לא פעם כתבתי בכדורסלע-האתר לאורך העונה הזו, שקשה לי עם יוגב אוחיון כרכז של מכבי ת"א ביורוליג. שזה לא יושב טוב, שזה לא מתחבר, שלא בטוח שהוא האיש הנכון ושהוא לא שייך לרמה האירופית הגבוהה ביותר.

אני עדיין חושב שהוא לא שייך בהכרח לרמה האירופית הכי גבוהה, אבל בטופ 16 הדברים יושבים יותר טוב. וזה מתחבר. והוא פחות חושש ופחות מהסס. וברוב המקרים אם יש לו עכשיו זריקה פנויה הוא ייקח אותה, משהו שבאוקטובר-נובמבר הוא עשה פחות.

זה עדיין לא בדיוק המקום להכריז על הפיכתו מנער לגבר במונחי יורוליג, כי זו היתה בסך הכל ועם מלוא הכבוד קאנטו של משחקי חוץ, זו שאפילו בליגה האיטלקית עומדת על 6 הפסדים מתשעה משחקים כשהיא משחקת רחוק מהבית ועל 1 מ-6 ביורוליג.

ובכל זאת, התרשמתי. הדברים נראים יותר טוב לאט ובהדרגה. אחרי שבלאט עשה סיבוב קצר בין האופציות, הוא חזר מהר מאוד אל אוחיון כרכז ראשון והרוויח ממנו על הדרך גם שיא אישי ביורוליג (9 נקודות).

על אף כמה מהלכים יפים של תיאו פפאלוקאס, שנכנס אגב רק כאשר אוחיון ספג עבירה שנייה מהירה יחסית (ומי יודע מתי היה נכנס הפפא אלמלא העבירה הזו), אני מבין עכשיו טוב יותר למה היווני הוא המחליף של אוחיון, ולא להיפך.

ואגב, התשובה "כי אוחיון ישחק פה בעשר השנים הבאות ופפאלוקאס לא ישוב לכאן מעבר לעונה הזו" היא רק חלק מהתשובה הכוללת.

כי כשאוחיון משחק כמו ששיחק נגד קאנטו אתמול, ספק אם יש מקום לשאלה שרצה פה לא מעט העונה בנוסח: 'איך זה שפפאלוקאס משחק פחות ממנו?'

אז כן, הוא עדיין לא לקח שלשה אחת בארבעה משחקי טופ 16 וכנראה שאף פעם לא יהיו לו אינסטינקטים של קלע כמו בלו או מאלט.

וכן, טור הנקודות שלו בטופ 16 עלה בין השאר על חשבון מספר האסיסטים בהשוואה לשלב הבתים, והוא צריך למצוא פיתרון שיאפשר הצטיינות בשני התחומים ביחד מבלי שאחד מהם ייפגע.

וכן, הוא צריך למזער את המסירות בשתי ידיים תוך כדי ניתור, כי על כל פעם שיוצא מזה משהו טוב פעמיים ייצא מזה משהו רע. אפילו למאירק'ה רב הרושם והניסיון נולדים לא מעט איבודים בגלל הנטייה הזו.

אבל הוא גם אנרגטי, גם צעיר וגם גבוה יחסית (בהשוואה למורן רוט, למשל, שלא היה רחוק להגיע למכבי ת"א לאורך הקיצים האחרונים). והוא מניע לא רע, מאבד מעט יחסית, חושב מסירה וגם ריבאונדר מצוין מעמדת הגארד, מה שטל בורשטיין הצעיר עשה לפניו ודורון פרקינס ביצע כמו גדול. וכמו פרקינס, אוחיון לא חושש ואפילו מנסה לחסום גבוהים ממנו.

כשאוחיון יעשה 9, 6 ו-3 ב-25 דקות נגד קבוצה גדולה באמת ומכבי תנצח בדו-ספרתי, אוכל כנראה לדבר עליו גם בהתלהבות ולא מתוך ניתוח קר וחלקי של הדברים
באחת וחצי בלילה שלאחר המשחק.

אבל אם אוחיון משחק בהתלהבות כזו ונותן כל מה שיש לו למען הקבוצה, החברים והקהל ובסופו של דבר עוזר מאוד להביא את הקבוצה ליעד שחתרה אליו, גם אני יכול לעשות את המאמץ הקטן הזה ולשבת באמצע הלילה כדי לכתוב אייטמון מפרגן על שמו.

החלב, שנראה טוב-טוב על שפתיו בצילום למטה, כבר לא שם.

היידה יוגב אוחיון, היידה, היידה, היידה? עדיין לא, עדיין מוקדם. אבל עוד כמה משחקים מהסוג הזה, ושאגת הקרב והעידוד הכדורסלעית כבר תיפלט מאליה.