לבחירת השחקן עם המשבר הגדול ביותר במכבי ת"א הקישו:

1 – לתיאו פפאלוקאס, שהלך ודעך נגד שרלרואה ולובליאנה וכלל לא שותף נגד הפועל ירושלים.

2 – לגיא פניני עם 0 מ-9 לשלוש באותם משחקים ואובדן הביטחון בקליעה הכי גדול שנראה פה מאז . . . מאז . . . מאז . . . לא זוכר.

3 – לדווין סמית' האפור-אפור-אפור עם 3.3 נקודות בממוצע בשלושה המשחקים האחרונים, ו-2 מ-14 נגד לובליאנה והפועל ירושלים.

4 – לטל בורשטיין שאחרי 7 ו-7 בנקודות וריבאונדים נגד אנאדולו אפס איסטנבול חזר לשחק חלש מאוד עם 0 נקודות מול שרלרואה, 0 נקודות מול לובליאנה ו-5 נגד ירושלים, וכל זה ב-2 מ-9 מהשדה.

יש עוד אופציות, אגב, אבל בואו נגמור את זה כאן.

שלל הערות ואבחנות קצרות ככל שיתירו העפעפיים על הניצחון של הפועל ירושלים בנוקיה-ההיכל.

ריישית כל, כמו כולם, באמת שלא ברור איך מאמננו העולה ועוזריו השאירו את אוחיון בלי הגיבוי של פפאלוקאס במשחק מאוד יוקרתי עבור המועדון. מוקדם מדי להשאיר את אוחיון כרכז ראשון בלי פרמאר (פצוע) ובלי פפאלוקאס.

שיינית, בלאט נתקע כנראה בין הרצון שלו לדחוף את לנגפורד קדימה אחרי 32 דקות, 11 נקודות ו-5 ריבאונדים נגד לובליאנה, לבין חוסר הרצון שלו לוותר על הסולידיות והאמינות, כביכול, שמביא איתו סמית'. או לפחות הביא, בלשון עבר, עד לאחרונה. לא שאני מגיע לקרסוליו של מאמננו העולה, כן? אבל במסגרת מכסת הזרים המותרת הייתי מוותר במשחק כזה על סמית' או לנגפורד.

שלישית, היה שלב, כשמכבי ת"א רדפה באופן נואש, שיוגב אוחיון וליאור אליהו שיחקו שתיים-שלוש התקפות כאילו היו מג'יק וקארים במין פנימה-החוצה מוזר, ועוד בצד הפחות טוב של אליהו לצרכי סיבוב לסל. אחד לא מספיק פיזי לעשות פוסט אפ כהוגן, האחר לא מספיק בטוח בקליעה שלו כדי לזרוק. זה היה אחד מרגעי השפל של מכבי לא רק במשחק הזה אלא בעונה הזו. המון פאניקה היתה שם, ותמיד מרעיש לראות את זה בכל פעם מחדש.

רביעית, דווין סמית' היה צריך לקחת על עצמו את המשחק כשהפער הלך וגדל. הוא הרגיש את זה באותה נקודת זמן ובאמת ניסה לבצע ולהעמיס על עצמו לשתיים-שלוש התקפות לפני שנדם. מאוד אנמי. מאוד. גם הקליעה שלו הלכה לאיבוד, לא רק של פניני. לא יודע אם זה עניין של תקופה, או השיבוץ של לנגפורד לצדו או במקומו שפוגע בו. בכל מקרה, אני חושב שטעיתי לגביו. האמנתי שהוא יכול יותר מזה. מתישהו זה בכל זאת יבוא. חייב לבוא.

חמישית, לנגפורד לא אנמי בכלל, אבל הוא סתם לא פוגע, או פוגע מאוחר מדי, או פוגע בקבוצה שלו כשהוא מפרק אותה מוקדם מדי למין אחד על אחד מאוד לא ורסטילי. זה המצב, לפחות נכון להיום.

אהה, והגארד של מכבי בעונה הזו, רגע אחרי שפארגו הודיע שהוא לא יכול לבוא, היה צריך להיות פטריק בברלי. לפחות בתיאוריה, כן? סביר שיש שם ביי אאוט מטורף או משהו, ובינתיים הוא עושה חיים בספרטק סנט פטרסבורג. רגע, ולא אמרו שדורון פרקינס חוזר בדצמבר? דצמבר כבר פה. ממש תיכף. לשנה הבאה פרקינס בריא עם בברלי, ושוב חוזר הניגון של קבוצות שמתפרקות מול מכבי אחרי רבע אחד ולא חוזרות. בניגוד ללובליאנה. בניגוד לירושלים.

שישית, או אולי שביעית כבר - אלישי כדיר מסתדר טוב מול ליאור אליהו עוד מ-2006/07 כשחקן עירוני רמת גן. הוא קלע אז בהיכל 22 נקודות ב-9 מ-9 מהשדה וב-23 דקות, רובן מול ההגנה החלשה של אליהו. אליהו, אגב, שיחק גם הוא 23 דקות באותו משחק וסיים עם 4 נקודות ב-1 מ-6 מהשדה.

שמינית, נניח: אני מצטער, זה לא אישי, באמת שלא, אבל בעיני יוגב אוחיון הוא לא שחקן ל-30 דקות במכבי ת"א. עם מכסת זרים, בלי מכסת זרים, עם שלוש מסגרות או לא, הוא פשוט לא. אני חושב ככה הרבה לפני ההפסד לירושלים, כולל ברגעים שהוא באמת טוב ומאוד כיף לראות אותו עושה דברים טובים על המגרש.

תשיעית וחוץ מזה: אוחיון נכנס אתמול רשמית לקטגוריית הביפיונרים של הכדורסל הישראלי אחרי מורן רוט, היידה גוני וגם רביב לימונד ויובל נעימי פה ושם. מה כל החרטאבונה הזו עם ההצגות והפלופים של אוחיון, או המחאות של נעימי

כלפי קטש בכל פעם שהוא יורד לספסל? בחו"כ!

עשירית, בריאן רנדל ודן גרונפלד בקבוצה אחת, איך אף אחד עוד לא חשב על זה. בעוד שבועיים-שלושה-ארבעה, כשהקבוצה וגרונפלד ילמדו לחיות יחד זה עם זה, יש סיכוי שהפועל ירושלים תענג פה הרבה אנשים.

ועוד:

אחרי שלושה משחקים בארבעה ימים הדבר האחרון שהשחקנים של מכבי ת"א רוצים לראות זה אחד את השני.

אחרי המשחק של אתמול, הדבר הראשון שהשחקנים של הפועל ירושלים רוצים זה להיפגש לאיזה אימון טוב כדי לשמר את האווירה.

69, 67, 64 נקודות למכבי ת"א בשלושה המשחקים האחרונים. מתחיל להיראות כמו נבחרת רוסיה במשחקים האלה של 15.30 באליפות אירופה נגד לטביה וכאלה, כשכל החריאפות לא מצליחים להשחיל כדור אחד כמו שצריך.

רנדל על אוחיון, רנדל על אליהו, רנדל על לנגפורד. רק שלא יגיע למכבי ויגמור כמו טריי סימונס או ג'ייסון וויליאמס בטעות.

מה הרגיש שון ג'יימס על הספסל באזרחי, כשראה את ג'ארוויס ורנאדו מרביץ 4 גגות נהדרים? מה שבטוח, ליאור אליהו, שחטף שניים מההגות האלה, הרגיש את זה הרבה יותר מוחשי.

וזהו זה, בינתיים. ובינתיים, זהו זה.