ברמה האישית

לא אנסה להתחמק מהאמת או לעוות אותה בעקבות המצב שנוצר. כן, אני מוצא את עצמי יושב בעמדת הפרשן בשידור חי בטלוויזיה בין הפועל ת"א למכבי באר יעקב. ולא, לא ראיתי משחק מלא בעונה הסדירה של הליגה הלאומית שנים רבות מאוד. מאוד-מאוד אפילו.

הדר-יוסף. מבחינתכם, זה המקום בו נמצא האולם בו משחקת הפועל ת"א כרגע. מבחינתי זה מקום מגורים זמני בעקבות שיפוץ קומפלט בלשכה הנשיאותית (כבר 35 ימים מאחורינו פלוס-מינוס, וצפי של 50 נוספים בערך לפני השיבה לרמת-גן-העיר. תיק-תיק).

בפעם הראשונה בחיי הלכתי למשחק כדורסל ברגל וחזרתי ברגל. יורד במעלית מדירת הסבתא, משהו כמו 100 מטר עד לגשר הענק והמפותל שחוצה את רחוב שטרית הסואן, מטפס בנחת, יורד בשלווה, עוד 100 מטרים בערך והנה הכניסה לאולם. 45 דקות לפני המשחק יש אוהדים בחוץ, מוכרים צעיפים וכאלה. הפועל ת"א, נו. אדום בעיניים, אדום מסביב.

כניסה לאולם. הנה אורי שלף במסדרון, אהלן-אהלן, בהצלחה. אהלן גם לשחור האגדי. עידן פלדה, מאמן מכבי באר יעקב, אומר שלום, אני מחליף איתו דאחקות קלות על אבא, אברהם פלדה, פעם יו"ר מאוד דומיננטי וידוע בימים שהפועל ת"א היתה משהו-משהו. דובראש, שורט, אמסלם, פרישמן, שטיינהאור, ננו מרקוביץ', השריף המיתולוגי, יעקב אדלר, דייויד הנדרסון, ג'ון דלזל, עופר פליישר, רלף קליין ז"ל. היו ימים.

"אני לא יודע אם למסור דרכך ד"ש לאבא או לא", אני אומר לו במבוכה מסוימת, "פשוט לא זוכר איך סיימנו מבחינת מערכת יחסים אישית את התקופה שבה סיקרתי את הפועל והוא היה היו"ר. שמע, עברו הרבה שנים".

"זה בסדר, הכל מקצועי, זו העבודה", הוא אומר.

"כן", אני עונה, "היתה תקופה שהעברתי לא מעט ביקורת על הקבוצה, היו לאבא ולי עליות ומורדות ביחסים". מפה לשם, כמה דקות מאוחר יותר, אני מוצא את עצמי מוסר סוג של ד"ש קצת מוזר, מעט נוסטלגי, לאברהם פלדה בשידור חי.

משה ביטון קולט אותי מקצה המגרש ולא מאמין. נשיא בליגה הלאומית? הכיצד, הייתכן? בלי לעשות חשבון הוא ניגש מהקצה המרוחק ואנחנו מחליפים צחוקים מימי נסיעה משותפת לחו"ל עם נבחרת ישראל באחד הקיצים אי-אז בימים.
התחברנו אז, הסתובבנו הרבה יחד. הוא זוכר מלה במלה את כל הבדיחות הקטנות של אז. "זו כנראה העונה האחרונה שלי, אני כבר בן 50 ואם פיב"א לא ישנו איזה חוק או משהו זה סוף הדרך", הוא מעדכן. יפה, לקחתי את הנתון הזה לשידור ולקראת הסוף, כשהוא קצת גונב את ההצגה עם שריקה די מפתיעה ותמוהה, אני נזכר להשתמש בו.

והנה גם מאמננו האדמוני לשעבר נכנס לאולם. אני יושב בעמדה, הא ניגש למזכירות ומתעלם. כבר כמה וכמה (וכמה!) שנים שאין קשר בינינו. שום-כלום וכלום-שום. היו ימים שהיחסים היו טובים, אבל מתישהו בשנים האחרונות כתבתי משהו והוא ניתק מגע. תיפח נפשי אם אני משקר – ממש לא זוכר מה נכתב ובאיזה הקשר. כנראה שהוא זוכר כל מלה. הוא מעדיף לשמור טינה, אני מניח, ולי אין בעיה עם זה. לבריאות לשנינו, אני מזמן לא בסרטים של סולחות. לא מבקש, לא יוזם, לא מצפה לכלום. איש איש בפינתו וזה לגמרי בסדר.

אהלן גם לאוהד הוותיק ההוא שאני מכיר עוד מימי אוסישקין, וגם לאוהד האחר, וקדימה, מתחילים לשחק. ופתאום, ממש לפני השריקה, גם כריס ווטסון ניגש לעמדת הטלוויזיה ללחוץ יד. אני מנסה להיזכר אם אי פעם החלפנו מלה בינינו. האמת? סליחה ומחילה, לא זכור לי. אז או שהוא זוכר ואני לא, או שזיהה אותי מאיפשהו או שהוא סתם נחמד (אבל אם הוא נחמד, למה לא לחץ יד גם למאור דייטש, השדר?).

תעלומה ל"תיקים באפלה" לפחות, לא נכחיש זאת.

באר יעקב

אני מבסוט מהם אש. הם התייצבו בלי ג'רמיין הול ותומר אטלס, שניהם פצועים, וכריס ווטסון עדיין לא אושר לשחק ויתחיל רק במחזור הבא. באר יעקב עולה עם שני גארדים בגובה 1.82, יועד בית יוסף ודרו האוזמן. הראשון בן 24, אף קבוצה בליגת העל לא נתנה לו צ'אנס עדיין. השני קיבל את ההזדמנות שלו במכבי חיפה ולא הצליח לקחת אותה. בעונה שעברה הוא חיבר יחד עם בר טימור קו אחורי מצוין בהפועל טבעון, עכשיו הם משחקים זה נגד זה.

האוזמן ובית יוסף מרשימים. הם אמנם חוטפים גגות אבל מעזים לחדור שוב ושוב ומגיעים לא פעם עד לטבעת. האוזמן שולט בכדור ובקבוצה, בית יוסף קופץ הכי גבוה שראיתי מישראלי בגובה 1.82 זה הרבה שנים. לא יודע איך האוזמן קולע בדרך כלל, אבל הפעם הקליעה שלו מבחוץ רועדת. בית יוסף נהדר וגם ה-0 מ-4 לשלוש לא מפחית מערכו הפעם. הם עושים בית ספר. זריזים מאוד, יוצאים למתפרצות, מלאי תעוזה. קו אחורי מעניין, אבל נמוך מדי.

נייט מילר הוא הסקורר העיקרי שלהם עם 24 נקודות בממוצע לפני המשחק ו-25 בסיום המשחק לצד 15 ריבאונדים. גארד שהוא גם סוסון יאור, בקרוב יוכנס אחר כבוד לביצת כדורסלע-האתר. יעיל מאוד, מנוסה, חוטף מצוין, הולך עד לסל אבל גם קולע מבחוץ. נראה רגוע מאוד לאורך המשחק, אפילו מחייך אחרי שתי החטאות עונשין נוראיות בשניות האחרונות של המשחק. ובעיקר – הוא מנוסה ומכיר את הליגה הזו. עובר פה עונה שנייה. הניסיון שלו עושה הבדל, מה שאי אפשר לומר על הזרים של הפועל ת"א, שניהם בוגרי אוניברסיטאות שעושים פה עונה ראשונה.

בהרכב הזה מילר משחק כ-4 עם ה-1.93 שלו, למרות שהוא בעצם שוטינג גארד בהגדרה. איגור סימין, בעמדה מספר 3, שיחק פעם בהפועל ת"א ולא היה לו מקום. הפעם הוא מחזיק את באר יעקב בכל פעם שהיא נתקעת, משחרר שלשה אחרי שלשה וסלים חשובים בזה אחר זה. 38 דקות, 23 נקודות. הוא לא יכול לבקש יותר.

יונתן לוי משלים את החמישייה. גבוה מאוד, הגבוה היחיד למעשה של באר יעקב במשחק. הוא עושה עבודה סבירה מאוד במחצית הראשונה בהגנה מול קרטיס קלי, וגם באיזוריות שבאר יעקב שומרת. הרביץ גם איזה שתיים-שלוש צ'אקות יפות מחצי מרחק. יפה.

משחק מלא גאווה ואומץ של באר יעקב. הם לא חששו מהפועל ת"א, גם לא מהקהל. שיחקו עם המון אמונה וכמו במקרים אחרים בהם מגיעה קבוצה בלי שחקנים פצועים (וג'רמיין הול הוא שחקן מרכזי בקבוצה הזו), הצליחה לצאת משם עם ניצחון בניגוד להערכות.

היו מצבים שיכלו להישבר, להתפורר, רגעים שבהם הפועל ת"א לחצה חזק, עמדה על סף התפרצות. תמיד נמצא מישהו שיקלע את הסל החשוב או יעשה פעולה חשובה כדי לשמור את הקבוצה קרוב וצמוד. יפתח בוכמן, יונתן לוי, האוזמן, מילר. מישהו.

אין לי איתם דבר וחצי ודבר ומעולם לא היה לי, אבל יצאתי מהדר יוסף מלא הערכה לקבוצה הזו על סמך המשחק הבודד והיחיד שלהם שאי פעם ראיתי.

הפועל ת"א

מהם נהניתי פחות. במחצית הראשונה הם היו אכזבה גדולה מבחינתי. קרטיס קלי ודמונטז סטית', הגבוה והנמוך, קלעו יחד 8 נקודות. זו הנחת אמצע עונה עבור באר יעקב. בסופו של דבר הם סיימו עם 33 משותפות, אבל אולי משהו שאמר לי אחד האוהדים בסיום הוא נכון: אלה זרים שהגיעו מקולג'ים בלי ניסיון והיכרות עם המשחק האירופי ובלי להכיר את הליגה. "נייט מילר כזה", אמר אותו אוהד, "הוא מסוג השחקנים שאדלשטיין אמור היה לקחת להפועל ת"א. לפחות אחד מהשניים".

קלי הוא בכלל שחקן שמתאים יותר לסגנון שמשוחק בליגת העל, אין לו ממש מצ'-אפ. הוא גבוה ומעט איטי, ובליגה הזו בעיקר רצים. לסטית' יש את החבילה השלמה, עושה רושם, אבל עד שהוא נזכר בקליעה מבחוץ ובכך שהוא צריך להיות שחקן מוביל, עברה מחצית שלמה.

מתן נאור מראה משחק חלש במיוחד. אחוזי קליעה איומים (2 מ-12 מהשדה, 3 מ-7 מהעונשין). הוא שיחק 39 דקות, הרבה יותר מדי לשחקן בערב כזה, אבל אדלשטיין הולך איתו. מאמין בו. שומר אימונים.

קורי קאר – נו, עליו אפשר לומר שהנה השחקן שהפועל ת"א הביאה כדי להעלים במשהו את חוסר הניסיון של הזרים, או להציג את הנייט מילר שלה, זה שיוביל ויראה את הדרך.

בפועל, ומי שעוקב אחר כדורסלע-האתר בשנים האחרונות יודע, קאר הוא לא מהשחקנים החביבים עלי. בעיניי, על כל פלוס יש לו מינוס ושחקן של פיפטי-פיפטי ביתרונות וחסרונות הוא לא בונוס כל כך גדול לקבוצה שרוצה לעלות ליגה. הוא יקלע שלשה ויאבד כדור. הוא יחטוף ואז יבצע עבירת תוקף. הוא ייקח ריבאונד ואז ידרוך על הקו. זה לגמרי לא אישי, אבל אני לא סומך עליו בעיניים עצומות. ומי שכן ורוצה לעלות ליגה – אפשר רק לאחל לו שזה יקרה. ולא, אני לא מדבר על הגיל כי בליגה הזו להיות בן 36-35 זה לא בהכרח חיסרון.

בשום שלב הפועל ת"א לא הצליחה להשליט את הרצונות שלה במגרש ליותר משתי דקות רצופות. הכדורים מבחוץ לא נכנסו בעקביות למעט שלוש שלשות רצופות שאיימו להפריד בין הקבוצות, אבל לא נטעו יותר מדי פחד בלב של שחקני באר יעקב.

היחיד שבאמת נראה כמו שהפועל ת"א אמורה להיראות הוא גל איתן. למעשה, איתן הוא הרוח של הפועל ת"א. סוחף, לוחם, בלתי מתפשר, משחק עם הלב וללא חשש, שומר טוב וחזק (עשה את זה מצוין על בית יוסף במהלך המחצית השנייה, בעיקר ברבע השלישי). האוהדים אוהבים אותו. זו הפועל ת"א שאני זוכר מפעם. זו לא הפועל ת"א ששיחקה נגד באר יעקב.

מפה לשם, קילו ושלוש מאות וחמישים גרם עד כאן.

די, הגזמתי. ליגה לאומית במלוא הכבוד. ואתמול שידרנו בלקנית, והיום תיכוניים.

מה נהיה פה עם כל השידורים האלה פתאום?

ולמה יש לי תחושה שמישהו פה מסדר איזו קונספירציה שמטרתה הרחקתי מהמחשב, כדי שלא אוכל לכתוב מספיק אייטמונים? האם מישהו חפץ בקריסתו של כדורסלע-האתר? לא נוכל לאשר זאת, לפי שעה.

לוחץ יד לשחור המדופרס. מדבר עם האוהד הוותיק מימי ת'רדקיל. יוצא מהמגרש, חוזר דרך הגשר, עוד מאה מטר, עולה במעלית. 21.30 בערך. תומרינגו סטאר ישן, הגדולים שקטים, אפשר סוף-סוף להחליף כמה וכמה (וכמה!) מלים עם רעיית הנשיא.

הלוואי ככה תמיד.