התדירות שבה מופיעים אייטמונים של 'שיר אחד ביום' מסגירים את מצב הרוח כאן. בתקופות עולצות במיוחד, עת הציפורים מזמרות והכל ברור, קל, מובן ונאה כרפאל, ייתכנו אפילו שני אייטמונים כאלה ביום, אף שהפינה, במהותה, מדברת על אחד בלבד.

בתקופות אחרות של עומס, מתח נפשי, לחץ, בלאגן מכל עבר, אייטמון של 'שיר אחד ביום' יכול להיעדר מהנוף אפילו לחודש שלם.

כך או אחרת, אחרת או כך, אם חשבתי לעצמו בזמן הקמת כדורסלע אי-אז במאי 2006 שיהיו לי זמן, השראה ואנרגיות להרביץ שיר מדי יום – התבדיתי. בגדול, בענק, בג'יגה. בסחור-סחור סחורצאניטיס.

חבל מאוד שזה ככה, ומאוד חבל שככה זה.

אבל הנה אני מתאמץ, מרים ראש, מגיח מבעד להריסות השיפוץ והשיבוש המוחלט של חיי היומיום בחודשיים וחצי האחרונים (עוד חודש לסיום, אומרים האומרים, מדווחים המדווחים וטוענים הטוענים) ומעמיד כאן טריו מכובד לכל הדעות.

טריו שנולד, אגב, מתוך נסיעותיי הרבות מאוד-מאוד בתקופה האחרונה על ציר הדר-יוסף-השכונה, רמת-גן-העיר ופתח-תקווה-עיר-האורות-של-המזרח-התיכון.

קבלו שלישייה מומלצת שאין בינה לבין כדורסל דבר, וגם אם יש משהו-כלשהו לא לזה התכוונתי. סתם ככה שלישיה שמנגנים ברדיו לא מעט, ותפסה אותי.

הראשונה היא מאיה איסקוביץ', ישראלית ששרה באנגלית במבטא מושלם, בת להורים מדרום אפריקה. שיר נאה במיוחד שנקרא brave again. יופי של דבר, אם כי רעיית הנשיא לא התעלפה כשהשמעתי לה את חלקו. ואיך תתעלף, אם בתוך דקה וחצי של השמעה דיברו איתה גם איתי סלע הפלאי, גם נגה סלע חסרת התקדים וגם תומרינגו סטאר דרש את חלקו. היא התייאשה באמצע, ואני עוד לפניה. החיים במלוא עוצמתם, המציאות תמיד מנצחת בסוף.

אז זה אחד והנה הוא כאן. יפהפה בעיניי.

השני שייך ללנה דל ריי. השמיעו את זה מיליון פעם בערך והקול שלה מיוחד בכל פעם מחדש. יש לה כבר שיר אחד או שניים אחרים שרצים ברדיו, אבל אני נשאר עדיין עם ה-VIDEO GAMES שלה. חזק ביותר. הקול שלה נשמע כמו של אף אחת, או כמו של כמה אחרות ביחד. זיהיתי בטונים מסוימים מאוד בלבד את סוזי המפורסמת, ההיא מהבאנשיז. אלילה רבת הוד וחסד היתה סוזי ועודנה.

הנה לנה. דרמטי, תיאטרלי, מרטיט לפרקים, נתקשה להכחיש זאת.

והאחרון שייך ללהקת MUSE שמרביצה פה את unintended. קצת איטי, קצת-הרבה אפילו, אבל תהיו סבלניים. גם הוא חזק. מיוחד. מעניין. מלא אווירה.

הנה הם.

אני לא מאמין שהצלחתי לשחרר את הפחות-מארבע-מאות-גרם-טקסט הזה שישבו לי בראש שבועות, ורק עכשיו הצלחתי לחלץ אותו. אנחת רווחה.

ככה זה בתקופת הישרדות. צריך להיות בתוך זה כדי להבין. ועדיין, החיים יפים ביותר, ובעיקר נאים לא פחות.

שלומות ונצורות בשלב זה.