די ברור לי, על אף שאינני אביב לביא, שכדי לשמור לעצמה סיכויים מכבי ת"א צריכה לרוץ מהר, לרוץ הרבה, לדחוף קדימה. גם במחיר איבודים פה ושם.

במשחק מסודר מול פנתינאייקוס קשה הרבה יותר.

המטרה היא לנסות להביא את היוונים לצאת מהסגנון הרגיל שלהם, אבל לצד שמכבי ת"א מעוניינת בו.

מספיק שהם יצאו מזה פעם אחת, אבל אז זה קרה לצד החיובי מבחינתם, והם אפילו לא ידעו שהם כאלה: ריצת 0:22 קלה כפרפר עם מתפרצות אין קץ? 55 נקודות עד למחצית? ספק אם קרה להם משהו דומה בטופ 8 של היורוליג בשנים האחרונות.

משחק מהיר מאוד יקצר מהלכים, ישיג יותר נקודות קלות לזכות מכבי ת"א, ייצור חוסר שקט ואיבוד ביטחון בהגנה של פנתינאייקוס, ייאלץ את ז'לימיר-הגביר לשחק במערכים שונים משהוא מתכנן ואוהב.

אבל אנחנו ב'שיר אחד ביום' כרגע, ועניינים טקטיים הם הרבה מעל לראשנו, מה גם שאירוע השיא הלילה הוא בכלל לא פנתינאייקוס – מכבי ת"א אלא סירקיוז – ויסקונסין (שידור חי בערוץ 50 ובהשתתפות נשיאותית החל מ-1.15).

נזכרתי ב-RUN WILD של ברברה סטרייסנד מאי-אז בימים, אזור 1980 או אולי אפילו בדיוק השנה ההיא. לא יודע איך לתרגם את זה בדיוק: אולי לרוץ בטירוף, אולי לרוץ בפראות, אולי לרוץ כמו הרוח. אבל זה, פחות או יותר, מה שכדאי למכבי ת"א לנסות לפחות בחלק מהמשחק אם לא בכולו, כשיטה.

לצעירים בינינו, והרי מרבית האנשים כאן צעירים ממני ובעיקר מסר ש. הרמלין הקשיש במיוחד, זאת יש לדעת: השיר הזה היה הסלואו המושלם עת צעירים מאוד היינו ושיערנו שחור משחור, אפילו אחת לבנה לא העזה לבצבץ אז.

הסלואו האולטימטיבי. אין בו שום דבר מהיר או פראי או מטורף. יש בו, לעומת זאת, המלודיה הכי נעימה ששמעתם זה זמן רב. והקול המלטף של ברברה סטרייסנד. יאאא אולוהייים של שיר, מצמרר ומרגש ויוצר עור ברווז בתנאים הנכונים.

זיכרונות ילדות והתבגרות פנטסטיים. הנה זה כאן.

אפשר גם ללכת על wild boys של דוראן דוראן, אבל אין מה להשוות בין השירים, כן?

ואם לסכם, זוהי המלצת היום לבלאטים למיניהם: רוצו כמו תומרינגו סטאר בגינת השעשועים כשהוא בורח מאבא ולא רוצה לעלות הביתה.