שלום לנשיא,

בעודי מפזם שיר מזדמן עלתה בראשי - ממש משום מקום - הטרוניה של שון דניאל. לאחר משחקה של חולון מול מכבי ת"א בחצי גמר הגביע, כמדומני, קבל השון על כך שהוא שיחק בנוער של מכבי. בפנייתו הנרגשת לנערי המדינה המוכשרים הוא קרא להם לא להתפתות למיזוג באולמות הנערים של מכבי ולמצוא להם קבוצת אם.

ובכן, ניחא אם אכן טענתו נכונה. פחות קריטי לי. מה היה ההקשר הלוגי? איך הוא מצא לו לקשור את המשחק הנוכחי עם מצבו המקצועי? האם בגלל זה הוא קלע כך וכך מספר מועט של נקודות? ואם היה משחק במקום אחר - האם היה מגיע לתוצאות גבוהות יותר? לא שאני סונט בבחור. מצדי שיצליח. אבל דחילק, מכאן ועד לקיחת משפט שכזה והפיכתו לכותרת אינטרנטית ועד קפיצתו לשיר במקלחת, המרחק גדול מדי.

לעניין חשוב יותר, או לפחות פילוסופי יותר. חשבתי קצת על כספי-שלנו. בכל זאת ישראלי, בכל זאת ראשון שם בארץ האפשרויות של ג'רמי לין. הרי הבחור בקושי משחק. אם ניקח אותו כדוגמא ונעשה זאת בשנת משחק רגילה (ולא כמו הנוכחית שהיא כמעט בלי אימונים) נמצא שהבחור - וכאמור כמעט כל שחקן שאינו קרוי קובי - כמעט ואינו מכדרר במשחק רשמי. הוא אומנם יכול לעשות זאת לא מעט במשחקי הנבחרת, אך במשך השנה לא באים לידי ביטוי כישרונותיו. בלי להיכנס לכשרון הספציפי של עומרי, הרי ברור שהוא השתפר במידת מה ואולי אפילו הרבה בשנותיו שם.

ועדיין, שחקן כמוהו ורבים נוספים יכולים שלא להביא את יכולתם הטובה במשך שנים רבות מאוד. האין זה פספוס? האם זה לא מוזר שאדם שמקצועו כדורסל ישחק פחות מחובבים כאלה ואחרים במגרשי הספורטק?

מקווה שלא העמסתי יותר מדי, אבל דווקא בהזדמנות זאת אודה לך על נווה מדבר - בו אפשר לפרוק מחשבות שכאלה.

אורי

שלומות לנתין המכובד אורי,

מבלי לפגוע חלילה, יש לי רושם שדווקא כן העמסת הפעם. התחושה היא שנגעת בעניינים קצת שוליים, קצת פילוסופיים וקצת שוליים-פילוסופיים שספק אם יש קשר ביניהם.

לגבי שון דניאל – לא נתקלתי בכותרת האינטרנטית ההיא שאתה מדבר עליה, ומה שסיפרת עליו כלל לא מוכר לי. צריך גם להודות שהמייל מתפרסם יותר משבועיים לאחר שנחת בתיבה הנשיאותית ואולי פערי הזמן מפריעים כאן קצת.

מודה, לפיכך, שאין לי ממש תשובות לשאלות שלך, מה גם שלא חייב להיות בהכרח איזשהו קשר בין משחק מסוים לדברים שנאמרים על ידי שחקן לפניו או אחריו. שוב, לא ראיתי את הידיעה או הכתבה, אבל אם אלו דברים שדניאל אמר אחרי משחק נגד מכבי ת"א, מן הסתם זה מתקשר איכשהו לעובדה ששיחק בעברו בקבוצת הנוער שם. לך דע, אולי הוא נשאל ונדרש לכך על ידי אחד הכתבים באופן מפורש? לך דע.

בעניין כספי, הנתונים שאתה מציג לגביו לא לגמרי מדויקים. 21 דקות בממוצע לערב בקבוצת NBA רחוק מלהיות "כמעט לא משחק". גם המשפט השלם על זמן המשחק של "כמעט כל שחקן שאינו קרוי קובי" תלוש למדי.

במבט שני ושלישי על המייל שלך, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שעיקר התהייה שלך מתנקז לסיפא ולא לרישא (אם תרשה לי להתחפש לרגע לשמעל'ה מזרחי ולהשתמש במטבע הלשון האהוד עליו).

שאלת: "האם זה לא מוזר שאדם שמקצועו כדורסל ישחק פחות מחובבים כאלה ואחרים במגרשי הספורטק?". וברור שמדובר בהקצנה. מעניין. לא חשבתי על זה אף פעם, אבל בוא ניקח את ההקצנה הזו עוד שלב אחד קדימה.

מבחינה חשיפה ומבחינה כספית, 20 דקות של כספי במדי קליבלנד נותנים לו יותר מאשר יתנו עשרת אלפים דקות לכיסם של חובבי הספורטק.

הם מגיעים לספורטק לשחק והפעם הבאה שיגיעו אליו תהיה כנראה בעוד שבוע, אולי שבועיים. בזמן הזה כספי יחיה כמו מקצוען בכל רגע ורגע, מתזונה נכונה, דרך עבודה בחדר כושר ועד לאימונים, שיעורי בית לגבי היריבה והשחקנים שעליהם הוא אמור לשמור והמשחקים עצמם.

העבודה של כספי היא לא רק לשחק כדורסל. היא לחיות כדורסל.

מהרגע שבו הוא מתעורר ועד הרגע שבו הוא נרדם בלילה. העבודה של חובבי הספורטק לא קשורה בכדורסל, ואת העובדה שבספורטק אין להם בוס ישיר או עקיף הם מנצלים, בין השאר, כדי לשחק 30 דקות ברצף, מה שלאדם שמקצועו כדורסל, כמו כספי וכמו אחרים, קורה רק לעיתים רחוקות.

אז כן, קצת מוזר, אבל בעצם זה די כמו א' ו-כ'. מעבר לעובדה ששתיהן שייכות לקבוצה גדולה יותר שנקראת אותיות, אין ביניהן שום דבר ממשי.

ערן היי,

אשמח לשמוע תגובה שלך למינוי של מוישל'ה ויינקרנץ ליו"ר הועדה המקצועית באיגוד. הרבה הרימו גבה לנוכח המינוי, אבל בעצם למה לא? הוא היה פעם מבכירי המאמנים בישראל, כמו דן שמיר הוא עבר ישר מעמדת עוזר המאמן במכבי לעמדת המאמן הראשי ביריבה שנואה ואדומה, הוא הוביל 3 קבוצות לגמר הפלייאוף (ראשל"צ, הפועל ת"א ואילת), הגיע עם הפועל ת"א לחצי גמר גביע קוראץ' תוך כדי הדחתה של ספליט (שנה לפני הזכייה הראשונה שלה), הוא ניצח עם אילת את פנאתינייקוס עם דינו ראדג'ה וביירון סקוט, הוא אימן בנבחרת העתודה של ישראל, היה עוזר מאמן הנבחרת באליפות העולם ולתקופה קצרה אף אימן את הבוגרת (בטורניר דרג ב) והעלה את נבחרת הנשים לאליפות אירופה.

מלבד התבטאות סקסיסטית, הוא לא התבטא אף פעם בצורה שערורייתית ומעוררת מחלוקת. החיסרון שלו הוא שמעולם הוא לא זכה בתואר, הוא תמיד הגיע לבאר ולא שתה ממנה (בעיקר ב-1992 עם ראשל"צ, אז הוא הודח מגביע לאלופות על ידי דן-הלדר, הפסיד כפייבוריט לגליל בגמר הגביע והודח על ידי הפועל ת"א בחצי גמר הפלייאוף למרות יתרון ביתיות).

כמו כן, היתה תקופה לא קצרה בה הוא תמיד היה מועמד למכבי, ואיכשהו תמיד זה התפספס ברגע האחרון כשמישהו אחר הועדף על פניו (כמו רלף קליין וצביקה שרף). לפני כמה עונות הוא ניסה לעשות קאמבק כמאמן בבני-השרון, אבל הניסיון כשל, אך לאדם בגילו ועם כזה ותק, וידע עצום בכדורסל יש עוד הרבה מה לתרום לכדורסל מלבד להיות פרשן, אז למה לא בעצם? מה עדיף, שעוד פעם יכתבו על מאמנים עם ניסיון ו-ותק שיושבים בבית במקום לאמן, ויזכירו את ויינקרנץ, או שבאמת ישתמשו בו באיגוד הכדורסל?

תגיד לי בבקשה מה אתה חושב על זה.

עומר

בעצם, באת וסיפרת לנו מהתחלה ועד הסוף מיהו ויינקרנץ ומהו הרזומה שלו. גם אתה ודאי שמת לב תוך כדי כתיבת הדברים שרוב האירועים שהתייחסת אליהם התרחשו לפני 20-15 שנים.

לא התייחסת כלל לעובדה שמשנת 2000 ועד 2009 הוא לא אימן כלל, ומלבד שני המשחקים שהעביר בבני השרון בתחילת עונת 2009/10 ועד היום הוא שוב לא אימן.

וזו בעצם הטענה המרכזית כלפי מינויו של ויינקרנץ. פועלו – פועלו, הכל טוב ויפה. אבל האם דרכיו ורעיונותיו ושיטותיו רלוונטיים? האם מאמן שבחר בכיוונים אחרים והעדיף אותם על פני הכדורסל במשך למעלה עשור, למעט אותה תקופה בנבחרת הנשים, אכן רואה בתפקידו החדש בכדורסל שליחות? אתגר עצום?

בנוסף, ויינקרנץ לקח תפקיד שאחרים סירבו לו, בין השאר כי מדובר בג'וב התנדבותי. הם חשבו שמגיע להם להרוויח כסף כיו"ר ועדה מקצועית. אני נוטה לחשוב שאדם משקיע יותר ומעוניין יותר כאשר הוא מקבל תגמול על זמנו.

מצד שני, נראה שתפקיד כמו יו"ר ועדה מקצועית באיגוד הכדורסל בהחלט יכול להיות מאויש על ידי מאמן, אבל מישהו שתמו שאיפותיו לאמן בפועל. זה לא עבד עם מולי קצורין, שמחדרו באיגוד טס עד לגרמניה ונשאר שם. אני לא יודע עד כמה זה יכול לעבוד עם צביקה שרף, שלדעתי לא שם סוף פסוק לקריירת האימון שלו. במובן הזה אולי ויינקרנץ מתאים, גם אם בדקו אצל מספר אנשים אחרים לפני שהגיעו אליו.

שלומות ונצורות בשלב זה.