הנה הסיפור: הכדורסל מפריע לכדורסל בדרך להתבלט. הליגה הלאומית מגיעה לשלב הגמר שלה, אבל במקום שהסדרה בין הפועל ת"א למכבי באר יעקב תקבל הזדמנות לחשיפה הכי גדולה שניתן, השידור של המשחק מתנהל במקביל מול שני משחקי פלייאוף בליגת העל.

יועד בית יוסף בימיו בתיכון

הדברים האלה יכולים לשגע פילים. כתבתי כאן ובמקומות נוספים לא פעם על עניינים טכניים מהסוג הזה. למשל, מחזורי ליגת העל לנשים שרצים במקביל למשחקי ליגת על לגברים, ואחר כך סובלים מהקטנת החשיפה בעיתונים שלמחרת.

או מחזורי הפלייאוף עצמם.

שלא לדבר על קחו את משחקי יום ראשון למשל: הפועל חולון נגד הפועל ירושלים, עירוני אשקלון נגד מכבי ראשל"צ. מי שנצמד למשחק הראשון בחולון ורצה להישאר איתו עד לסיום, החמיץ את כל המחצית הראשונה של אשקלון – ראשל"צ ואולי גם יותר מזה.

למה?

למה לא ליהנות מהאפשרות לראות את שני המשחקים במלואם? ייגמר נא המשחק בחולון, נלך לעשות פיפי, נכין קפה, נרביץ עוגייה או שתיים ונחזור ויתחיל המשחק באשקלון.

תנו לראות את לימונד באשקלון במשחק שלם

עוד דוגמא: ביום חמישי הקרוב יתקיימו ארבעה משחקי פלייאוף בבת אחת. בעיניי, רצוי וגם ראוי. תנו שני משחקים אחד אחרי השני במלואם בטלוויזיה, והשניים האחרים (אחד מהם הוא זה של מכבי ת"א נגד הבקעה שהוכרע עוד לפני שהתחיל) ישמשו כמשחקי "פריצות".

אז איפה הבעיה? הנה, ממש כאן: באר יעקב מארחת את הפועל ת"א באותה סדרה מותחת למשחק מספר 2. כן, ביום חמישי. ושוב חוזרת השאלה: האם אין זה אינטרס של הכדורסל הישראלי כולו שהליגה הלאומית תקבל חשיפה מקסימלית במקום להיבלע תחת ענני האבק של ליגת העל?

הסיפור הזה יותר מסובך מאשר נדמה. מעורבים בו בעיקר ערוצי טלוויזיה והצרכים שלהם, אבל גם לקבוצות כמובן יש מה לומר ובטח לספונסרים שלהן שמעוניינים בחשיפה מלאה ולשידורים מלאים. זו למעשה הסיבה שעקרונית הפלייאוף תופס השבוע ארבעה ימים במקום שניים: ראשון ושני הוקדשו למחזור מספר 2, רביעי וחמישי היו אמורים לשמש למחזור מספר 3.

וכאן נכנס עוד אלמנט. רביעי הוא ערב חג, והמשחק בין הפועל ירושלים להפועל חולון שהיה אמור להתקיים בו לא ייערך במועד הזה בסופו של דבר, מתוך התחשבות באוהדים הדתיים ושומרי המסורת.

אי אפשר להישאר עם רוט עד לסיום בלי להפסיד מחצית במשחק פלייאוף אחר?

יוצא שכל המשחקים יתקיימו בחמישי. כלומר, כשרוצים, או כשנוצר מצב מסוים, אפשר בהחלט לקיים את המחזור כולו בערב אחד, ולפנות ערב לגמר הלאומית או גמר הנשים או יהיה אשר יהיה.

מעבר לזה, תאמינו או לא, קיים גם עניין הביפ המזורגג. כלומר, אני יכול לצאת כאן במשך שנים נגד אזכור הביפ בנשימה אחת עם כדורסל בכל הקשר שהוא, אבל לא כולם חושבים ככה. למרבה הפליאה (ציניות, ציניות) ישנם אנשים שמסוגלים לאהוב את שני הענפים במקביל ובמסגרת שיקולי שיבוץ משחקי כדורסל חשובים איגוד הכדורסל לוקח בחשבון לא פעם גם מועדים נכבדים כמו גמר גביע הביפ, או גמר הצ'מפיונס ליג-ביפ, או משחקים חשובים במיוחד של נבחרת ישראל בענף שאין להזכיר כאן את שמו.

הסיבה: לא טוב לקיים משחקי כדורסל במקביל למשחקי ביפ, זה יפגע בכמות הקהל שיגיע למגרשים ובמספר הצופים בטלוויזיה.

רגע, ולקיים ארבעה משחקי פלייאוף בליגת העל באותו מועד של גמר הלאומית לא יפגע בשידור החי מהליגה שאוהבים למתג אותה כ"ישראלית ביותר"?

אין לזה סוף. בחו"כ!

יש להודות ואף להודות יש, שמבחינת מספר השידורים אנחנו מדורגים
כנראה גבוה מאוד למעלה בין מדינות הכדורסל האירופי. כל משחק פלייאוף בליגת העל משודר, וגם הליגה הלאומית קיבלה מנה מכובדת משל עצמה. ועדיין, שתי הטענות שרירות: אחת, אם כבר מפצלים מחזור פלייאוף ליומיים, אין סיבה שלא נראה את המשחקים במלואם ולא אחד על חשבון השני. שתיים, תנו כבוד ראוי ומועד נפרד למשחקי שיא בליגות האחרות.

שני עניינים
נוספים לסיום: נכון שאני מעלה את הדברים כרגע בגלל או בזכות המעורבות שלי בשידורי גמר הלאומית, אבל נושאים דומים הועלו כאן על ידי גם בעבר, כאמור, ובהקשרים אחרים. זה לגמרי לא "בואו ותשמעו אותי משדר", כי היום אני בתפקיד ומחר אולי לא. זה נטו למען הליגה הזו, או ליגה אחרת.

ובעיקר, מתחייב שיבוץ מוצלח יותר. כאמור האלמנטים, הנימוקים, הלחצים, הצרכים, הכל ידוע ומוכר. אבל מועדי משחקי הביפ ודאי שאינם מעניינים אותי, וכל אחד מבין הקבוצות, הספונסרים והערוצים יוותרו קצת כדי שאירועי שיא של איגוד הכדורסל שאינם זוכים לחשיפה מספקת כמו גמר נוער, גמר נשים וגמר לאומית (רשימה חלקית בלבד) יוכלו ליהנות מחשיפה מקסימלית מבלי שההפרעה תגיע מתוך הכדורסל עצמו.

שלומות ונצורות בשלב זה.