בואו נעשה תרגיל מחשבתי: שחקן אחד צריך להוביל קבוצה במשך 45 דקות בלי מחליף ונגד שומרים מצוינים שמתחלפים בשמירה עליו לאורך כל המשחק. גל איתן, נגיד. דמונטז סטית', נגיד. בר טימור, נגיד. קרציות, בקיצור. בזמן הזה הוא צריך להוביל כדור, להיזהר מאוד מאיבודים, להניע כדור וקבוצה, למסור אסיסטים, לקלוע נקודות והרבה כי הקבוצה נסמכת עליו לא מעט. הוא צריך בעיקר להישאר קר רוח וחד לאורך כל הדרך, כי מול הקבוצה הכי טובה בליגה פחות מזה עלול לא להספיק לניצחון. מה הסיכוי שלו לעמוד בכל המשימות בהצלחה גדולה?

יש מי שיגידו שאם מדובר בשחקן טוב סיכוייו סבירים, אבל בפועל הסיפור הוא כזה: שלוש טעויות קריטיות שלו בדקות האחרונות של המשחק בין מכבי באר יעקב להפועל ת"א עלו לקבוצה בהפסד. טעויות של עייפות, של חוסר תיאום, שבריר שנייה של חוסר ריכוז. החמצן כבר לא הגיע, החמצן. ובאר יעקב הפסידה 97-92 אחרי הארכה במשחק ביתי.

ת'אמת, לא הגיע לה לנצח במשחק הזה אפילו שחזרה מפיגור 20 נקודות לשיוויון, אבל עזבו את המשחק – בואו נדבר על השחקן. מהירות מסחררת, אתלטיות יוצאת דופן, 1.82 בסך הכל שמדנקק חופשי, קלע עונשין מצוין, לא חושש להשתטח על הרצפה, חודר מיומן שנכנס לא מעט עד לסל בתעוזה רבה גם תוך ידיעה שעוד רגע יטיחו אותו לפרקט. ובאמת, החבוב מוצא את עצמו על הרצפה משהו כמו 5.6 פעמים במשחק בממוצע. סתם מספר, אל תיתפסו לזה יותר מדי. אבל הרבה, זה באמת קורה הרבה.

יש מי שיגיד שאין לו מקום בליגת העל. ובאמת, בגיל 24 עוד לא ניתן לו הצ'אנס ועוד לא הגיעה ההזדמנות. זו העונה השישית שלו בליגת קזינו 2. בוגר מחלקת הנוער של הפועל גבעתיים, עבר במכבי אשדוד, באליצור רמלה, בהפועל בארי ובבאר יעקב. ובינתיים, זה מה יש. סגנון המשחק שלו שעובד יפה בקזינו 2 הוא שאלה גדולה במונחים של ליגת על. כאן, בליגת המשנה הוא כמעט שלא יורד מהמגרש, מקבל המון החלטות, סוג של בעל בית שיכול להרשות לעצמו גם לטעות ועדיין להמשיך ולקבל קרדיט כי אין טובים ממנו. שלא לדבר על כך שלבאר יעקב פשוט אין מחליף עבורו לאורך תקופה ארוכה מאוד שבה הרכז דרו האוזמן פצוע. ספק אם ישנו שחקן ישראלי אחר באחת משתי הליגות הראשונות שמוטל עליו כל כך הרבה עומס.

ונשאלת השאלה, האם גם בליגה הבכירה, אם וכאשר יגיע אליה, יוכל לשחק ככה? האם יוכל למצות את מלוא יכולתו בגרסה מקוצצת של דקות ושל סמכויות ויד חופשית? נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהחבוב בו אנו מדברים זקוק מאוד לקרדיט נרחב. לתחושתי, הוא לא השחקן המתאים שיוכל להפיק משהו משמעותי מ-8 דקות בערב עם שלוש פעמים של כנס-צא, כנס-צא, כנס-צא. או שהולכים איתו כמו שצריך, ובהקשר הזה חובה שיימצא המאמן שבאמת רוצה אותו ומוכן לתת לו חבל ארוך, או שאולי ישחק בקזינו 2 בהמשך הקריירה שלו וזהו זה.

סיפור שהיה: בליגת הקיץ 2010 בראשון לציון, מעמדת הפרשן בשידורים, ראיתי אותו בפעם הראשונה. עד אז רק שמעתי. ומה אני רואה? גארד נמוך, מהיר, נועז, עם ג'אמפ-שוט עדי גורדוני-ניקי גאליסי. שזה אומר עצירה פתאומית תוך כדי תנועה וניתור חזק על שתי רגליים לקליעה. באינגליזית קוראים לזה ג'אמפ-סטופ. נכבשתי למדי. ונדמה לי שהחבוב תפר שם 25 נקודות כמו כלום. למחרת היה עוד משחק והוא חזר לפרופורציות עם 7, משהו כזה. כך או אחרת, אחרת או כך, הוא ישב לי בראש מאותה נקודה והלאה.

פתאום נעשיתי פרשן של משחקי הליגה הלאומית. החיים, יו נואו. זה קורה. היום כן, מחר לא, הכל בסדר. והנה הוא שוב, הפעם במכבי באר יעקב. עם הג'אמפ-סטופ. עם ה-19 נקודות במשחק, עם המהירות, התעוזה. דומה שהתבגר קצת במשחק. ושוב ההתמודדות הזו מול כל העולם בלי עזרה בהובלת כדור. ועכשיו הוא גם רכז. אז, בליגת הקיץ, שיחק בעיקר כ-2 אם אני זוכר נכון. "עשינו נגדם משחק אימון לא מזמן וטפירו הזקן עשה ממנו צחוק", אמר לי מישהו, "והוא עוד נחשב לשחקן הישראלי הכי טוב בליגה הלאומית". אז כן, ההגנה שלו לא היסטרית. גם של גורדון וגאליס לא היתה כזו, אגב. וסליחה באמת על ההיתלות באילנות גבוהים, אבל אולי נלך עם מה שיש ולא נדבר על מה שאין?

(צילום: דותן נווה, 'ספסל')