החמישיות למשחק האולסטאר הקרוב פורסמו לפני מספר ימים. על תשע מתוך עשר הבחירות של אוהדי ה-NBA באמת שאין לי שום דבר רע להגיד: קובי בראיינט, קווין דוראנט, כריס פול, בלייק גריפין ואנדרו ביינום במערב, לברון ג'יימס, דוויין ווייד, דריק רוז ודווייט הווארד במזרח. כולם ראויים ואף למעלה מזה. השאלה / טרוניה היחידה שלי בנושא, ולא רק שלי, היא: איך לכל הרוחות השתלב שם שוב כרמלו אנתוני.

כבר שבועיים לפני פרסום החמישיות, במהלך שיחה שגרתית עם בורוכוב-סוקולוב (עד כמה שאיזושהי שיחה איתו יכולה להיות שגרתית), עלה הנושא במלוא מוזרותו: הימים חולפים, שנה עוברת, אבל 'דוריס' לעולם נשארת. סגל נבחרת ארה"ב לאולימפיאדה, משחקי אולסטאר, איכשהו כרמלו תמיד שם, ועוד במעמד בכיר ביותר.

לא שאין לו כדורסל, כמובן. מעטים, אם בכלל, יחלקו על העובדה שמדובר בכדורסלן כישרוני ביותר. העניין הוא, שיש אחרים, טובים לפחות כמוהו ולטעמי גם יותר ממנו, שלא מגיעים למקומות אליהם מגיע אנתוני. אפילו לא קרוב. אם מדברים על האולסטאר, למשל, הרי שבלי להסס הייתי בוחר לפניו את פול פירס, קווין גארנט, קרלוס בוזר, דני גריינג'ר, אנדרה איגודלה, לואל דנג וג'וש סמית'. וזה סתם בשליפה, בלי לחשוב יותר מדי.

שלא לדבר על הבחירה הכמעט אוטומטית לנבחרת ארה"ב. נכון שהסגל הסופי יפורסם רק בעוד שלושה-ארבעה חודשים, קרוב יותר לתחילת המשחקים בלונדון, אבל כבר כעת אני מוכן להמר שאם הוא לא יסבול מפציעות יוצאות דופן - אנתוני ייכלל בו. מילא זה, הוא עוד יפתח בחמישייה ברוב המשחקים, לפני שחקנים עדיפים עליו מיותר מדי בחינות.

"נו?", אומר לי רב"ס, "אתה הרי מסתובב ימים שלמים עם אמריקאים. אולי תנסה לברר איתם אם יש להם איזה מידע פנימי על
העניין? הלא בסופו של דבר מישהו חייב לדעת משהו". לקח לי כמה ימים, אבל הרמתי את הכפפה. מיילים נשלחו לארט מדנבר (אוהד שרוף של הנאגטס), לואיס מניו יורק (אוהד הניקס ועו"ד מצליח, בסדר הזה), וגם שון ממילווקי, בוגר מכללת סירקיוז - בה שיחק אנתוני - שעדיין מגיע לצפות בחלק נכבד מהמשחקים. חברים, ביקשתי לדעת, מי יפתור לנו את התעלומה? מה נסגר עם הכרמלו הזה? איך הוא תמיד מצליח להידחף לכל מקום?

הראשון שהגיב היה ארט: "בתור מי שצפה בו מקרוב יותר מכולכם, ניתן לסכם את התשובה במלה אחת: אוברייטד. כרמלו שחקן מצוין, אבל משום מה רוב האנשים מחשיבים אותו ליותר טוב ממה שהוא באמת. כששיחק בנאגטס, רוב האוהדים היו משוכנעים שהוא טוב לפחות כמו לברון וקובי. רבים מהם
אפילו טענו שהוא השחקן הכי טוב בליגה. אני מניח שתסכים איתי שהם לא לגמרי מחוברים למציאות. לא ברור לי למה, או איך הוא עושה את זה, אבל כנראה שיש בכרמלו משהו שמשדר לכולם שהוא יותר ממה שהוא באמת".

שון, מצדו, סובר כך: "מלו הוא ביסודו שחקן של פיק-אפ גיימ'ז. אתה יכול להוציא אותו מהשכונה, אבל לא יכול להוציא את השכונה ממנו. אמנם שכונת צמרת, אבל עדיין שכונה. למה כל כך הרבה בוחרים בו? כנראה שביסודם, ישנם הרבה מאוד אנשים שהם גם סוג של שכונה. זה מה שהם אוהבים, זה מה שמדבר אליהם. אין לי הסבר אחר, כי גם לדעתי הוא לא טוב יותר מהשמות האחרים שהזכרת".

אחרון הגיב לואיס: "דווקא יש לי הרבה מאוד מה לומר בנושא, אבל חגיגות הזכייה של הג'איינטס בסופרבול נמצאות בעיצומן, ועד שסוף סוף יש לעיר הזו סיבה לשמוח ולהתגאות בהישג ספורטיבי, אני לא מתכוון לדכא את עצמי במחשבות על מלו והניקס. לגבי השאלה למה האוהדים בוחרים בו לחמישיית האולסטאר - אני מסכים לחלוטין עם ארט ושון. לגבי הכללתו בסגל הנבחרת - במדור סאטירי בו נתקלתי טוענים שהוא מחזיק ברשותו חומר מפליל על מישהו ממנהלי ה-NBA ו/או ראשי הנבחרת.

"אז זה כמובן לא ברצינות, אבל האמת מעציבה עוד יותר: או שמלו הוא משהו יוצא דופן ברמה החברתית והחבר'ה זקוקים לו בשביל האווירה הטובה והצחוקים, שזה לא אומר יותר מדי דברים טובים עליהם, או שמייק ששבסקי וחבריו באמת חושבים שהוא טוב מכל אלה שהזכרתם, ואז זה לא אומר יותר מדי דברים טובים עליהם ועל עתיד הענף. בכל מקרה, ובניגוד לכל מה שבנינו עליו בקיץ, אני יכול להתחייב כבר עכשיו על מקום אחד בו מלו לא יהיה השנה: על דוכן המנצחים של הליגה".

shaharhermelin@gmail.com