כבר שנים על שנים מדברים על כך, שחייב להתבצע שינוי עמוק ויסודי בעניין ה-NBA. עונה רגילה הנמרחת על פני כחצי שנה, ושלמעשה לא קובעת כמעט כלום וגם לא ממש מעניינת אף אחד, מאחר שהיא מהווה לא יותר מפרומו לדבר האמיתי: הפלייאוף. או אז, במהלך חודשיים פלוס (תקופה המקבילה למשהו כמו חמישה מחזורים בליגת קזינו), נערכת העונה האמיתית והמעניינת.

לא חשבנו שזה ידרוש צעדים כל כך דרסטיים, וברור שהם יטענו שזה לא נעשה מרצונם החופשי, אבל העובדה המשמחת היא שהנהלת הליגה והשחקנים הפנימו בסופו של דבר את הביקורת, ועשו את מה שצריך כדי לפתור את הבעיה: קיצור העונה הרגילה בחודשיים, צמצום מספר המשחקים ב-20 אחוז וקיומם בתדירות של שלושה כל ארבעה ימים, או שמא זה ארבעה משחקים בשלושה ימים? לא ברור וזה גם לא משנה. העיקר שזה קורה.

בקושי עשרה ימים חלפו מתחילת העונה, וכבר אפשר לומר באחריות שכמעט ואין בה באנקרים. כמעט, כי מצד אחד מיאמי, ואולי גם אוקלהומה ושיקאגו, ימשיכו להפסיד רק פעם בחמישה-שישה משחקים, ומצד שני וושינגטון, ממפיס וניו ג'רזי ימשיכו לנצח פעם בעשרה (ג'ורדן פרמאר בתגובה: "כן! זה מה שרציתי ועל זה נלחמתי! במקום להיות מגה סטאר בנוקיה - לחזור לכאן, לחור שכוח האל והקפוא הזה, לקבל בכל ערב עשר דקות פרקט, 38 דקות של חלוקת מגבות לחבר'ה ושעה ניג'וס לג'נרל מנג'ר שאני רוצה טרייד"). פרט לאלו, הכל יכול לקרות ואף יקרה בכל ערב מחדש.

זה נאה, לא נכחיש זאת כלל ועיקר, וכמובן שזו רק ההתחלה. בואו נמתין עוד איזה חודשיים, וכשהחברים ייפלו סופית מהרגליים הסיפור שם יהיה עוד הרבה פחות צפוי, ובמקביל הרבה יותר מצחיק. אל תתפלאו אם קבוצות כמו מינסוטה וטורונטו ישתלבו בסופו של דבר בפלייאוף, וגם לא אם פייבוריטיות מסוימות יישארו בחוץ. רק דבר אחד בטוח באמת: ליגה קצרה, ליגה ארוכה, גשם, שלג, חמסין, שמיים כחולים וציפורים מצייצות - במוקדם או במאוחר, סביר יותר להניח שבמוקדם, הניקס יפשלו. פרט לכך, אלוהים גדול, אפילו שהוא בחר להיות הבוס של שארלוט.

חבל שזה לקח להם כל כך הרבה זמן לעלות על השיטה, וחבל עוד יותר על כל השנים שביזבזנו עם עונות סטנדרטיות ומשמימות, אבל מוטב מאוחר מאשר אף פעם. נמתין בציפייה להמשך ההתרחשויות.

ועוד בענייני NBA. בשלושה מקומות שונים מצאתי הבוקר ניסיונות לחשב ולהעריך עד לאן יוכל להגיע קובי בראיינט בטבלת קלעי כל הזמנים. מומחים שונים ומשונים ניתחו את ממוצע הקריירה שלו, הוסיפו למשוואה את הירידה בממוצע שלדעתם תהיה מנת חלקו בעונות הבאות, מספר המשחקים שיחמיץ עקב פציעות וכן הלאה וכן הלאה.

תשובה חד משמעית לשאלה כמה עוד יספיק קובי לא מצאתי אצלם, ולמען האמת זה די הפליא אותי, שכן התשובה פשוטה, ברורה וחד משמעית. טענתי בעבר ואני איתן בדעתי גם היום: קובי יפרוש רק אחרי שיקלע לפחות עוד 4,281 נקודות, המספר שנכון להיום דרוש לו כדי לעבור את ג'ורדן. קארים עבדול ג'באר וקרל מאלון לא מזיזים לו, אבל לסיים מעל מייקל? הוווו, זה כבר עניין אחר.

נקסט. להלן שתי שורות סטטיסטיות של חברים לאותה קבוצה, שלעניות דעתי הלא קובעת מדהימות באותה מידה: הראשונה כוללת 25.4 נק' (כולל 44 אחוז ל-3), 15.2 ריבאונדים, 2.5 אסיסטים. השנייה מורכבת מ-8.8 נקודות, 6.4 אסיסטים, כמעט ארבעה ריבאונדים ב-27 דקות לערב וד"ש חמה לרן בורוכוב-סוקולוב.

ניחשתם? לא חושב שזה היה עד כדי כך קשה. על השורה הראשונה חתום קווין לאב, שגם אם לא יצליח לשמור על מספרים כל כך גבוהים לאורך כל העונה, אין ספק שממשיך ומתפתח למפלצת רצינית, ומן הסתם רק מייחל ליום בו יצליח לעבור לקבוצה, בה יש לו סיכוי להשיג משהו מעבר לבחירה למשחק האול-סטאר.

השורה השנייה, ולטעמי המפתיעה יותר, שייכת לריקי רוביו. אודה ולא אבוש, כמו רב"ס - גם אני סברתי שההישג המשמעותי ביותר של הנודניק מברצלונה יהיה לסיים עונה, בלי שכל גארד ממוצע בליגה יעשה ממנו סמרטוט רצפה, אבל לפחות עד עכשיו הוא צוחק על כולנו. נכון, למרות שיש לו ידיים זריזות בהגנה הוא עדיין יותר על תקן של כוונת מאשר של שומר, אבל בהתקפה הוא בהחלט לא רע. ואחרי שאמרנו את זה, אין לשכוח כי מדובר במינסוטה, הקבוצה בה גם נסיכה ב' יכולה לזכות בדקות משחק, כן?

ואם כבר הזכרנו את רב"ס ואת נסיכה ב' באותה פיסקה, הריני לאשר את דבריו באייטמון האחרון שפירסם, ולהצהיר קבל עם וסייבר-ספייס כי האיש ראוי ומתאים מאין כמוהו ללמד קראטה אתכם, את בני משפחותיכם, את חבריכם, ואת כל מי שנהנה לחטוף מכות וסימנים כחולים על בסיס שבועי. הנסיכה התייצבה אצלו לפני זמן מה לשיעור ניסיון ונהנתה עד מאוד. זו ממש לא אשמתו שבסופו של דבר היא העדיפה ללכת בעקבות אחותה הגדולה, ולבלות את זמנה הפנוי בחוג ריקוד.

shaharhermelin@gmail.com