ריישית, חג שמח ללשכה המחודשת ושוכנה.

לא מקרי הדבר שפתאום, יחד עם החזרה לר"ג-הספר, גם באו לסיום רועם רוב השידורים למיניהם.

בקרוב - שלווה.

שיינית, בעקבות הפלאות שעולל בלייק גריפין לפאו גאסולינה המסכן , שמעבר לעניין התעופה היו פאול תוקף ברורים לגמרי, חוזר לשאלה שנשאלה פעם כאן: האם חבוב מקצוען, 1.82 ומעלה, אפשר לדרוש ממנו להיות מסוגל להטביע ולו ברמה התיאורטית?

האם אתה בנעוריך יכולת לתת דאנק? ואחיך? ואחרי הפציעות, שלך/שלו? לא מדבר על הנחיתה, מדבר על ההמראה.

ושי לחג מצחיק בטירוף, במיוחד בסוף.

רן בורוכוב-סוקולוב

רוב תודות ונצורות לך. ה"בקרוב – שלווה" שלך הזכיר לי את הפרק "serenity now" מהעונה האחרונה בסיינפלד. טוב שנתת עוד זמן לא מוגדר עד לשלווה. היא תגיע, להערכתי, בשני שלבים ולא בבת אחת: הראשון, בתום חופשת הפסח כשהילדים ישובו ללמוד. השני, בתום העונה כשהכדורסל יפסיק להפריע לעבוד בכדורסל.

כי זאת לדעת: אמנם שבנו ללשכה הנשיאותית אבל היא עוד לא מוכנה במאה אחוז, ויש להלך עדיין בין קרטונים שטרם פורקו לבין מתקינים, טכנאים ומובילים. עניין של זמן לא רב עד שהכל יסתדר. ולגבי השידורים, אני חושב שמצפים עוד לא מעט כאלה בפלייאוף של הליגה הלאומית, יו נואו. עוד לפני זה יש שידור מהדר יוסף השבוע בין הפועל ת"א לאליצור יבנה.

ולעניין ההטבעות: אם אני זוכר נכון, השאלה שלך באה בעקבות הדאנקים שמרביץ יועד בית יוסף ממכבי באר יעקב. אנחנו מכירים גם שחקנים נמוכים ממנו שמטביעים, כך שדי ברור שלא הגובה קובע כאן אלא האתלטיות, הכוח המתפרץ, המהירות, הקפיצים ברגליים. ולבית יוסף יש גם וגם, וגם וגם.

(צילום: דותן נווה, 'ספסל')

לצורך העניין ולשאלתך, גיל 'והתרגיל' סלע הטביע לראשונה בגיל 16 כשהיה בגובה 1.87. את הדאנקים הראשונים שלו בליגת העל נתן כששיחק בהפועל גליל עליון כשהוא כבר 1.95 והטביע, ואני מצטט, "על הראש של סדריק גלובר מהפועל צפת ועודד קטש ממכבי ת"א".

התרגיל היה מהיר ואתלטי ממני, עם צעד ראשון עדיף ואולי גם בכוח הפיזי. גם אני הטבעתי לראשונה באימונים איפשהו בכתה י', גיל 16, ועד כמה שזכור לי זה קרה בגובה 1.92. ושיהיה ברור: לא מדובר בדאנקים עוצמתיים מהמקום אלא בכאלה שצריך לקחת תנופה מספיק גדולה בעזרת כדרור כדי להטביע.

לי לא היו כוח מתפרץ, פיזיות או אתלטיות וגם לא מהירות יוצאות דופן. על פי הנוסחה שזה עתה העמדנו, אפשר להגיד שכל הפלוסים שיש ליועד בית יוסף בקטגוריות האלו בהשוואה לאחד שאין לו, שווים עשרה סנטימטרים. ולפעמים, כאמור, תלוי במי מדובר, הם שווים אפילו יותר.

בזמנו (בזמני) דאנק בגיל 16 לא היה עניין של מה בכך. המאמן שלי דרבן אותי להטביע בחימום לפני משחק כדי להבהיל את שחקני היריבות.

מאמן אחר שהיה לי קצת לאחר מכן, בגיל בו לא כל ניסיון הטבעה הסתיים בהצלחה, התעקש מפעם לפעם שאסיים אימונים בעשרה דאנקים רצופים בלי החטאה בריצה מהירה מסל לסל. אם הייתי מחטיא את החמישי נניח, הייתי צריך להתחיל את הספירה מחדש. מאחר שמדובר בסופי אימונים ובעייפות רבה, יצא שהתקשיתי מאוד להטביע עשרה ברציפות. הוצאתי שם את הנשמה ורוב הזמן נותרתי בלי כוחות, עד שהוא ויתר לי ושלח אותי הביתה.

אחרי הפציעות? לא יודע איך אצל 'התרגיל', אצלי פחת משמעותית כל הסיפור הזה. מניח שגם אצלו. גם ככה היה חשש מכל נחיתה מניתור אחרי הניתוח, ולא היה טעם או צורך ליזום התפרעויות מיותרות ונחיתות מסוכנות.

תודה על השי הצנוע, אגב. העם גם הוא מוזמן לבוא בשעריו.

שלומות ונצורות בשלב זה.