אתמול, מבעד לתסכול המתמשך בצפייה בהגנה של מכבי חיפה נגד הפועל חולון (ולא שיש לי משהו נגד חולון), התברר בשלב די מוקדם שהמשחק הזה הולך לצד אחד.

חולון מובילה ב-12, חיפה עושה מזה 5. חולון קופצת ל-9, חיפה מורידה ל-6. חולון עולה ל-13, חיפה מורידה ל-5. אוקיי, הבנתי.

ומאחר שהמשחק הזה היה די גמור בשלב מוקדם, כאמור, ואיש לא באמת האמין בניצחון של חיפה, היה צריך להחיות אותו איכשהו. הדיון והמצלמות הלכו אל שני צופים שממש נרדמו ביציעים והיה חביב ואף נאה כרפאל (כולל הריאיון הקצר של טל היינריך שעלתה ליציע והעירה אותם), ובאיזשהו שלב גלש השיח בין עםר שלח לניב רסקין לענייני ביפ מזורגג.

אחד מהם זרק משהו על השפיץ של הנעל, ומפה לשם דיבר שלח על כך שאצלנו, בכדורסל, לשפיץ של הנעל אין משמעות או משהו, ואז זרק רסקין: "אהה, אז עכשיו זה אנחנו ואתם?".

או אולי אמר: "אז עכשיו זה הם ואנחנו?".

פחות או יותר.

ואני רוצה לומר לו כאן מעל גבי הנשגב שבאתרים: כן, זה הם ואנחנו. בפירוש.

יכולתי להסתפק בעוד "לא יאה" למי מהם שהתחיל להתקשקש על השפיץ של הנעל, ולהשתמש בביטויי ביפ שאין להם דבר וחצי דבר עם שידור משחק הכדורסל בין מכבי חיפה להפועל חולון. זה בדרך כלל מה שאנחנו עושים כאן בדרך כלל. ויתרתי.

אבל בבוקר, אחרי שראיתי את כתבת חצי-העמוד-בערך על עודד ברנדוויין (ידיעות אחרונות), תחת הכותרת: "הדודו ביטון של הכדורסל", ידעתי שיש פה אייטמון. שוב אייטמון. בעניינים האלה בדיוק.

זה יפה, מכובד ומתבקש לכתוב על ברנדוויין, שמשמש שחקן מוביל בקבוצה מהחלק העליון של הליגה הפולנית, ורפאל נאה קיבל על זה "נאה" כאן באתר.

אבל רגע.

כותב הכותב: "בכדורסל הפולני, עודד ברנדוויין בן ה-23 כבר הפך מזמן למקביל של דודו ביטון מהכדורגל, הודות ליכולת הגבוהה שהוא מפגין במדי קבוצתו קוטביצה מהעיר קולובז'ג".

בהמשך מגיב ברנדוויין להנחת הכותב, או למידע המרשים שהביא מתוך הכדורסל הפולני, ואומר: "בפולין יודעים שאני ישראלי בעל אזרחות כפולה. אני לא ביטון של הכדורסל, אל תעשו לי כותרות. ביטון משחק בוויסלה קראקוב, קבוצה מאוד מפורסמת, ואני בקבוצת כדורסל צנועה בעיר קטנה".

ומה הכותרת בסופו של דבר? כבר כתבתי.

אז כן, רסקין, זה אנחנו והם. אולי לא אצלך בבמה הציבורית הנרחבת, אבל בטח במקום
כמו כדורסלע-האתר.

אנחנו בפני עצמנו. לא רוצים ולא אמורים להיות מזוהים על פי ביפיונרים, נוכחותם, שמם, מיקומם או מידת הצלחתם.

אנחנו לא רוצים לשמוע בשידורי כדורסל על פנדל, כרטיס אדום, כרטיס צהוב, קוון שמניף דגל, נבדל, פורוורד שמתעופף כמו שוער, גליץ' ברחבה ושאר דימויים ותיאורים שאפשר לחיות בלעדיהם, ובעיקר מפריעים ומציקים לאוזניים רגישות.

כדורסל זה כדורסל, ביפ זה ביפ. למה חייבים לערבב, כדי להנציח את נוכחותו של הביפ גם בשגרת חיינו הצנועה? כדי להבהיר שאין כדורסל בלי ביפ? כדי להוכיח שהביפ עליון ונישא בפי כל גם כשעל המגרש משחקות, בצניעות הראויה, מ.כ. הבקעה נגד השרון הרצליה?

אנחנו לא רוצים קהל מתלהם כמו במקרים רבים שם, אנחנו לא רוצים דיונים מתלהמים בתקשורת כפי שקורה שם לא מעט. אנחנו רוצים את גינת האגוז שלנו נקייה מכל רבב. וביפ, במקרה הזה, הוא רבב בהחלט.

זכור נא זאת בהמשך שידוריך. חרב ה"לא יאה" היא כלי נשקנו למען תקשורת מקצועית, נקייה, מדויקת ואם אפשר גם נטולת אזכורי ביפ מיותרים, והלוואי שלא יהיה צורך להשתמש בה אפילו פעם אחת.

תן לכדורסל - אתה וכל מי שמעורב - לבלוט בפני עצמו, בלי "למכור" אותו באמצעות הביפ.

שלומות ונצורות בשלב זה.