יורוליג

ראיתי. לא התלהבתי. לא נסחפתי. לא מצא חן בעיניי. משחק מעייף, אם כי השחקנים הזיעו יותר – בואו לא נכחיש זאת, כן?

אזכור מתוכו בעיקר את הפרסומת על ההרוגים בתאונות הבנייה והילד ששר "כי הבטיח הוא לי, כי הבטיח הוא לי", והאבא שלא חוזר. תפס אותי.

אפילו מכאן אפשר היה להרגיש שהאווירה באיסטנבול לא מזכירה את זו שמלפני קרוב לעשרים שנה, כשאפס היתה פילזן ונאומוסקי האליל עשה מה שהוא רוצה במגרש.

צריך ללכת יותר משנה אחורה כדי להיתקל במשחק חוץ ביורוליג, שטל בורשטיין קלע בו יותר משבע נקודות. צריך ללכת יותר מארבע וחצי שנים אחורה כדי לאתר את הפעם האחרונה שבורשטיין הוריד 7 ריבאונדים במשחק חוץ ביורוליג. כשבורשטיין משחק ככה וחוזר להיות פקטור, למכבי יש סיכוי בכל מקום.

שני שחקנים שרק לא מזמן תמהנו לגבי יכולת ההשתלבות שלהם בסגל של מכבי, והתחושה בקיץ היתה שדקות המשחק שלהם הלכו לאיבוד, מכירים עכשיו סיטואציה אחרת לגמרי.

אוחיון פותח כרכז ומקבל עדיפות על פני פפאלוקאס, וקית' לנגפורד לא מתחבר ומשאיר מסלול פתוח לבורשטיין. זה – וכמובן ההיפלטות המוחלטת נכון להיום של ג'ון שאייר מסגל היורוליג של מכבי ת"א.

עדיין ישנה תחושה שאוחיון ובורשטיין הם רק זמניים, ויכולים להיעלם לקצה הספסל בכל רגע נתון. התחושה הזו גואה בכל פעם שהם מנסים ליידות שלשה, ומי שעונה הוא החישוק ולא הרשת. אבל פפאלוקאס לא נעשה יותר צעיר, וגם לא אמור לשמש כשחקן חמישייה, כי לא היה כזה לאורך רוב הקריירה שלו. ולנגפורד? לא יודע, אבל כל עוד הוא נראה ככה כמעט כל אחד עדיף עליו.

כך או אחרת, אחרת או כך, הערכות מוקדמות לחוד ומציאות לחוד, יו נואו. אוחיון נתן את דקות ההשפעה שלו נגד ריאל, בורשטיין עשה את זה בטורקיה. ספק אם מאמננו העולה יכול לבקש יותר מזה.

בלקנית

מה יש להגיד: הייתי בגן נר, הייתי.

להיות הכי ישר בעולם, אין סיכוי שהייתי מגיע למשחק של גלבוע/גליל נגד או.קיי.קיי בלגרד אלמלא הייתי חלק מצוות השידור למשחק הזה. יותר מזה, כעסתי כעס רב וגדול על מועד המשחק. מי קבע שמשחקים בליגה הבלקנית דווקא על מועד הטניסלע השבועי נגד השכן? שבוע שלם אני מחכה לזה, ופתאום בלקנית. הלך המשחק עם השכן. ולא, אין לנו מועדים אחרים. יש לנו נשים קרייריסטיות, לעומת זאת.

וילדים. הרבה ילדים.

אז יצאתי לטיול שנתי ונסעתי לגן נר. אופס, תיקון טעות: אומרים שמצפים עוד ארבעה טיולים כאלה. לפחות ארבעה. לא צחוק.

הגענו. דיבור קל עם קוז'יקרו, ברק פלג ועמית גל, אנשים שאני לא צריך להציג בפניהם תעודת זהות כדי שיזהו אותי. אף אחד מהם לא ממש האמין למראה עיניהם: נוכחות נשיאותית בגן נר? איך, למה, ממתי והכיצד? אחרי שעושים את הקישור לשידור החי בטלוויזיה התמונה מתבהרת. ובכל זאת, עדיין נרשם איזשהו חוסר אמון. לא, זה לא יכול להיות שאני באמת שם.

משחק? עזבו עכשיו, בחייכם. סוף שבוע, יו נואו. ההיי-לייט של הערב, מלבד הצ'אקות המרשימות של יבזורי, הוא התהייה של קיר הבטון לגבי מחשבון כדורסלע, חולצות כדורסלע ומדוע גם לו אין אחת. הסברתי לו שאין במידות שלו. ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהוא התרצה, אם כי עדיין כועס וגם נתן לי לדעת מזה, על שנכתב נגדו כאן בכדורסלע-האתר, לפני כשנה, שירדה עליו העלטה.

זה ביטוי גדול, אומר הקיר, אבל לא תקף לגביו. עדיין לא. 12.3 נקודות בממוצע ב-16.5 דקות למשחק בליגת קזינו מפתיחת העונה, משרתות את הטענה שלו. יש לו גם הסבר מפורט לחולשה שלו בכל הקשור לסך הנקודות שצבר בעונה שעברה, אבל נשמור את זה בינינו.

ליובין, שנראה מעט לחוץ ורציני להחריד משום מה, ניסה לתת דקות לכל השחקנים שלו, או לרובם, כבר במחצית הראשונה. זה לא עבד טוב לצד העובדה שג"ג הגיעה למשחק הזה אחרי 25 הפרש על הפועל חולון בליגה.

היה צריך לעבור קצת זמן כדי שהשאננות תתפוגג, ותוצאה צמודה במחצית שימשה סיבה מצוינת לחזור לחמישייה הראשונה ולקבל ממנה קווץ', שניים ושלושה, כדי לרוץ ל-30 הפרש כמו כלום.

משם והלאה היה גארבג'. לא יודע איך אומרים את זה בשפות הבלקן. אולי אלמד בפעמים הבאות, תלוי אם ג"ג תיתן הזדמנויות.

תיכונים

רוטברג רמת השרון – עמק החולה, כן? הרגשתי עוד לפני המשחק שעמק החולה עומדים להפסיד בפעם הראשונה העונה, אבל מאחר שמעולם לא ראיתי את רוטברג משחקת לפני כן לא ידעתי אם יש על מה ועל מי להתבסס. ושתקתי.

גרסת הגישה הזהירה, יו נואו: למה לצאת אידיוט בשידור חי אם אפשר להימנע?

עמק החולה פתחו טוב יותר, אבל גם כשבנו פער של 11-10 נקודות הפרש במחצית הראשונה לא השתכנעתי שהם מצדיקים את הפער הזה שנבע, בעיקר, מאחוזי קליעה נוראיים של רוטברג ואולי קצת התרגשות אצלם.

עמד באוויר ריח של שינוי, וכל מה שצריך מבחינתם היה לשפר קצת את האחוזים ובעיקר לאתר את האיש שייקח אותם להרפתקה. זה היה גיא גיל, שפשוט סחף – זו המלה – את החברים שלו לריצת 0-18 בפתיחת הרבע השלישי וסיים את הרבע הזה עם 15 נקודות משלו, בדיוק כמו דין גולן. הרבע השלישי הסתיים ב-17-39, כולל שלשה משלושת רבעי מגרש עם הבאזר של גולן.

אלה היו שתי טראומות מקצועיות יותר מדי, מכדי שאפשר יהיה להתאושש מהן. גם 0-18, גם שלשה היסטרית כזו. המשחק היה גמור ולעמק החולה לא נותר סיכוי.

את עמק החולה שזכרתי מהמחזור הראשון ומהניצחון על יהוד בכפר בלום, זיהיתי רק בפרקים קצרים במשחק. ההגנה לא היתה אותה הגנה,
הגישה לא אותה גישה, הקבוצה לא היתה אותה קבוצה. זכרתי את עמק החולה כמי שמכתיבה קצב ויוצרת הזדמנויות לסלים קלים דרך לחץ קבוצתי בהגנה. זה קרה, אולי, לאורך 7-6 דקות במשחק ולא יותר. כולן במחצית הראשונה. מתברר שלשחק בחוץ נגד קבוצה שאפתנית לא דומה למשחק פתיחת עונה בבית נגד יהוד, אחת החלשות בליגה.

גיא גיל. עושה רושם שמדובר בשחקן מעניין שכדאי לשים לב אליו. סיים עם 33 נקודות, מתוכן 24 במחצית השנייה. 1.96, יד טובה, גארד גדול, גם קולע וגם הולך לסל ברמה גבוהה.

כשהוא מקצר מהלכים ונחוש ללכת קדימה – וזה מה שהוא היה במחצית השנייה – יש פה עסק עם שחקן סוחף. ובכל זאת, יהיה מגוחך לדבר על שחקנים שיגיעו לליגת העל אחרי פעם אחת שאני רואה אותם. ישנם לא מעט שחקנים שעשו עונות יפות בליגת התיכוניים ומשחקים היום בליגת הארצית. באמת שאין טעם לזרוק הערכות לא מבוססות. אם נחיה גם נראה, ודאי כל עוד נעקוב.

בעיקרון, היו אמורים להופיע כאן שלושה אייטמונים נפרדים. מכבי ת"א, בלקנית, תיכוניים. אלא שעמוק לתוך סוף השבוע יש להודות ואף להודות יש כי מדובר במשימה קשה מדי. נאלצתי לוותר, העם ודאי יקבל זאת בהבנה.

סופ"ש נאה כרפאל לכל בית ישראל, ושלומות ונצורות בשלב זה.