שלום,

מישהו מוכן להסביר לי למה בהמון מקומות (אתרים/עיתונים וראיונות שונים) אוהבים לקרוא ליוגב "הילד", או כמו שהחבר'ה במכבי קוראים לו "יוגי" כאילו מדובר בזאטוט בן 16 שרק עכשיו התחיל לשחק כדורסל?

נכון שהוא גארד ובאופן טבעי נמוך (למרות שהוא לא מטר שמונים אלא קצת הרבה יותר).... נכון שהוא אחד הצעירים במכבי. אבל הבחור בן 24, עוד חודשיים כבר בן 25!

רק בשביל לסבר את האוזן הנה כמה וכמה שחקנים קצת יותר משמעותיים ממנו ביורוליג השנה:
מילוש תאודושיץ' בן אותו הגיל, ניק קלאטיס קטן ממנו בשנתיים! אלכסיי שבד קטן ממנו בשנה, בויאן בוגדאנוביץ' קטן ממנו בשנתיים ועוד לא מעט דוגמאות.

למעשה רוב מכריע של הסגל של ריאל מדריד בגילאים 26-21, אז מה הסיפור? אמנם עושה עונה נפלאה עד כה הבחור ומעל ומעבר למצופה, אבל ילד? נדמה לי שהגזמנו.

איתי קדם

שלומות איתי,

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, שבפסח הקרוב נעלה לקברה במלאות תשע שנים לפטירתה וגעגועים לי אליה עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ, כשאתה פותח מייל כזה במלה "מישהו" ומפנה אותו לכדורסלע-האתר, אני מניח שאתה פונה אלי. האין זאת?

לפיכך, והיות שאני במצב רוח קלדני באופן מפתיע, דקות ספורות אחרי שגמעתי עכשיו 1.8 קילו טקסט מפרנסים, אומר לך זאת:

היינו בקטע הזה לא מעט. ייתכן שאתה זוכר וייתכן שלא, יצאתי זה מכבר נגד תופעת ה"ילד" שהיתה שגורה מאוד בפי מאמננו האדמוני לשעבר, ארז אדלשטיין, בשעה ששימש פרשן בערוץ הספורט (געגועים גם לזה, אגב). ולא רק אצלו, גם יורם ארבל מרבה לדבר על ילדים, אם כי כשזה בא מאדם בגילו אתה אולי נוטה שלא לעשות מזה עניין.

גם אני התרעמתי-אז-סוג-של לגבי השימוש בהגדרה ילד עבור שחקנים בני 23 או 24, ונדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהתייחסתי בעיקר לסיפור של אייל שולמן במכבי ראשל"צ בעונה שעברה, עת דומיננטי יחסית היה ולא נחבא אל הספסל כמו העונה.

אבל הגיל הביולוגי הוא בכלל לא הסיפור כאן.

ילד הוא עניין מקומי כזה, יו נואו. מין סלנג שהתפשט במקומותינו והולך הרבה מאוד שנים אחורה. כילד וכנער צעיר בעצמי אי שם בשנות השבעים והשמונים, אני זוכר שדיברו על ילדים כבר אז, ולא התכוונו אלי אלא למבוגרים ממני בעשור ויותר, נניח.

יותר מאשר יש בה היצמדות לגיל האמיתי של החבוב התורן, יש כאן מין מלת נחמדות כזו, יו נואו. הגדרה שמסתתרת בה הערכה. כשאיש מקצוע אומר על מישהו ,ילד", הוא אוטומטית מביע בכך את חיבתו והערכתו לשחקן לפעמים אפילו מבלי ששם לב.

זה עובד בשני הכיוונים: "הילד עלה מהספסל ושינה את המשחק", כלומר לא רק שהוא שחקן מצוין והצליח במשימה הוא גם מאוד צעיר וכדאי להעריך את זה יותר מאשר במקרה רגיל.

או "מה אתם רוצים, מותר לו לאבד שני כדורים תוך דקה, הוא עדיין ילד ואם לא ישתפשף עכשיו מתי בדיוק יעשה את זה"? נאום מגננה קצר שנובע מהערכה מקצועית לשחקן, ומנסה לחדד את הסיטואציה המקצועית שבה הוא נתון.

אין לי ספק וספק אין לי, שאתה צודק. באירופה ישנם שחקנים רבים שהם יותר ילדים מאשר יוגב אוחיון מבחינת גילם ויכולתם. ולפחות במבט מהצד נדמה שאיש לא עושה מזה עניין, למעט אולי המקרה של ריקי רוביו שבאמת היה ילד כשעלה לגדולה והגיח להכרה. עליו באמת דיברו במונחים של ילד. ילד פלא.

מעניין - בהערת אגב - שכאשר חייל בן 20 מגן בגופו על האוכלוסייה שבעורף, לא מדברים על ילד אלא על לוחם אמיץ. כשהוא נהרג במלחמה, חלילה וחס, נזכרים שבכך שהוא היה "רק ילד". כי עת להניח על הפנים את מסכת הטשטוש של חיינו, ועת גם לחמלה.

אגב, מאמננו העולה נוטה באחרונה להדגיש בפני קהל שומעיו במספר ראיונות, כי תמה תקופת הילדות של יוגב אוחיון. האיש אמר ביותר מאשר הזדמנות אחת כי "יוגב הוא גבר", וזאת לכל המפקפקים שסבורים עדיין כי ילד הינו.

מצד שני, קבל את הצילום הזה ותגיד לי שהוא לא ילד. ליטרלי, חלב על שפתיו. אולי אפילו יותר מאשר ליטר. לו (כן, זה היה קצת מלרי-ביפיונרי, אני מודה). עם צילום כזה ברזומה, לך תוכיח שאתה כבר לא.

ולעניין הכינוי "יוגי" - אין ממש קשר. זה סתם כינוי. כמו דוגי לדגן יבזורי. או כמו שרי-ירי-נרי-שני (ערי לא התאים, יען כי גס מדי) בימי קבוצת הנערים או ילדים מה זה היה במכבי פ"ת, לשרון דרוקר, ירון רחמים, ניר ארגמן ורונן שינה. היו ימים וכולנו היינו יוגי כאלה ואחרים, יו נואו.

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות פרטית.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.