שלום ערן,

בתור אחד שהגשים את החלום האולטימטיבי של 95% מהגברים (שאר ה-5% הם שחקנים בעצמם) ובאמת מתפרנס מכתיבה ושידור ספורט, רציתי לדעת האם העולם הזה באמת זוהר כמו שהוא נראה מבחוץ.

בתור עובד הייטק של 9 שעות ביום + 3 ילדים בלילה, המחשבה על עבודה שבה אתה צריך לשבת ולראות משחקים (טוב, גם לשדר אותם תוך כדי....) היא יותר מחלום רטוב.

פגישות עם שחקנים, כתבות בעיתונים. בקיצור, עבודה שכל כולה עיסוק בתחום האהוב של הספורט. מבחוץ זה נראה מושלם, אני בטוח שמבפנים זה נראה אחרת, ורציתי לשמוע את דעתך.

תודה,

ישראל גרינפלד

מפגש נשיאים. רגע זוהר במיוחד

שאלה נאה. זוהר? לא יודע אם זה זוהר, מה שבטוח הוא שזו עבודה כיפית ונוחה ורוב הזמן גם די קלה לביצוע. היו תקופות שהעבודה הזו גם הראתה לי לא מעט עולם בזכות נסיעות לחו"ל עם קבוצות כדורסל.

בעסקי הכתיבה אני מצוי כבר הרבה שנים בכל מיני כיוונים, והייתי גם לא מעט שנים ברדיו כמגיש ומרואיין קבע ועוד קודם לכן מפיק וגם עורך.

השידורים החיים בטלוויזיה (ערוץ 50) הם סיפור חדש מבחינתי שהחל רק בעונה הזו. עד עכשיו הספקתי לשדר מליגת התיכוניים, מהליגה הלאומית, מהליגה הבלקנית וגם משחק נשים אחד.

מחר, אגב, ייצא לי לפרשן בפעם הראשונה משחק בין שתי קבוצות ליגת על, מכבי ת"א והשרון הרצליה בשמינית גמר גביע המדינה. מתחיל לצבור קילומטרז', אבל מי יודע אם תהיה לזה המשכיות בעידן שבו זכויות שידור עפות מיד ליד והקלפים נטרפים מחדש כמעט מדי עונה. אני לא בונה על זה יותר מדי מגדלים באוויר, כי כמו שזה בא ככה זה יכול ללכת.

ספק אם אני מקרה מייצג, כי אופי העבודה ודרך העבודה שלי כפי שהתבססו בשנים האחרונות שונים משל רוב האנשים בתחום הזה. אני עובד מהלשכה הנשיאותית כמעט באופן מלא ולא מתייצב במשרד כלשהו מדי בוקר. הגיחות היחידות שלי הן למשחקים. לא כולם אוהבים את הסיטואציה הזו, ישנם כאלה שחייבים לראות פרצופים, להיות בתנועה כל הזמן, לדבר, לקשקש, לרכל, להתעצבן, לעמוד בפקקים. אני חוסך את כל אלה ונוח לי עם זה. עד כאן באשר לצד הטכני.

ובכל זאת, ישבתי לא פעם ושאלתי את עצמי אם יש מקצוע שמתאים לי יותר, מעניין אותי יותר, נוח לי יותר, ולא מצאתי תשובה הולמת. ספציפית לי, כנראה שאין. לעומת זאת, יש לא מעט מקצועות שבהם מרוויחים הרבה יותר.

כידוע או שלא, המוטו העצל-משהו שלי הוא נוחות, נינוחות ונוחיות. הוא מתייחס לא רק למהות העבודה ולאופייה, אלא גם לדרך החיים שלי. לא תמצא אותי מתזז מבוקר עד לילה (בדרך כלל), לא תראה אותי חורש את העמק וההר. במקביל, גם לא יושבת עלי טוב העבודה בתוך מסגרת קבועה ותחומה מדי. התפקידים האלה מתאימים לאופי שלי וליכולות שלי ומבלי לפגוע באיש, לא הייתי יכול לשבת תשע שעות במשרד מדי יום, ולבזבז שעה ורבע נוספות בהלוך חזור על הכביש. היתה תקופה שניסיתי בלית ברירה. זו היתה גם תקופה שבה לא כתבתי. ברחתי מזה אחרי פחות משנה.

לכתוב על ספורט, לראיין ספורטאים, לשדר משחקים, להרביץ טור פרשנות אחרי משחק – אני באמת חושב שהגדרת את זה יפה: זה נשמע כמו חלום אולטימטיבי של רוב אוהדי הספורט. כמעט תמיד כשיוצא לי לפגוש חבורה של אנשים מחוץ לתחום, הדיבור הראשון הוא עלי ועל הכדורסל. אתה נתקל בעורכי דין, רואי חשבון, מהנדסים, שמאי רכב, פקידים, סוכני מכירות וכולם רוצים לשמוע על כדורסל ובעיקר על מכבי ת"א. סודות קטנים מאחורי הקלעים, דעתי על כהנה וכשמה. עוברות 20 דקות לפחות לפני שהם "ממצים" אותי, מוריקים מקנאה וחוזרים לדבר על משכנתא בריבית קבועה לעומת ריבית משתנה והקשיים וההנאות עם הילדים.

יש גם מינוסים קטנים. למשל, עבודה בשבתות או במוצאי שבתות. למשל, עבודה גם מאוחר בלילה בזמן עייפות גדולה. אני לוקח את הקשיים האלה בשתי ידיים ומעדיף אותם על לצאת לעבודה מדי בוקר ב-7.00 ולחזור ב-18.00 (או להתחיל ב-9.00 ולחזור ב-21.00).

אחד הפלוסים הגדולים בעבודה הזו הוא היכולת להיות קרוב לילדים. להוציא את תומרינגו סטאר מהגן, לאסוף את נגה סלע חסרת התקדים מבית הספר, לקחת את איתי סלע הפלאי לאימון. המחיר של זה, ושל לא ללכת למשרד/מערכת, הוא להיות תמיד קרוב למחשב ולסלולרי ולהיות זמין גם ברוב הלילות. מחיר שאני מוכן בהחלט לשלם.

אם לחזור לעניין הזוהר, אז אולי בתחילת הדרך, כשהייתי חייל צעיר בגל"צ, העסק מאוד קסם לי. כתבתי את זה באחד הספרים שלי בפרק על משחק הכדורסל בין נבחרת גל"צ לנבחרת הח"כים: לעלות במדרגות כבחור בן 19 ולראות את יואב קוטנר, לרדת ולפגוש ברפי רשף, לטפס שוב ולהיתקל באלי ישראלי, ארז טל, אלכס אנסקי, דורי בן זאב – זה בפירוש עושה משהו.

אחר כך להיות בן 22 ולראיין שועי עולם או לעבוד קרוב לדמויות מובילות בכדורסל. יש בזה משום התרגשות. היום, בגילי ובסטטוס שלי כאיש משפחה עם שלושה ילדים, שעשה די הרבה בתחום, אני ממעט לראות את הזוהר גם אם הוא קיים. אני פשוט מודה על השגרה שאני נמצא בה, ולא מחפש יותר מזה. רק להתחדש, רק להתעניין, רק להסתקרן, וכמובן לחדש, לעניין, לסקרן ולהפתיע ולספק את הקוראים ואת עצמי.

שלומות ונצורות בשלב זה.