דברים רבים אפשר לעשות עם 800 אלף יורו, אבל בקיץ 2010 בחרה פנאתינאיקוס לשלם אותם לפרטיזן בלגרד כדי לצרף לשורותיה את אלכס מאריץ' ולמלא את החלל שיצר ניקולה פקוביץ' שעזב ל-NBA.

עונת 2009/10 היתה מוצלחת מאוד מצידו של מאריץ', דבר שהביא בקיץ למרדף יבשתי אחריו מצד מספר קבוצות כשבסוף, כאמור, הגיעה ראשונה פנאתינאיקוס.

אבל מאריץ', שחקן צעיר אחרי עונת שיא מאז עזב את הקולג', הגיע לקבוצה הלא נכונה מבחינתו. קבוצה עם קו קדמי עמוס בשחקנים מנוסים ומוכרים (באטיסט, פוטסיס, צרצאריס וגם יאן וויוקאס שיחק יותר ממנו) שמשחקים ביחד כבר כמה שנים, מכירים את שגעונותיו של המאמן ואהובים על ידי הקהל.

נוסיף על זה פציעה שהשביתה אותו לארבעה חודשים וגרמה לו להחמיץ כמעט את כל הסיבוב הראשון ואת כל שלב הטופ 16, ונקבל אכזבה קשה ומרה מהחבוב, דבר שגרם לי להקדיש לו אייטמון 'שום-כלום' במיוחד בשבילו.

אלכסנדר מאריץ' נולד בסידני, אוסטרליה להורים קרואטים שהיגרו לסרביה ומאוחר יותר לדאון-אנדר (סיבכו לו ת'חיים, סיבכו לו).

בנעוריו שיחק כדורסל ב-AIS, המכון האוסטרלי לספורט ובתיכון עבר לארה"ב שם שיחק ב"life center academy" אשר בניו-ג'רזי-הסטייט.

משנת 2004 עד שנת 2008 שיחק במכללת נברסקה, ממנה הגיע גם קוקי פלז'ר המענג, והרביץ תורה על הפרקט כשהוא הולך ומשתפר מעונה לעונה. מ-8 נקודות ו-6 ריבאונדים למשחק ב-20 דקות בעונה הראשונה, עד 18 נקודות ו-8 ריבאונדים בשלישית וממוצע של דאבל-דאבל (15 ו-10) ב-29 דקות בעונה האחרונה בקולג'.

אחרי שלא נבחר בדראפט 2008, הגיע לאירופה, או לספרד, ושיחק בגרנאדה. נאדה זו מילה מתאימה ביותר לתיאור עונתו הראשונה של מאריץ' כמקצוען.
4.6 נקודות בממוצע למשחק יחד עם 3.5 ריבאונדים ב-12 דקות זה בטח לא מה שמאריץ' ציפה מעצמו על ההתחלה ואכן, בעונה שלאחריה הוא כבר היה שחקן אחר, שמזכיר את היכולת והמספרים מימי הקולג' העליזים, כשאשר מסביב שפה מוכרת (אני מניח) וריח של בית (בערך) בפרטיזן בלגרד.

בקבוצה אותה אוהד דיאן בודירוגה (אפשר להשחיל את שמו בכל מקום. אליל), חבר מאריץ' לבו מקאלב ויאן וסלי שהצעידו בגאון את פרטיזן אל אליפות הליגה האדריאטית ופיינל-פור היורוליג.

בפרטיזן מאריץ' התחיל לקבל דקות ולהחזיר תמורה עם 11.5 נקודות ב-64 אחוז מהשדה ו-7.5 ריבאונדים למשחק באדריאטית ו-14.6 נקודות, 8.4 ריבאונדים ושמונה זריקות עונשין למשחק ביורוליג בעונת 2009/10. את שלב הבתים הוא סיים עם 17 נקודות ו-9 ריבאונדים (כמעט נקודה בחביב נולד) ולמרות שנפצע בברך בסוף שלב הבתים והושבת למשך חודש, חזר מאריץ' לאמצע הטופ 16 ובשלושת המשחקים שנותרו קלע 9 נקודות והוריד 11 ריבאונדים למשחק (הפעם החמיץ נקודה אוטומטית מצד הנקודות).

במשחק בו אירחה פרטיזן את אפס פילזן בשלב הבתים הציג אלכס-שלנו את משחק השיא שלו עם 34 נקודות, 16 ריבאונדים, מחציתם בהתקפה, ו-49 נקודות מדד. איזה שחקן, יאאא אולוהייים! ודאי חשבו להם סקאוטי אירופה, ולא ידעו מה הולך לקרות בעונה הבאה.

למאריץ' היה חלק חשוב בגניבת יתרון הביתיות בשלב ההצלבה, מול מכבי ת"א כשהצהובים ביצעו עליו 40 עבירות ב-4 משחקים, שזה כמו להוציא 2 שחקנים מהמשחק לאורך הסדרה.

כאמור, בקיץ שאחרי אותה עונה קסומה, הגיעה פאו עם ביי-אאוט מטורף כדי לצרף לשורותיה את החבר מאריץ' שהיה חתום לעונה נוספת בפרטיזן.

בעונתו הראשונה בפאו, מאריץ' נקלע לסיטואציה בעייתית כשלאחר 5 משחקים בשלב הבתים, מתוכם שיחק בארבעה, נפצע ולא חזר לשחק עד רבע הגמר מול ברצלונה. בסדרה עצמה הוא מיעט לשחק כשבאחד המשחקים הגביר-ז'לימיר הותיר אותו על הספסל במשך 40 דקות. גם בחצי הגמר, מול סיינה, מאריץ' לא ראה פרקט ורק בגמר נגד מכבי הגביר עשה עימו חסד ושיתף אותו ל-9 דקות ללא מספרים לספר עליהם בבית.

לפני העונה הנוכחית ניתן היה לחשוב שהמצב משתפר. מאריץ' הגיע בריא לתחילת העונה, פוטסיס עזב ופינה קצת מקום מקדימה ובמשחק הראשון מאריץ' שיחק 20 דקות וקלע 10 נקודות והיה נדמה, על אף שאיש מאיתנו איננו אביב לביא, שמאריץ' מתחיל להזכיר למה בכלל הביאו אותו לכאן.

במשחק השני הוא כבר ירד ל-11 דקות עם 4 נקודות ומאז לא עלה על הפרקט לדאבל-פיגרס בדקות. לאורך העונה הוא רחוק מכל מה שאפיין אותו בעבר. ממעט לקלוע, להוריד ריבאונדים ולהוציא עבירות מהיריב, שמזמן הפסיק לחשוש.

מדי פעם הוא מפציע עם תזכורת לעבר הלא רחוק ואולי גם לעתיד הקרוב, כמו במשחק האחרון בטופ-16 כשקלע 8 נקודות בתשע דקות, אבל כאמור, יכולתו דלה ותרומתו מצומצמת או כפי שכתוב בראש הלינק - שום-כלום.