באחרונה שזפתי במבט בוחן את הלינק המסעיר והמרגש 'לזכרם', שגורם לי גאווה רבה. הלוואי שכל מי שמופיע שם היה חי, אבל מאחר שלא – ממש מורגשת תחושת שליחות באוויר כשאחד ועוד אחד, אחת ועוד אחת מונצחים שם. זה אולי הלינק החשוב ביותר בכדורסלע. או ככה לפחות נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא.
אחר כך הלכתי אל הרשת. חיפשתי עוד שמות, כאלה שפסחנו עליהם, או סתם לא ידענו. נזכרתי בדוידה אנצ'לוטי מרומא והופתעתי לגלות שגם פאולו בארלרה, סנטר שהוגדר בצעירותו ככישרון גדול מאוד ושיחק קצת בקינדר בולוניה, כבר לא איתנו. שניהם יזכו בקרוב לחלקת קבר גם אצלנו.
אלא שאם לגבי מתי הכדורסל המצב סביר לגמרי מבחינת הספק הדמויות ואיתורן, מתברר שבמוסיקה ישנם עוד רבים שהכרתי ולא ידעתי כלל שאינם רוקדים עוד ברחובות כמאמר מיק ג'אגר ודייויד בואי.
הדמות המרכזית שחסרה שם מבחינתי היא מרווין גיי, אבל אותרו עוד תשעה (לפחות) שחייבים להיות כאן. פשוט חייבים. מיהרתי להודיע לצוד"ג, הלוא הוא צוד בדיחי, ודב"ש, העונה גם לשם דביר שמעון, השניים שאחראים על הרכבת הפסיפס הענק בקטע המוזיקלי. הם לא אכזבו גם הפעם ולקחו על עצמם להרביץ את כל העשירייה מתישהו בזמן הקרוב.
כן, כן, תיכף מגיעים גם אליו
ההפתעה לרעה הגדולה ביותר שלי (כמובן רעה, איך אפשר טובה בהקשר הזה) היתה ג'ון פוינטר, הסולנית של הפוינטר סיסטרס. מתברר שהגברת מתה החודש לפני שש שנים. עניינים של אלכוהול וסמים. עוד יבוא פרופילון מלא עליה, ונטמון אותה ב'לזכרם' בכדורסלע-האתר.
היו לפוינטר סיסטרס, שלישיית אחיות כיפית במיוחד להאזנה, כמה וכמה (וכמה!) שירים מצליחים מאוד בשנות השמונים. הראשון שקפץ לי בזיכרון היה automatic שאהבתי והשני היה Jump for your love. אחר כך בא גם I'm so excited שהיה כנראה גדול יותר משני הקודמים מבחינת ההצלחה שלו. ואולי לא, כבר לא זוכר.
ואז, כשהעברתי הילוך וחיפשתי שירים נוספים של האחיות שאני זוכר, עלה לפתע Slow hand האיטי ורגוע יותר. גרוב נעים הליכות.
איי איי איי.
ושוב: איי איי איי.
אף על פי שהוא שיר של בנות, יו נואו, אתם לא יודעים כמה חרשתי על השיר הזה, אתם לא יודעים.
תקופת טייפ הסלילים והקסטות. איי איי איי. איזה ימים. בטח שמעתי את השיר הזה 500 פעמים לפחות.
ועכשיו, באיחור של שש שנים, אני נפרד מג'ון פוינטר, שמבקשת בשיר הזה מישהו עם איזי טאץ', משהו שלא יזיק לדייויד בלו נגד קאנטו, למשל.
הנה Slow hand
נעמת לי מאוד.
