצרת גם זעקה פנימית שנובעת מתסכול מסוים: תנו קצת שקט, תנו קצת זמן להתכונן כמו שצריך, תנו אפשרות להביע יכולת. וכל אחד בענייניו: מכבי רוצה להתאמן ברצינות ובלי נסיעות מתישות בדרך כדי להשתפר ולהתקדם, ואני לכתוב אייטמון טוב ולא בינוני ומחופף - בלי הפרעות ובנחת.

הם צריכים את ריאל מדריד בפתח, בשביל לממש את האימונים הטובים שעשו בימים האחרונים ולהבין שעומדת בפניהם הזדמנות לשלוף ציפורניים ושזה הרגע הנכון לתת ביס בחיים.

אני צריך להגיע עמוק לתוך הלילה שבין חמישי לשישי כדי לחלץ אייטמון, כי בשעות האלה אין סיכוי שאדרש להסיע את איתי סלע הפלאי לעוד אימון ולחצות את הכרך הפקוק באלף מכוניות הלוך וחזור.

מכבי קיבלה את השקט שהיא צריכה. מאז שבה משירוקי ועד למשחק נגד מדריד עברו בערך עשרה ימים, שאת כולם עשתה בארץ. בין משחק למשחק, ובעיקר אחרי המפגש נגד נתניה ביום שני, היו לה הזדמנויות לנשום, להירגע קצת, להתאמן כמו שצריך ולתקן ליקויים. יותר מכל דבר אחר, זה בדיוק מה שהיא נזקקה לו. וזה בדיוק מה שנזקקו לו כמה וכמה (וכמה!) שחקנים כדי להתעלות.

דווין סמית' הגיע ליורוליג עם סדרת קליעות ברבע השלישי, שהחזיקה את מכבי מול הצ'אקות הרצופות של קארול. אוחיון היה שם כדי להתנפל על כל מיני לוס בולס ולשמור מצוין. סחור-סחור היה מאוד-מאוד בעניין. בלו הציג את הידית שלו, שאני בטוח שבקבוצות אירופיות מסוימות היא שווה הרבה יותר משהוא מקבל במכבי ת"א.

ופרמאר מעל האחרים.

כולם הבינו שפפאלוקאס אחד שדוחף ומדרבן הוא לא דרך, לא שיטה ולא מתכון לנצח את ריאל. ובערב כזה אפילו לא מעניין ומיותר לדבר על העובדה שליאור אליהו קיבל רק 10 דקות וקלע רק שתי נקודות, או על אפס נקודות של פניני ופפאלוקאס ביחד ולחוד.

והכי מעניין: אם אני לא טועה, עד היום ריאל ניצחה בכל משחק (ליגה ויורוליג) בו קלעה יותר שלשות והורידה יותר ריבאונדים. גם הפעם היא עשתה את מה שהיא עושה הכי טוב וגברה על מכבי בשתי הקטגוריות האלה, אבל הפסידה.

זה אומר שההפסד שלה מגיע ממקומות אחרים, קטגוריות אחרות, אבל לא בהכרח אלה שרשומות בסטטיסטיקה. בסטטיסטיקה הרגילה לא תמצאו התייחסויות למוטיבציה, חדות, עירנות או תגובות מהירות יותר. גם לא תמצאו פעמיים שבהן סחור-סחור השתטח על הרצפה.

לא תמצאו שם גם את הנקודה בזמן על גבי המסלול שהקבוצה נוסעת עליו. עבור מכבי זה היה כבר עכשיו מסוג המשחקים שאסור להפסיד. הפסד היה מוציא הרבה רוח משאיפות המועדון, מוריד את הקבוצה למאזן שלילי ומעלה את ריאל ל-0:3 מוקדם וטוב עם שני ניצחונות חוץ. הפסד היה מקרב את הלהבות אל מאמננו העולה, שהיה מתחיל לשמוע דיבורים בקולי קולות על סגל בינוני והרכבה לא נכונה, באחריותו, של הפאזל.

לקבל 5, 5 ו-4 בנקודות, ריבאונדים ואסיסטים מיוגב אוחיון, שנמנע לחלוטין מאיבודים זה בונוס. בטח אם מדובר בשחקן שבשני המשחקים הראשונים שלו ביורוליג לא קלע אף נקודה ולא השפיע. עדיין, ביותר מדי דקות כשהוא על המגרש הקבוצה משחקת עם 4 ורבע שחקנים בהתקפה. הבשורות הרעות הן שהזריקה של אוחיון עדיין רועדת לגמרי. הבשורות הטובות הן שיותר ויותר הוא מעז ומנסה ולא חושש, ושבלאט מוכן ויודע מתי לזרוק אותו למים.

קיצור מסוים ברוטציה עזר לבלאט להינעל על השחקנים החמים לערב הזה. לנגפורד ותיישון ג'יימס (איפה הימים בהם הוא שלט בעוז בתחרות 'חביב נולד') קיבלו זמן קצר מאוד להוכיח אם הם כאן או לא, בורשטיין בכלל לא נוסה ושאייר אפילו לא התלבש. בלאט הלך עם תשיעייה, שמתוכה רק חמישה איימו ממש על ריאל התקפית. ובכל זאת, המיקוד הזה עזר לה לנצח. בצד השני פאבלו לאסו התפזר מדי בשימוש שלו בגבוהים ובפועל הפסיד גם את בגיץ' וגם את טומיץ'.

עד שהוא יבין איך למצות את הפוטנציאל באופן הטוב ביותר, ושאין לו ברירה אלא לבחור בשמונה-תשעה מועדפים מתוך האחד עשר שלו, יעבור כנראה זמן.

בינתיים, אני מגלה פתאום שלמכבי אין משחק באדריאטית מחר ושהמפגש נגד המופארם ורשאץ נדחה לסוף דצמבר. לא יודע מה הסיבה, אבל כבר הספקנו להבין שלוח המשחקים גמיש וניתן להזזה ככל שמדובר במכבי ת"א ובהנהלת הליגה האדריאטית. זה אומר, בעצם, שתירשם שהייה רצופה בארץ למספר ימים נוספים, שיהיו עוד אימונים טובים לקראת המשחק באיסטנבול בשבוע הבא וכתוצאה מזה, כנראה, יהיה משחק טוב נוסף של מכבי גם שם.

ואם נחיה גם נראה, כי משק כנפי השבת כבר נשמע מעל הראש וזה זמן להתחיל ולהתקפל.

שלומות ונצורות בשלב זה.