אלי סהר ואבי סגל פרסמו באמצע השבוע ב"ישראל היום" ראיון גדול על פני שני עמודים עם דייויד פדרמן. ראיון בלעדי, יש לומר, בו הוא מתייחס באופן ישיר לכל שאלה מבלי לחפף ומבלי לעגל פינות.

פדרמן העריך מה יקרה לגבי לנגפורד (יעזוב כנראה), הנדריקס (סביר שיישאר), סחורצאניטיס (התלבטות קשה), דייויד בלו (יעזוב) ובעיקר פוער פיות ושומט לסתות אצל הקוראים כשהוא מעביר ביקורת ברורה ומפורשת על דייויד בלאט באופן שטרם נאמר לציטוט על ידי מי מהבעלים של מכבי ת"א העונה. לזה עוד נגיע.

עיתונאית, זהו הישג חשוב ל"ישראל היום". פדרמן, אדם שתמיד מעניין לשמוע ומצוי בפוזיציה חשובה מאוד בכדורסל הישראלי, בחר דווקא בעיתון הזה כדי לקיים ראיון בהיקף שהוא מקיים אולי פעם-פעמיים בעונה בעיתונות הכתובה.

הריאיון הזה נזקף לזכות הדומיננטיות והשם של סהר וסגל, שניים מהוותיקים בעיתונאי הכדורסל, וגם לעיתון עצמו שהפופולאריות שלו הלכה וגדלה עם השנים בין השאר מעצם היותו חינמון. לא עניין של מה בכך למצוא אותו דווקא כאן ולא ב"ידיעות אחרונות" או ב"מעריב".

כקורא מהשורה ישנם כמה וכמה (וכמה!) עניינים שחשבתי להתייחס אליהם בריאיון הזה.

עניין הכותרת, למשל, שהיתה "האדריאטית הצילה אותנו". מוזר, מוזר מאוד אפילו. המלים האלו בדיוק נאמרו על ידי דייויד בלאט מספר ימים קודם לכן בריאיון בן חצי שעה בשידור חי ב"יציע העיתונות" והיה אחד ההיי-לייטים מתוך דבריו. בלאט הסביר אז שלנוכח העובדה שבליגה הישראלית קיימת הגבלה על מספר הזרים שניתן לשתף ובאדריאטית לא, הרי שדווקא הליגה הזו היא ששימשה אותו כהכנה אמיתית במלוא הכלים למשחקי היורוליג.

בזמן שבין שידור התוכנית לבין פרסום הכתבה, היא שודרה עוד מספר פעמים בשידורים חוזרים ולינק לתוכנית הופיע באתר ערוץ הספורט. במלים אחרות, צפו בריאיון הרבה מאוד אוהדי ספורט.

לא נהוג, וגם לא חכם במיוחד, להשתמש באותם דברים ממש מספר ימים לאחר מכן ככותרת ראשית, הגם שמדובר במרואיין אחר. קשה גם להניח שסהר, למשל, שמשתתף בתוכנית "יציע העיתונות" בעצמו, אם כי לא היה חלק מהריאיון, לא צפה בו. סביר גם להניח, ששני כותבים ותיקים ובכירים אמורים לדעת מראש מהי הכותרת לריאיון מסדר גודל כזה.

הסמיכות בין הפרסום לבין מועד פיינל פור האדריאטית גורמת להאמין שהיה חשוב לפדרמן לומר את הדברים, אולי כדי לדחוף למכירת הכרטיסים שעוד נותרו לאירוע ואולי, מי יודע, כדי להציג את האני מאמין שלו השונה משל מראייניו שטענו לאורך העונה לא פעם שההשתתפות באדריאטית היא טעות מבחינת מכבי ת"א.

לגיטימי, אבל מכאן ועד כותרת ראשית למשהו שכבר נאמר על ידי בלאט, ובטח אינו הציטוט הכי טוב בכתבה?

מילא זה. לעיתים קורה שכדי לארח ביג-שוט רק אצלך ולזכות בריאיון שכל עולם הכדורסל ידבר עליו למחרת, אתה מוותר על חלק מהיתרונות שלך. למשל, הזכות לבחור בכותרת כראות עיניך ובמקום זה, נניח, לאפשר למרואיין לקבוע חלק מהכללים.

לא כולם עושים את זה. למעשה, רוב גופי התקשורת לא נוהגים כך. אני לא יודע וגם לא קובע שכך היו הדברים במקרה הזה, אבל מוזר לי, מקצועית, שבכפולת עמודים עם כמה ציטוטים נדירים וחזקים של פדרמן כלפי בלאט, הכותרת היא על האדריאטית השולית.

כותרת כמו "בלאט חלש בהתנהגות מול שחקנים תחת לחץ" התבקשה כאן, או: "בלאט הגיע קרוב מאוד לקו שאני לא מוכן לעבור" (ביחס שלו לפפאלוקאס). בכלל, התבטאויות מסוג כזה כלפי מאמן בסדר הגודל של בלאט נדירות מאוד. צריך ללכת עד לקדנציה הראשונה שלו כמאמן מכבי ת"א לפני עשור, כדי לבדוק אם נאמרו כאלה.

הריאיון עם פדרמן הפך לשיחת היום והוא מוכיח, שגם בעידן של ריבוי כלי תקשורת וסיקור אינטנסיבי סביב הקבוצה שחלקו מנופח שלא לצורך וחלקו מורכב מידיעות ממוחזרות או מועתקות מגורמים אחרים, עדיין אפשר שיפול לך בין הידיים שוס. החוכמה היא למצוא את הטיימינג הנכון, את המרואיין הנכון ולקוות שידבר בלי חומות ומגבלות.

יום לאחר מכן פדרמן הגיב לדברי עצמו וניסה לתקן את הרושם בכל הקשור לדבריו כלפי בלאט. הוא עשה זאת, אגב, ב"ערוץ הספורט", ולא ב"ישראל היום". מעניין למה. וכל ניחוש שלכם כקוראים הוא לגיטימי.

"ישראל היום", בידיעת פולו-אפ נרחבת שפרסמו מטבע הדברים אותם כותבים שהיו אמונים על הריאיון, מצא בעניין שלל רב והלך איתו שוב בגדול.

הידיעה נפתחה במלים "לא מעט אנשים הסתובבו אתמול עם מטף כיבוי כדי להרגיע את הסערה שחולל הריאיון המיוחד שהעניק דייויד פדרמן ל'ישראל היום'".

התהדרות כזו מקובלת בתחום. זהו סוג של צהלה, דיצה ורינה לנוכח היכולת של העיתון להפוך למכתיב סדר יום בתחום הכדורסל, ולו ל-24 שעות. וכנראה שגם יותר.

העניין הוא, שידיעת הפולו-אפ שנמתחה על פני כמעט חצי עמוד לא עסקה כלל בכותרת שניתנה לריאיון, אלא אך ורק בענייני פדרמן-בלאט, תגובות המקורבים, דברי פדרמן וניסיונותיו להרגיע ביום שאחרי והכעס הגדול והעלבון של המאמן, על פי מקורביו, שסברו כי ייתכן שבעקבות הדברים כלל לא יחתום על החוזה שהוצע לו מהקבוצה.

בדרך הזו בדיוק היה העיתון צריך לנהוג בפולו-אפ שביצע, כי בסופו של דבר זה מה שיזכרו מהריאיון של פדרמן. אבל האופן בו נעלמו ממנו לחלוטין התייחסויות לעניין האדריאטית או כל דבר אחר שנאמר בריאיון, והיה אלמנטים מעניינים נוספים, היא בעיניי עוד רמז לכך שקרה כאן עוד קודם לכן, לכאורה, משהו סביב יחסי התן וקח שבין מראיין למרואיין.

גם עניין המומנטום חשוב. אי אז בימים, בעונת 1997/98, הרמתי טלפון לרשארד גריפית' בסתם יום באמצע העונה כדי לקחת ממנו כמה ציטוטים לקראת איזה משחק, ולשאול אותו באופן כללי מה שלומו. התפתח מזה רצף של מלל בלתי צפוי מצד הסנטר של מכבי ת"א, ששיחרר כל מה שישב לו על הלב. הוא העביר ביקורת על המאמן וינקו ילובאץ, על סגנון המשחק של הקבוצה, על החלק הקטן מדי שלו במשחק ההתקפה, על העדפת קטשפר על פני הזרים ומה לא. זה הפך לראיון בן עמוד שלם ב"מעריב" שנולד די במקרה, והכותרת שניתנה היתה החזקה ביותר שניתן היה לתת. הוא גם הובלט מאוד בעמוד השער ככל הזכור לי.

במצב הרוח ההוא שליווה אותו אז, הרגשתי שלגריפית' בכלל לא היה אכפת מי מראיין אותו, הוא פשוט נפתח בפני הראשון שבאמת התעניין, ובאמת ניסה להבין למה ככה ולא אחרת.

כאן, במקרה של פדרמן, העיתוי לקיום הריאיון יכול להיות מובן: עוד פוש, נניח, להתעניינות בפיינל פור האדריאטית (בכתבה עצמה מוזכר במפורש שכאלף כרטיסים טרם נמכרו). לעומת זאת, ההתבטאויות כלפי בלאט הייצוגי והמסודר מפתיעות בעיקר מבחינת העיתוי, זמן קצר לפני שני מעמדי פיינל פור בתוך פחות מחודש.

האם זוהי פליטה מקרית, או שפדרמן מחושב מכדי לפלוט ורצה להעביר כאן מסר ברור לבלאט בעיקר סביב אי קיום ההבטחה שניתנה על ידי ההנהלה לפפאלוקאס לקבל יותר דקות משחק עד לסיום העונה? ואם כן, למה דרך העיתון? וממתי בעלים מתייחס באופן כל כך ישיר בעבודת השטח של מאמן מסדר הגודל של בלאט?

פדרמן דיבר על טעויות של המאמן ביחס לדקות המשחק של אליהו, או ההכנסה של מאלט במקום אוחיון במשחק מספר 4 נגד פאו. דיבר על שריטה שיש לו, כמו לכל המאמנים והשווה את היחס לפפאלוקאס במשחק נגד חולון לאי ירידתו של פיני גרשון מהמגרש במשחק הראווה נגד הניקס לאחר שהורחק. דיבר גם על המתח שמוציא מבלאט
החלטות לא ברורות.

בקיצור, המאמן יצא מהריאיון החריג הזה מאוד לא מרוצה.

וכמובן שהערכות ותשובות חלקיות לגבי מה, איך, כמה ולמה אפשר להמשיך ולפזר כאן, אבל במלים אלה ממש הגעתי ל-1.1 קילו טקסט כמעט בלי לשים לב. זמן טוב לסיים.