"ואני יודע תמה העונה, תמו נעוריי" (מלים יורם טהרלב, לחן נורית הירש).

נעוריי תמו מזמן, למען האמת, אבל העונה הראשונה שלי כפרשן ליגת התיכוניים בטלוויזיה תמה אתמול בשניית הסיום של הגמר בין "היובל" הרצליה ל"עמק החולה" גליל עליון. 41-78 להרצליה בסיום, ולא עלה בדעתי שתוצאה כזו יכולה לצאת לפועל. ספק אם מישהו חזה.

ובכלל, לא עלה בדעתי שאהיה חלק מהעניין הזה, שאדע לזהות שחקנים בליגת תיכוניים, שאראה יותר ממחצית במשחק כלשהו מתוך ליגה הזו. שאשב במלחה ואצעק למיקרופון בקול צרוד, כי כמה שיותר רועש ככה יותר צועקים מתוך אינסטינקט. הרבה אוהדים, אווירה טובה, ארגון מושקע. אז צועקים.

ובמיוחד, לא עלה בדעתי שארצה לעשות את כל זה שוב.

רגע, היה גם גמר הבנות. לפחות צילום, כן? יען כי לא ראיתי

"היובל" הציגו את עוז חזקיה, שחקן חמישייה שלא דיברנו עליו בכלל בפרי-גיים. ראיתי אותו מתבלט במשחקים קודמים, אבל לא ייחסתי ליכולת שלו חשיבות גדולה מדי אפילו אחרי דקות טובות. טעיתי.

חזקיה גם חודר ברמה גבוהה (הכל יחסי) וגם קולע מצוין. כל שחקן שמחזיק את שתי התכונות האלה נמצא אוטומטית
חצי צעד קדימה בהשוואה למישהו שיש לו רק צד אחד של העניין. אני מניח שזה היה המשחק הטוב ביותר שלו. ובין אם אני צודק או טועה (שוב) - הוא ידע מתי להציג אותו.

מה שיפה הוא, ששחקנים ב"היובל" הרצליה לא מרפים בהגנה, גם אם הם קולעים. לא נותנים להתקפה ולצבירת נקודות לסחרר אותם. גם כשרועי איילון, בלי ספק השחקן הטוב בקבוצה ואחד המשמעותיים בליגה, קולע 20 נקודות הוא ממשיך להיאבק בהגנה ולעבוד חזק בריבאונד. רוני קאן הצליח לשתול את המסר אצל השחקנים שלו: קודם כל, הגנה. ואחר כך - אם נחיה גם נראה (טוב, זו תוספת שלי, לא הוא אמר).

רועי איילון. הכי אולי-שחקן-לעתיד מבין משתתפי משחק הגמר.

לזכות השחקנים שם, הם לא רק מדברים על זה. הם גם עושים את זה. הרצליה כפתה איבודים על גבי איבודים והיריבה שלה נראתה כאילו לא שייכת למעמד. קפואה, מחטיאה, לא מסודרת.

חשבתי לפני המשחק שהחיסרון של רועי עמור המגוון ונדב "ציון קובה של הגליל" הראל שמספק נקודות מהירות בזמן קצר, עלול לפגוע משמעותית בקבוצה הפעם, על אף שלא הורגש בחצי הגמר נגד "הריאלי" חיפה. לפחות בזה צדקתי. גם משהו. כי מבחינת תוצאה סופית, לא הייתי בכיוון.

כדי לערער משהו בהרצליה צריך את כל כלי הנשק. ופתאום, מול הגנה חזקה וביום קליעה חלש של בן קדושים, יהל גרשמן ותומר נתניאל, התברר שלעמק החולה כמעט שאין מה למכור בסגל המקוצר. לא במשחק המסודר, לא בקליעה מבחוץ, לא בשמירה על ריבאונד הגנה, לא בהזדמנויות שניות בריבאונד התקפה. והכי גרוע - גם לא בהגנה וברוח הלחימה. באמצע הרבע השלישי העיניים כבר היו כבויות.

מהר מדי "עמק החולה" הגיעה לבידוד של שחקנים, ונראה שויתרה על משחק עומד ומתואם. שחקנים איבדו כדורים בקצב שיא, הרבו לכדרר במקום להניע במסירות וירדו להגנה ברשלנות. "היובל" שחיה מרבית העונה על סדר ומשמעת וקצב איטי יחסית, התעופפה לפתע במשחק המעבר, השליכה שלשות באחוזים גבוהים וחזקיה נהנה מהערב הטוב ביותר שלו העונה.

יצא לי פתאום משפט לא רע בשידור, כשאני חושב על זה שוב: "לא יודע אם עוז חזקיה יהיה שחקן כדורסל כשיהיה גדול, אבל דבר אחד אני יודע: הוא לא ישכח את הערב הזה כל חייו". קצת גרנדיוזי, כן.

איי איי איי,גיל 17

ואגב, להגיד "לא יודע אם חזקיה יהיה שחקן כדורסל" זה פחות או יותר לומר שהוא לא יהיה, אבל קצת לא נעים לעשות את זה בפה מלא. וצריך לומר גם את זה: מכל השחקנים שהיו על המגרש נראה שהיחיד שיכול להצליח, אולי, הוא רועי איילון, וזה בתנאי שלא סופרים את הלאקי-נאמברס שיכולים להגיע מכיוונם של שחקנים ייחודיים כמו בן קדושים, נניח, רכז מהיר וחמקמק שאם יהיה הכי מהיר, הכי זריז, והכי נשמה על המגרש, אולי יהפוך יום אחד לדרור חג'ג'.

אני לא בטוח אם זה הדבר החשוב ביותר עכשיו. כלומר, לדבר על עתידם של שחקנים כבודדים. מותר צריך וכדאי לחגוג את הרגע. חלק גדול מהשחקנים שהופיעו אתמול במלחה ישרתו בכל מיני יחידות קרביות בעוד זמן לא רב. הכדורסל ישמש עבורם זיכרון רחוק. מי שמאוד יתעקש יהפוך אולי לשחקן ליגה לאומית, ארצית. רון סבג, זוכרים? דיברו עליו הרבה בתקופת התיכוניים, הרבה פחות מזה בשנים שבאו לאחר מכן.

ליגת התיכוניים החלה ב-1994. מאז לא הוכתרה פעמיים ברציפות אותה קבוצה. כמובן שזה תלוי לא מעט בשנתון כזה או אחר שיש לבית ספר מסוים להציע ולהציג, כי הקאדר רץ שנה-שנתיים יחד וזהו. זה מסביר גם מצבים של בתי ספר מסוימים שירדו ועלו בין הליגות, וזכו ונעלמו ושוב עלו. לשנתון-שניים מסוימים יש משקל רב בהצלחה, אבל לא פחות מזה היא תלויה בקשר ההדוק שבין אגודה שחיה ונושמת כדורסלמבוקר ועד לילה לבין בית ספר שעוטף את עצמו באווירת ספורט יוצאת מהכלל מרגע שהוא מתחבר לאגודה מוצלחת, ומקפיד להניע את הגלגלים של הנבחרת שלו שנה אחר שנה, שוב ושוב.

זה קורה בשתי הקבוצות. "היובל" הרצליה היא למעשה קבוצת בני נוער שכולם מגיעים מהעיר עצמה, כולם משחקים בבני הרצליה בשתי קבוצות נוער שונות. ל"עמק החולה" יש קשר הדוק עם הפועל גליל עליון. חיבור בין בית ספר לאגודה הוא רעיון מצוין, שגם מוכיח את עצמו במקרים רבים.

עוז חזקיה. צ'אקות לרוב

בכלל, לאורך העונה הקצרה הזו (שלושה חודשים בסך הכל) ובמיוחד כשהיציעים היו מלאים באוהדים, חברים, תלמידים, עלו עוד רעיונות. חלקם מוגזמים, אבל נחמד לגלגל אותם. למשל, ליגה עד גיל 21 שכולה ישראלית עם זר אחד כחיזוק בכל קבוצה. בכל זאת, יו נואו, צריך מישהו שיטביע, כן?

אני מנסה להיזכר ולא מצליח להעלות אפילו הטבעה אחת בכל המשחקים שראיתי העונה. למעשה, זו ליגה שלא מצטלמת טוב מדי. הכדורסל שלה משוחק מתחת לטבעות ולא מעליו, והשחקנים הבולטים שלה מחוצ'קנים להחריד. הייתי משוכנע שב-2012 כבר יימצא פיתרון לבעיה הזו. אבל לא, עולם כמנהגו נוהג. והוא נוהג גם בילדים: כמעט תמים, מזוקקים, נותנים כל מה שיש להם גם מבלי להרוויח שקל אחד עבור ההופעות שלהם. אין בונוסים על ניצחונות, אין יוהרה.

ואין קללות ביציעים.

בן קדושים שכב על הפרקט ממש מול היציע שבו ישבו אוהדי "היובל" הרצליה, אחרי שספג מכה כואבת. חלק מהאוהדים/תלמידים התפתה לקריאות שנהוג להשמיע בארצנו בנסיבות כאלה. רוני קאן, המאמן, עזב הכל, מיהר להתייצב מול היציע וביקש בתנועות בולטות להפסיק את הקריאות המיותרות האלה. הוא הצליח. זה נקרא חינוך וזה לא פחות משעה סטנדרטית בכיתה במסגרת שיעורי חברה או אזרחות או איך שקוראים לזה היום.

בקיצור, יכולתי להמשיך ולהרביץ פה בלי אבחנה עוד חצי שעה לפחות, עד שהאצבעות יבקשו ללכת לישון מרוב עייפות. אבל יש לי שתי הזמנות על השולחן לכתבות במשקל מצטבר של 3.5 קילו טקסט בעניין ליגת התיכוניים כולה (אחת) ועמק חולה בפרט (שתיים). אשמור קצת אנרגיות,רעיונות וניסוחים, ברשותכם.

וכבר שאל המבצע הדגול מיכה שטרית: ועכשיו מה, מה עכשיו?

בעולם הטלוויזיה של היום אין לדעת מי ישדר מה בעוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה. ובכל זאת, אם זה יתגלגל לפתחי שוב, לא אחמיץ פנים כמו בעבר כששמעתי את צמד המלים "ליגת תיכוניים".

כן רמה, לא רמה, יש הרבה דברים מעבר לכדורסל עצמו ועד כמה הוא משוחק נכון, או מי מבין השחקנים יהיה כוכב. למשל, ליהנות מהחיים סתם ככה לי להתחשבן לאף אחד. אחרי הכל, את גיל 17 חיים רק פעם אחת.

ותודה ל"ספסל" על הצילומים.