שלום ערן,

יש משהו שאני מהרהר בו מדי פעם. כאשר אתה צופה במשחקי כדורסל, האם אתה מסוגל פשוט לשבת וליהנות מהצפייה, או שהפרשן והעיתונאי שבתוכך כל הזמן חושבים על דברים הקשורים לתחומי עיסוקך?

נראה לי, שמחשבות טורדניות של "מה אני הייתי כותב על זה" בנוגע לאירועים שקורים תוך כדי משחק עלולות להפריע להנאה מהמשחק עצמו.

אני רוצה להתמקד במיוחד דווקא במשחקים שאתה לא מחויב לספק דיווח או פרשנות לגביהם, כי בהם תיאורטית אתה יכול לתפקד כצופה בצורה טהורה, ללא הסחות כלשהן מהמשחק.

אם כבר, אז אני אשאל גם על שיטת העבודה שלך כפרשן. כאשר אתה יושב מול משחק שאתה צריך לפרשן לגביו, האם אתה יושב עם דף ועט ורושם הערות תוך כדי? אולי אתה מתרשם תחילה באופן כללי ורק לאחר מכן מתחיל לחקור יותר לעומק היבטים שאתה רוצה לפתח בכתיבתך (למשל באמצעות צפייה בקטעים מוקלטים מהמשחק)? אשמח אם תוכל להאיר את עיני בכל פרט שנראה לך רלוונטי.

דבר נוסף: לפני כמה שבועות שאלתי אותך האם ידוע לך על מקרים נוספים (פרט לפוטסיס ובני משפחת ג'נטילה) בהם שחקן מסוים שיתף פעולה גם עם אב וגם עם בנו בתקופות שונות. ביקשת מאלה שיודעים בין גולשי האתר לשלוח מידע בעניין זה. הנה זה פה.

אני לא הצלחתי להיזכר בעוד מקרים, למרות שיש לא מעט אבות ובנים בתחום. האם התגלה בינתיים משהו חדש בנושא, פרי מוחו של מישהו אחר?

תודה,

נעם

מחשבות טורדניות של "מה אני הייתי כותב על זה" אכן מפריעות להנאה מהמשחק עצמו. לגבי טור אחרי משחק – הן בתקופתי במעריב ועוד יותר היום כשהעבודה העיקרית שלי היא באינטרנט, אין זמן לצפות בקטעים מוקלטים מהמשחק. כותבים הכי מהר שאפשר אחרי הסיום
ושולחים הלאה.

בזמנים רחוקים יותר הייתי רושם הערות על דף, ראשי פרקים. היום, אם זה קורה, וזה קורה פעם-כן-פעמיים-לא, ההערות הולכות ישירות למחשב. ולמה זה קורה פחות מפעם? כי יש לי הרבה יותר ניסיון לעומת העבר, וגם כי בטורים כלליים אני מרגיש שפחות חשוב להתייחס למהלכים ספציפיים או תוצאות-דקות מסוימות.

אם יש לי השערות, הערכות או מחשבות כתוצאה מדברים שקורים במשחק ואני לא בטוח לגביהן, אני מנסה לאמת אותן תוך שיטוט באינטרנט בפסקי זמן או הפסקות רבעים או מחצית. יושב תמיד ליד מחשב בזמן משחק, לא רגל על רגל ומפצח גרעינים בסלון.

לגבי משחקים שאני לא אמור לכתוב עליהם, הצפייה שלי פחות חדה ועמוקה. היו שלוש עונות שבהן הגשתי עם מירון ארונוביץ' תוכנית אולפן מוקלטת שנקראה ONE ON ONE ששודרה אחת לשבוע וסיכמה את אירועי המחזור.

בתקופה ההיא ראיתי כמעט כל משחק בליגת העל והחמצתי בודדים בעונה. הרגשתי שאני צריך להיות בקי בכל עניין, בכל מהלך, כדי לשמור על רמה גבוהה.

בינתיים, התוכנית הזו ירדה. מאז, אחרי מחויבות גדולה והתעמקות אין קץ בליגה, אני מוצא את עצמי מתקשה לצפות במשחק שלם סתם ככה בשביל הכיף, אם אין לי איזו חובה עיתונאית לגביו. אני משתדל להיות בתוך המשחק לכל אורכו, אבל אם הוא קצת משעמם, קצת לא מעניין, ואם אני סתם לא מספיק ממוקד לגביו, הוא עלול להפוך לעיתים כמו מוזיקת רקע, יו נואו. משהו שמרימים אליו את הראש פעם בדקה, ומנצלים את הזמן כדי לעשות דברים אחרים. כתבות אחרות, עבודות אחרות. כן, ככה זה – לפעמים הכדורסל פשוט מפריע לעבודה. משפט גדול, לא?

אגב, לגבי שחקן נוסף שהופיע לצד אב ובן באותה קבוצה - גרגור פוצ'קה ששיחק גם עם דינו מנגין בטרייסטה וגם עם אנדראה מנגין בבולוניה.

היי ערן,

אתמול צפיתי בפעם הראשונה במשחק שלם שאתה מפרשן (גמר הגביע לנוער כמובן, מה לעשות שמכללות, ליגה שניה, נשים וכו' לא מעניין אותי בדיוק כמו שלא עניין אותך לפני שזה היה פרנסה...).

רציתי להגיד שהיה כיף גדול. שידור מקצועי, מצחיק לפעמים (למרות שמכדורסלע ברור שאתה יכול הרבה יותר). אהבתי במיוחד את האבחנות החדות לגבי דניאל ששר והמחמאות שנתת לו. מגיע לו ולא תמיד הפרשנים שמים לדברים כאלה לב.

שיהיה בהצלחה,

דן

תודה רבה. אגב, תעוזה לא קטנה לבוא לבית שלי, לאתר שלי, ולהגיד לי בפנים מלים כמו "לא מעניין אותי בדיוק כמו שלא עניין אותך לפני שזה היה פרנסה". לא שלא כתבתי את זה בעצמי קודם לכן, ובכל זאת: קבל "נאה" על הכנות והדברים הישירים וכמובן על הפרגון.

שלום ערן,

רציתי לשאול שאלה קטנה. נכון שביום שני קריית שמונה זכתה באליפות, מכבי חיפה ניצחה את אשדוד, מכבי תל אביב בכדורעף ניצחה בגמר הפלייאוף את מטה אשר, מכללות ו-NBA היו גם היו ואפילו גמר האח הגדול.

אבל דחיל עלאק, אתה נשלחת לפרשן את המשחק של גמר הנוער, וטור או מילה לא ראינו ממך. יש הסבר? או שנמאס לך מהנוער של ימינו?

תודה,

נעם, אוהד גלבוע/המעיינות

חס וחלילה וגם חלילה וחס, מה פתאום נמאס? ההסבר מאוד פשוט: עומס ועייפות. שידרתי 19 משחקים ב-21 ימים, על פי החלוקה הבאה: 15 משחקי מכללות, חלקם בשעות מאוד לא נוחות ולעיתים שניים ברצף עמוק אל תוך הלילה או הבוקר, משחק נשים, משחק לאומית ושני גמרים לנערים ולנוער. לדעתי, זה שיא ישראלי.

אם הייתי רק פרשן בטלוויזיה שהתחלפו לו הימים והלילות זה היה משהו אחד איכשהו, אבל המשכתי להיות פעיל גם בתחומי הכתיבה והפרנסה הרגילים, שלא לדבר על חופש פסח שנמצא פה כבר יותר משבוע וההתעסקות בלשכה הנשיאותית שעברה שיפוץ ארוך מאוד ועדיין מסדרים בה כל מיני דברים כמעט מדי יום.

רציתי לכתוב, באמת. מאוד רציתי. גם בנוער ובנערים גיליתי עולמות חדשים. אבל לא היה מתי, ולא היו כוח או אנרגיות. שבעה החודשים האחרונים בהם התחלתי לפרשן משחקים בטלוויזיה ובמקביל שהינו במשך כמעט חמישה חודשים מחוץ לבית, ובזבזנו המון שעות בכבישים ורוב העניינים הפשוטים נעשו מסובכים, גבו מחיר. לא נכחיש זאת.

עייפות קשה. לאט לאט זה יתיישר ויסתדר, בתקווה לחזור לקצב הקודם. השתדלתי מאוד שלפחות כדורסלע-הפייסבוק לא ייפגע, שם הכל פשוט וקצר יותר מאשר ההשקעה באתר עצמו.

למיטב ידיעתי, מתוכננים העונה שידורים מחלק ממשחקי הפלייאוף בליגה לנוער. אתה מוזמן לעקוב בהמשך.

כבודו,

הלא תשתף את העם הצמא לפנינים מחוויית המכללות הראשונה (נדמה לי, על אף ש... וגו') שלך בתור פרשן? ועוד איזה משחקים, יאאאא אולוהייייים!

ברכות ונצורות,

גלעד

בגדול, ראה אותה תשובה שכתבתי לנעם. בימים רגילים הייתי כותב 4-3 אייטמונים בעניין המכללות, אבל אפילו האייטמון הזה נכתב באחת וחצי בלילה, תאר לך. לא דרך מומלצת במיוחד לחיות את החיים, כשיש לך ילד קטן בחופשה שמעיר אותך על הבוקר.

בכמה מלים: מאוד נהניתי, היה תענוג. נכנסתי חזק לתחום שהיה פחות מוכר לי לאורך השנים ולא התעמקתי בו אף פעם. ככה זה אצלי כנראה: אני יכול להזניח תחום מסוים שנים, אבל ברגע שאני חלק ממנו אני מאפשר לעצמי ואפילו דוחף את עצמי להישאב פנימה.

להגיד לך שבטורניר ה-NCAA הבא אני מתכוון לצפות בכל המשחקים, או אפילו בכל משחק שלישי שמשודר? כנראה שלא, אלא אם זו תהיה משימה וחובה ואהיה חלק מהשידור שוב. אני כבר יודע שבעקבות העיסוק המוגבר בענייני ה"מארץ' מאדנס" אעקוב בעניין רב מהרגיל בדראפט ה-NBA, למשל. הלוואי שתהיה לזה המשכיות, ובכל מקרה אשתדל למצוא יותר זמן לענייני המכללות מאשר בעבר.

היי ערן,

לא ראיתי התייחסות בתקשורת הספורט הישראלית לדרבי הענק של קנטקי (קנטקי נגד לואיוויל) בפיינל פור של ה-NCAA, שיתקיים בסופ"ש הקרוב במעמד זה לראשונה בהיסטוריה.

יש כאן סיפור ענק סביב ההיסטוריה של שתי הקבוצות והיריבות האדירה ביניהן, וכמובן גם סביב מאמן לואיוויל, ריק פיטינו, שאימן בעבר גם את קנטקי. הנה לינק שיכול להתחיל לספר את הסיפור.

מקווה שתרים את הכפפה.

אביעד

טוב, כאן אני כבר מחייך. ראה את התשובות האחרונות. קראתי את המייל שלך בזמן אמת כשהגיע לפני מספר ימים, אלא שאז לא חייכתי בכלל. יכולתי רק להיות מתוסכל על שיש מי שמבקש ממני דברים מסוימים, אבל אין שום סיכוי שאוכל להתפנות אליהם.

בשלב הזה, או ליתר דיוק נכון לרגע זה, אני פשוט צריך קצת מנוחה וכרגע לא ממש מקבל וחופשת פסח לא באמת עוזרת, כי העבודה נמשכת כרגיל אבל התנאים מסביב פחות אידיאליים.

אולי החל מהשבוע הבא, עת רעיית הנשיא תהיה בחופשה ממקום העבודה שלה, דברים ישתפרו. אלא שאז קנטקי ולואיוויל יהיו היסטוריה רחוקה. לא נורא, יהיו הזדמנויות אחרות ונושאים אחרים. תודה על המייל.

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות אישית מאוד. צריך לזכור שכדורסלע-האתר נוסד סביב המוטו נוחות, נינוחות ונוחיות. וכשהן אינן בנמצא האתר, שכבר מזמן הפך לעבודה לצד היותו תחביב, נאלץ לספוג פגיעות מפעם לפעם.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.