בשלב מסוים של הערב הגענו, כצפוי, לנושא הגיל. לפני זה, הספקנו עוד לדבר על דווייט הווארד והרפתקאותיו על קו העונשין של גולדן סטייט (יצא גדול מארק ג'קסון, מאמן הווריירס: "מביך לשלוח את אותו שחקן 39 פעם לקו? הרבה יותר מביך לקלוע רק 21 מתוכן"), על קובי בראיינט שנכנס לזוֹן ולא מצליח לצאת ממנו, וגם על רבעי הגמר בגביע המדינה. הנושא הבא בתור היה מכבי תל אביב בכלל ותיאו פפאלוקאס בפרט.

ד' לא היה צריך יותר מזה כדי להעלות שוב את נושא הגיל, כי ככה זה עם ד'. כמעט בכל פעם שאנחנו נפגשים, ולא ממש חשוב מה הנושא שעל הפרק, בשלב מסוים הוא יכוון את השיחה למשהו שקשור לתאריך הלידה של מישהו.

ד' צעיר ממני במשהו כמו שש שנים, אבל בניגוד אליי, ולרוב חברינו המשותפים, גיל הארבעים אכן גרם לו למשבר רציני, ומאז הוא מוצא דרכים יצירתיות לשלב אותו בכל שיחה ובכל נושא. הוא איש עסקים מצליח למדי בתחומו, השוהה בכל חודש לצורך עסקיו לפחות שבוע בחו"ל. בעיקר באירופה ובארה"ב. כאוהד כדורסל מושבע, הוא מנצל רבות מהנסיעות - ובעיקר רבים מהקשרים שטווה במהלך אותן נסיעות - לצפות במשחקי NBA, כמו גם במשחקים נבחרים ברוסיה, ספרד, איטליה ויוון ("אני מגיע לא מעט גם לשוויץ ולהולנד, אבל למי יש חשק לראות כדורסל שם").

לפני כשבע-שמונה שנים, כאשר יום הולדתו הארבעים הלך והתקרב, הפך האיש לאובססיבי בכל הנוגע למה שהוא מכנה "שלב קריטי בדרך לפנסיה", ומאז מצבו רק הולך ומשתפר לרעה. למרות כל מה שבני משפחתו, חבריו והפסיכולוג שלו מסבירים לו - הוא עדיין בטוח ששיאו הרחק מאחוריו, ושהסוף מחכה לו ממש מעבר לפינה. אי לכך ובהתאם לזאת, בכל מקום שאליו יילך, ולאן שלא יפנה, הוא עסוק בניסיון לעודד את עצמו בדמות חיפושים אחרי הווטרנים - אלה שעושים חיל בתחומם למרות שכבר הגיעו לגיל מבוגר יחסית.

לא קשה היה לראות את זה מגיע, מאחר שכאמור - שיחה ערה התנהלה באותו רגע בחדר בנושא מכבי ופפאלוקאס. חלק אמרו שהוא חייב לשחק הרבה יותר, אחרים, לרבות ד', הצדיקו את דייויד בלאט, וטענו שלאור גילו המתקדם של היווני - יש להשתמש בו במידה, על מנת שיגיע רענן לשלבים המכריעים של העונה.

"במיוחד העונה, עם כל הבלגן של האדריאטית המיותרת הזו, אסור לתת לקשיש כמו פפאלוקאס להישחק מול נובו מסטו ודומותיה, או אפילו מול בני השרון ואשדוד, בלי לפגוע באף אחת מהן", כך ד', "כולם יודעים שמה שיקבע אם העונה של מכבי תיחשב מוצלחת או כושלת יהיו שני דברים ושני דברים בלבד: דאבל בארץ ופיינל פור ביורוליג. כל דבר פחות מזה יהיה כישלון, ובלי פפאלוקאס בשיאו יהיה למכבי קשה מאוד לעשות את זה".

"לעניות דעתי הלא קובעת, אתה טועה בשתי רמות במקביל", אמרתי לו, "ראשית, לא חושב שהמשקל הסגולי של פפאלוקאס במכבי הוא עד כדי כך גדול. נכון שמה שהוא שכח, הרבה אחרים לא ילמדו לעולם. נכון גם שהוא מסוגל עדיין לתרום לא מעט, ואף עושה זאת בדרך כלל כשהוא עולה למגרש. אבל כבר הוכח, ועוד יוכח בעתיד, שמכבי מסוגלת לנצח כל קבוצה ולהפסיד לכל קבוצה איתו ובלעדיו. ודאי שבטופ 16. עד כאן רמה ראשונה. ברמה השנייה, מה עשית ממנו כזה זקן? הלא שחקנים מבוגרים ממנו ממשיכים לתרום באופן משמעותי גם ברמות הגבוהות".

"אולי, אבל בעיקר באירופה", ענה ד' לפני שהספקתי לעצור בעדו ולהסביר לו עד כמה הוא רחוק מהמציאות, ולא רק גיאוגרפית, "אני מכיר אותך ואת הראש הזקן שלך. תיכף תתחיל לדבר איתי עכשיו על קשישי NBA שעושים חיל, כשבפועל מדובר בפנסיונרים כמו ג'ואן הווארד, שתפקידו הנוכחי במיאמי מסתכם בחלוקת מגבות ומים לדוויין ווייד ולברון ג'יימס בכל טיים-אאוט. באירופה, לעומת זאת, ישנם דינוזאורים כמו דניס מרקונאטו, שעדיין משחקים הרבה ותורמים לא מעט. בארה"ב שחקנים בגילו מעבירים כמעט את כל זמנם על הספסל בלי לעשות כלום".

"שוב אתה טועה בשתי רמות", עשיתי כמיטב יכולתי לעצבן אותו, ובהצלחה מרובה יש לומר, "מצד אחד, מרקונאטו אמנם מבוגר, אבל ממש לא הכי מבוגר באירופה בכלל וביורוליג בפרט. קשישים ממנו עדיין משחקים, כולל ג'אנלוקה באזילה חברו לקאנטו, ושומרים על רמה לא רע בכלל. במקביל, ב-NBA ישנם מבוגרים יותר שתורמים יותר. רוצה לעשות ניסוי? קח לך רבע שעה, התייעץ עם מי שבא לך וחזור אליי עם חמישיית גיל הזהב - 35 פלוס - הטובה ביותר שתמצא ביורוליג. אני אעשה את אותו הדבר עם ה-NBA ונראה מי יצליח להרכיב קבוצה טובה יותר. יודע מה? בגלל שבכל זאת מדובר ב-NBA - אני מוכן לתת לך שנתיים פור, ולחפש שם כאלה שהם לפחות בני 37".

האמת, לא חשבתי שהוא ייקח אותי ברצינות, שהרי ה'אתגר' שהצבתי לו היה רטורי בלבד והתשובה ברורה מאליה. הסתבר שלא. לפחות לא לדעתו של ד' המאותגר כרונולוגית. עשרים וחמש דקות מאוחר יותר (ד' מאז ומעולם לא היה טוב בעמידה בזמנים) נקראתי להתכנס שוב.

"אז ככה", פתח ואמר ד', "אני מודה שאני לא מעודכן במלוא מאת האחוזים לגבי מצבו וכושרו של כל אחד מהשחקנים, אבל בהנחה שהם בריאים ומפגינים יכולת סבירה ומעלה - אלה החמישה שלי: באזילה ושאראס בקו האחורי, ואיתם קלי מקארתי, חורחה גרבאחוסה ומייק באטיסט. בבקשה, תן לנו חמישה סניורים מעבר לאוקיינוס האטלנטי, הקשישים מהם בשנתיים לפחות, תורמים לפחות כמוהם ולדעתך מסוגלים לנצח אותם בערב נתון".

"חמישייה מכובדת וראויה, לא אנסה אפילו להכחיש זאת", אמרתי, "יחד עם זאת, זה יישמע לך כמו מוטיב חוזר הערב, אבל שוב אתה טועה פעמיים. אפילו בלי לבדוק באינטרנט ובלי להיות מצויד בידע ובזיכרון פנומנלי כמו של יו"ר הדירקטוריון ואלי סהר, אני מוכן להמר על מלוא משכורת העתק שלי בכדורסלע-האתר כי באטיסט, שתמיד אהבתי לראות, וגרבאחוסה, שהוא בכלל אליל, עוד לא הגיעו לגיל 35. כך שהפרת ברגל גסה את חוקי המשחק.

"אבל אין לי שום בעיה עם ההפרה הזו, לאור העובדה שאני הולך על החמישייה הבאה: סטיב נאש (או-טו-טו בן 38, 12.1 נקודות, 9.6 אסיסטים ושני ריבאונדים בכמעט 30 דקות לערב, ובמגמת שיפור מתמדת מאז הספיד אותו רב"ס), ג'ייסון קיד (בקרוב מאוד בן 39. אמנם המספרים שלו העונה לא הכי מרשימים, אבל היי - הוא עדיין ג'ייסון קיד) וגראנט היל (בן 39 פלוס, 9.2 נק', 3.7 ריבאונדים ונקודת תצפית מצוינת על קובי בראיינט שעושה עליו כמעט 50 נקודות בלי להתאמץ). מתחת לסל, אני דואג בעיקר להגנה חזקה על הגבוהים שלך ולמכות רצח, לאו דווקא בסדר הזה, עם מרכוס קאמבי ובן וואלאס, שיציינו שניהם השנה 38. אגב, גם אם אחד מהחמישה לא כשיר יש לי מחליפים לא רעים לכל עמדה: דרק פישר, ג'רי סטקהאוס וקורט תומאס. נו, רוצה משחק מול החמישייה שלך?".

לקח ל-ד' שלוש וחצי שניות להודות בתבוסה, ועוד חמש להודיע לאשתו שחייבים לזוז הביתה. לדבריו, הוא חייב לפחות שש שעות שינה בכל לילה או שלמחרת הוא לא מתפקד. עניין של גיל.

shaharhermelin@gmail.com