שחר שלום,

לאחר שהתאכזבתי לגלות שבשום מקום אין אתר של איגוד השופטים, שבו אפשר לשאול שאלות בנושא חוקי כדורסל, חשבתי לפנות אליך (אם יש - אשמח להפנייה).

הנושא הוא הפרת 'רגל'. גם בחוקת ה-NBA וגם בחוקה של פיב"א כתוב שמפגש לא מכוון של הרגל והכדור איננו הפרה. נאמר שם, שרק כאשר שחקן פוגע במכוון ברגלו בכדור - זוהי הפרה.

השאלה היא כיצד שופטים יכולים לקבוע האם היתה כוונה או לא? האם תנועה של הרגל לכיוון הכדור היא 'כוונה'? מה אם השחקן באמצע ריצה והוא בועט בכדור בטעות? האם יש הבדל בין שחקן הגנה ושחקן התקפה בעניין זה?

אשמח להבהרותיך.

עדיאל

מצד אחד, אני מסכים איתך שיכול היה להיות מעניין לו היה מישהו מאיגוד השופטים מעמיד עצמו לרשות בני העם הצמאים לדעת. מצד שני, אם העובדה שאין בנמצא כזה הינה עוד סיבה המביאה אותך לשבת עימנו כאן - מה טוב.

לעצם העניין, נושא הפרת 'רגל' חוזר ועולה אחת לכמה זמן, בדרך כלל סביב הסוגיה שהעלית: איך יודע השופט כי מדובר בנגיעה מקרית או מכוונת. התשובה, עד כמה שהדבר אולי יישמע שטחי, היא פשוטה בתכלית: השופט יודע כי הוא יודע.

בגלל שמדובר בספורט המשוחק כולו בידיים (ככל שהדברים נוגעים למגע עם הכדור, כמובן), צריך שחקן לבצע תנועה מאוד "לא טבעית" על מנת לגעת בכדור ברגל בכוונה. ברוב המקרים, מדובר בניסיון לעצור התקפה מתפרצת, אבל גם אם לא - תנועת הגוף של העבריין מזכירה מאוד משהו הלקוח מהענף-שאין-לנקוב-בשמו, וקל להבחין בכך. במקביל, נמצא השחקן המוסר את הכדור. גם במקרה שלו, לא כל כך מסובך לזהות האם הכדור פגע ברגל משום שהמסירה הלכה ישירות לשם, או שמדובר במשהו שיזם המגן שממול.

זה לא משנה אם השחקן עומד או רץ, וגם לא אם מדובר בתוקף או במגן. תנועה מכוונת היא תנועה מכוונת, הפרה היא הפרה ומי שמבצע אותה ייענש בכך שהכדור יהיה בשליטתה של הקבוצה השנייה.

והכי חשוב, כמו בכל דבר הקשור לשיפוט, או לחיים בכלל, הוא הניסיון. כמו ששופט לומד עם הזמן לזהות באופן אוטומטי כל הפרה אחרת - צעדים, שלוש שניות וכן הלאה - כך גם לגבי נגיעת מכוונת ברגל. פשוט יודעים, או לפחות אמורים לדעת. עניין של הרגל.

שלום לסר,

בעקבות המקרה שעלה באחת המהדורות האחרונות של שאלותשובות, ושעסק בסל שהיה או לא היה במשחק בין מכבי לז'לגיריס, רציתי לבקש כמה וכמה (וכמה!) הבהרות בנושא האיסור לגעת בכדור אחרי שהוא פוגע בלוח. אני לא מדברת דווקא על המקרה הספציפי ההוא של ריצ'אאוט הנדריקס ודווין סמית, אלא באופן כללי.

מצד אחד, החוקה קובעת שאסור לגעת בכדור אחרי שפגע בלוח. מצד שני, גם אסור לגעת בו אחרי שהוא עבר את שיא הגובה ונמצא בירידה לכיוון הטבעת. אבל מה לגבי מקרים בהם הכדור פוגע בלוח ועולה למעלה?

הרי לא חסרים מצבים, בהם שחקן מבצע ליי-אפ בתנועה שבאה מלמטה כלפי מעלה, ואז הכדור, אחרי הנגיעה בלוח, עדיין עולה קצת לפני שהוא מתחיל לרדת. האם אין כאן התנגשות בין שני חוקים, שבעצם סותרים זה את זה?

מיטל

שאלה מעניינת, לא אנסה אפילו להכחיש זאת, ואם זיכרוני הרעוע אינו מטעה אותי גם עסקנו בה בעבר, אבל אין לי שום בעיה להתייחס אליה שוב.

נכון שישנם מצבים בהם הכדור עדיין עולה אחרי הנגיעה בלוח (תמיד הבאתי בהקשר זה את הליי-אפ בשתי ידיים של מיקי ברקוביץ', שהיה אולי הדוגמה המובהקת לכך), אבל בלי קשר לכך שמספר המצבים האלה קטן יחסית - זה ממש לא משנה. אם אסור לגעת בכדור אחרי שהוא פוגע בלוח, אז אסור לגעת בו. נקודה.

בא מי שבא והחליט, כי נגיעת הכדור בלוח היא בכל מקרה שיא הגובה לצורך העניין. תם הטקס. החל מרגע קבלת ההחלטה ועד שתשונה, אסור לגעת בכדור אחרי הפגיעה בלוח, בין אם הוא עולה, יורד או ממשיך בקו ישר, ועד שיפגע בטבעת. כל דבר מעבר לזה הוא לחלוטין לא רלוונטי.

שלומות ונצורות,

האם למיטב ידיעתך יש מצב ששופטי משחק האול-סטאר של המנש מקבלים הוראה מגבוה לא לשרוק לעבירות, כדי לא להפריע לשטף המשחק?

עמי

ראשית, מחמיא לי מאוד שאתה חושב שאני מקושר עד כדי כך, שביכולתי לספק תשובה מוסמכת בעניין, אבל לצערי דייויד סטרן מסנן אותי כבר תקופה ארוכה.

שנית, מעיון בבוקס-סקור של המשחק עולה, כי נשרקו בו 29 עבירות ובוצעו 38 ניסיונות מקו העונשין, כך שלמרות שאין ספק שהשופטים לא הקפידו על קוצו של יו"ד כביום-יום - לעניות דעתי הלא קובעת התיאוריה שלך לא ממש עומדת במבחן המציאות.

שלישית, והכי חשוב - משחק של 301 נקודות, 100 הטבעות, אסיסטים נאים למכביר ומצב רוח טוב באופן כללי, ומה שמטריד אותך זה אם השופטים לא שורקים בכוונה?

shaharhermelin@gmail.com