הייתי פנוי אתמול בערב.

עייף, מפוהק, שחוק מהנסיעות הלוך וחזור לאורך היום מאז שעברנו לגור אצל הסבתא, אבל פנוי.

התקיימה אמנם פגישה בערב עם אבי האדריכל לגבי החלונות והתריסים בכל רחבי הלשכה הנשיאותית, ושאר עניינים שטרם נסגרו סופית, אבל הייתי פנוי.

יכולתי ללכת באמצע, או לפני, או אחרי. יכולתי לתפוס לפחות חלק מהמשחק של הפועל ת"א נגד נהריה בליגה הלאומית הקרויה כאן, כידוע, קזינו 2.

זו היתה אפילו הזדמנות קלאסית לאב ובנו, נניח. גם איתי סלע הפלאי היה פנוי. הוא העדיף לראות "המירוץ למיליון". אני העדפתי לשקוע בעייפות שלי.

איש מאיתנו אפילו לא ידע ולא היה ער לכך שהפועל ת"א מארחת את נהריה. והאולם בהדר יוסף כל כך קרוב, לא להאמין עד כמה. חוצים את הגשר מעל רחוב שטרית, דקה וחצי ואנחנו שם. זה לא קרה.

גיליתי את זה היום אחרי עיון קל ב"ישראל היום", שבו צמד המלים הדר יוסף קפץ אל מול העיניים פתאום. כן, הפועל ת"א משחקת בהדר יוסף ולא מעט זמן, כידוע. וכן, אנחנו כבר שבועיים וחצי בהדר יוסף ולא ברמת גן, וכנראה שטרם עיכלנו לגמרי את העובדה הזו. ובעיקר, יש דבר כזה שנקרא ליגה לאומית. אחת לתקופה זה מתברר לי מחדש.

לא מזלזל, חלילה.

"ידיעות אחרונות" עושה מאמצים ומקדיש שטח נרחב למדי לתוצאות המשחקים וכל הקלעים, כולל איזשהו קטע צבע קבוע על אחד ממשחקי הליגה. גם העיתונים האחרים משתדלים. "ספסל" בכלל הפך עם השנים למקום שהוא כמעט האתר הרשמי של הליגה הלאומית בישראל. ערוץ הספורט הציב בעונה שעברה את מאמננו האדמוני לשעבר כפרשן קבוע במשחקי הליגה הזו. וגם אני צפיתי בה, בעיקר בפלייאוף.

ובכל זאת, משהו פה לא משתרש. לא מתיישב. לפחות אצלי.

זה הרבה מאוד שנים שאני מפנה עורף לליגה מתוך החלטה שרצוי שיהיו לבן אדם חיים אחרים מלבד כדורסל, וכי הראש כבר תפוס לגמרי במגזרי כדורסל אחרים. חיים אחרים, אגב, יכולים להיות בהחלט סתם לשבת בבית עייף ומפוהק ולדבר על תריסים ופתרונות חדשים לחלון המוגבה בשירותים, או לראות "המירוץ למיליון" כמו שעשו אתמול הפלאי וחסרת התקדים.

אני משוכנע שיכולתי להיכבש בקסמה, אם יש בה קסם. יכולתי להלל את ביצועיה ושחקניה, מתוך הנחה שיש מה ומי. יכולתי להקדיש אפילו אייטמון שבועי בכדורסלע-האתר כמו שקרה פתאום, משום מקום, לליגת התיכוניים אליה חוברתי.

אלא שזה בדיוק העניין – חוברתי מתוך סיטואציה, לא מתוך בחירה.

בדיוק כמו שחוברתי לליגה הבלקנית בזכות שידורי ג"ג הפקות ואירועים (הערב שידור ראשון, כן?). אם לא ערוץ 50 הייתי יושב הערב באיזשהו בית קפה, או מקריא סיפור לתומרינגו סטאר העולץ או אולי-אולי מצליח להשחיל מלה בפרטיות מלאה עם רעיית הנשיא.

אז זה מה שזה. פתאום, בסוג של פריחה מקצועית מאוחרת, או בואו לא נכחיש זאת – פשוט להיות שם במקרה כשזה קורה – אני מתרועע עם מגזרים זנוחים מבחינתי כמו ליגת התיכוניים, ליגת הנשים שיצא לי לפרשן בה משחק ואולי תהיה לזה המשכיות, והליגה הבלקנית.

אז אני באמת מכבד את הליגה הלאומית. יודע שאני מפסיד. יודע שאני לא בעניינים. יודע שהפסדתי אתמול הזדמנות מצוינת לראות קצת את הפועל ת"א ממש מתחת לבית, מעבר לגשר.

אבל אני באמת דוחה את האשמה; זו הליגה הלאומית שבחרה לא להגיע אלי איכשהו.

היתה צריכה ללמוד מהאחרות, כנראה.