עוד עונה התחילה, אם לא שמתם לב. הנשים, הלאומית והנוער כבר משחקים. ליגת העל עדיין לא. היורוליג עדיין לא. ה-NBA עדיין לא. והשאלה שאני שואל את עצמי בצהריו של עוד יום בו אין לי מושג מה היו בדיוק התוצאות, או מה קרה במחזור הלאומית מעבר לפציעה של ערן יצחק שגררה כותרת (שיהיה בריא), היא:
האם אני עומד לפספס עוד עונה בכל הקשור להתעניינות בליגות הסו-קולד משניות?
והתשובה היא, כנראה: כן. בפירוש כן.
לא ברור לי איך ומאיפה התחיל: תלאות היומיום, או אולי שיגרת היומיום? ההתרכזות בליגות הבכירות? העובדה שבגיל 23 אתה פנוי להתעסק עם אלף ושניים דברים, וכשאתה כבר מוקף באשה ובילדים ובעצמך כבר לא מי יודע מה כדור אנרגיה, אתה מסוגל לבצע רק 324?
אני באמת לא יודע מה הסיפור כאן. באיזשהו מקום, כאילו נעלתי את עצמי בפני הליגות האלה. מסתפק בכותרות, בקושי נכנס פנימה. זה חבל, אני יודע, אבל לפעמים צריך כנראה לברור ולבחור כי אי אפשר להכיל הכל.
בושה להודות בזה או לא, אני מכיר יותר שמות של שחקנים שמשחקים בקלרמון מצרפת או ברג'ו אמיליה מאיטליה, מאשר בהפועל גבת/מגידו/יגור/עמק יזרעאל/עפולה/גלבוע/העמקים/מגדל העמק מאוחדת שמשחקת העונה בליגה השנייה שלנו.
אני נמשך יותר לסגל של ניו אורלינס ושארלוט, אפילו שהן קטנות וזניחות, מאשר להפועל חולון או הפועל באר-שבע שנמצאות ממש מתחת לאף שלי. אני לא יכול להגיד לכם בוודאות, מה עלה בגורלה של מתנ"ס תל כביר ואם היא כן בליגה או לא בליגה לנשים (נדמהנ לי שלא, אבל כאמור לא מתחייב על זה). אולי בגלל שכולה מדובר במתנ"ס? אולי.
לפחות אני יודע שטישה פניצ'רו לא משחקת בליגה וגם זה משהו, לא?
והלוואי שגם הייתי יודע מה השורה התחתונה של האייטם הזה. אין לו ממש שורה כזו, אם חושבים לעומק. בעצם יש: שוב אני עומד לפספס עונה שלמה של לאומית ונוער ונשים, ולהגיע אליהן כנראה רק בשלבי גמר הפלייאוף.
מעריך ומברך לאללה אנשים כמו שלומי פרי, אורי סביר, אורלי וליאור קלינגר ושאר החבר'ה שלהם מספסל, שמתעקשים להעמיד אלטרנטיבה ולסקר גם את הליגות האלה כמו שצריך ויותר מזה, אבל אין לי ראש לזה, נו. אין לי ראש. או שאין לי זמן, או שאין לי כוח או שאין לי חשק או שבראש שלי אין מקום לעוד כדורסל כי תאי האיחסון כבר מפוצצים ועולים על גדותיהם. מלה מעניינת, גדותיהם.
כאמור, שום דבר לא ברור לגמרי ושורה תחתונה ממשית אין לקטע הזה.
ואלה היו שתי דקות ועשר שניות של התחבטויות ללא פתרון אל מול המקלדת. שובו אלינו בתסבוכות הנפש הבאות שיעלו כאן, יש להניח, אחת לתקופה.
