שחר שלום,

מאוד מעניין אותי לשמוע מה דעתך המקצועית על הפאול הטכני ששרקו השופטים למורן רוט, בדקה האחרונה של משחק מספר 2 מול ירושלים.

למען הגילוי הנאות, חובה לציין שאני אוהד חולון, כך שהאובייקטיביות כאן היא ממני והלאה, אבל קשה לי להאמין שיש איזשהו אוהד כדורסל שפוי בדעתו, כולל אוהדי ירושלים, שחושב שיש מקום בשלב כזה של המשחק לשרוק לטכני. מה עוד שזה קרה כל כך קרוב לסיום, וכשהתוצאה עומדת על נקודה או שתיים הפרש.

ברור שכאוהד הקבוצה שנפגעה מהשריקה, רתחתי באותו רגע, אבל גם אחרי שהתקררתי קצת, ואפילו עכשיו - כמה וכמה (וכמה!) שעות טובות אחרי שהסתיים המשחק בניצחוננו - אני עדיין לא מסוגל להבין איך שופט לוקח כזו שריקה. הלא מורן לא התנפל על השופטים, לא קילל אותם (לפחות לא לפי מה שראיתי ושמעתי בטלוויזיה), לא התפרע, אלא בסך הכל נתן איזו מכה קטנה של תסכול לעמוד הסל. על זה לתת טכני? ועוד במצב כזה? הלא מאחר שזו היתה כבר העבירה השישית כביכול של מורן, היא נרשמה לספסל וירושלים קיבלו שתי זריקות עונשין ואת הכדור בחזרה.

לדעתי, מדובר בחוסר אחריות של ממש מצד השופט, ובשריקה שהיתה יכולה לחרוץ את גורל הסדרה כולה. נכון שיצאנו גם ממנה בשלום, אבל אשמח לשמוע ממך איך נראה מצב כזה מנקודת מבטו של השופט, והאם יש צדק בדבריי, או שמסיבות נשגבות מבינתי הצדק במקרה זה בכלל עם השופטים, והיה מקום לשרוק לפאול טכני.

רועי

את התשובה לשאלה שלך צריך לחלק לכמה חלקים, שלמרות שהם קשורים זה בזה קשר חזק ואמיץ, עדיין חובה עלינו לטפל בהם בנפרד. ברשותך, וגם אם לא, נשאיר לסוף את הנושא שלשמו התכנסת - העבירה הטכנית הספציפית שספג מורן רוט - ונעבור קודם לכן בזריזות על שאר הנקודות שהעלית.

ראשית, אין קשר בין העובדה שזו היתה העבירה ה"שישית" של מורן רוט, לבין העונש עליה. מזה מספר לא קטן של שנים, העונש על כל עבירה טכנית - בין אם נגד שחקן במגרש ובין אם נגד המאמן או הספסל - הוא שתי זריקות ושליטה בכדור. כך שגם אם היתה זו העבירה החמישית, או אפילו הראשונה של רוט, ירושלים היתה מרוויחה ממנה באותה צורה בדיוק.

שנית, ברמה העקרונית, ואני מדגיש העקרונית, שופט לוקח שריקות כי זהו תפקידו. אפילו אם מדובר בשריקות "קשות" או "גורליות" (ולא ניכנס שוב להסבר הארוך למה כל החלטה של שופט יכולה להיות גורלית, גם אם היא נשרקת ברבע הראשון). כך לגבי צעדים, כך לגבי שלוש שניות, וכך לגבי כל דבר, כולל עבירות ועבירות טכניות. אין מה לעשות, זו העבודה. אם שופט סבור שקרה במגרש משהו המחייב שריקה, הוא חייב לשרוק, בלי לעשות חשבון מה התוצאה וכמה זמן נשאר לסיום.

ואחרי שאמרנו את כל זה, לעניות דעתי הלא קובעת השריקה לעבירה טכנית נגד רוט היתה שגויה בתכלית. יותר מזה, אם אכן היא נפסקה רק בגין התסכול שהוא הוציא על הסל האומלל, ולא קילל את השופט או אמר משהו שמבחינת התוכן וטון הדיבור אי אפשר לעבור עליו לסדר היום, היא היתה פשוט נוראית.

נכון אמר עפר שלח בשידור, כי ישנם מצבים בהם שופט צריך להיות חירש. אגב, לפחות בתקופה בה אני הייתי מעורב באופן פעיל - ואין לי סיבה לחשוב שהיום זה אחרת - הנושא עלה והודגש בכל קורס שופטים, וברוב ההשתלמויות המקצועיות.

הרי ברור לכולנו כי מורן רוט פשוט כעס והיה מתוסכל עד אין קץ מהעבירה החמישית שנשרקה לו (שגם היא, לטעמי, היתה גבולית מאוד), כמו גם מההכרה שהוא כבר לא יוכל להיות על המגרש ולעזור לחבריו לנסות לנצח. איזה שחקן לא היה מגיב בתסכול במצב שכזה? כמובן שעל פי החוקה היבשה, זכותו המלאה של השופט להעניש שחקן על תגובה שכזו, אבל על פי ההיגיון, שלי ושל רבים אחרים, חובתו של השופט לעשות הכל כדי לא לראות ולא לשמוע. שוב, בהנחה שמורן לא צעק או אמר משהו שכולם שמעו, ושבאמת אי אפשר להבליג עליו, כן?

דוגמה אידיאלית להחלטה מצוינת של שופט ראיתי לפני כמה שנים טובות בנוקיה. אני חושב שכבר הבאתי אותה פעם כאן, אבל לא נורא. מדובר אמנם בנסיבות שונות מאלו של מורן רוט והעבירה הטכנית, אבל העיקרון ברור.

זה היה משחק ליגה בין מכבי ת"א למישהו. אני ממש לא זוכר נגד מי, וזה גם לא משנה. הוא לא קבע כלום לאף אחת מהקבוצות, וגם בשל כך נכחו בו אולי 2,500 עד 3,000 צופים, והאווירה כולה היתה של משחק אימון במקרה הטוב.

אי שם בשלהי המשחק המשעמם, כאשר מכבי הובילה באיזה מאתיים הפרש, חטף דורון שפר כדור, ורץ לבד לליי-אפ. העניין היה, שבזמן חטיפת הכדור, נשארו על שעון הזריקות רק שתיים או שלוש שניות, ושופט המזכירות הרלוונטי, שגם הוא כנראה כבר היה רדום, לא הגיב בזמן ולא החזיר את השעון ל-24 שניות. כתוצאה מכך, ממש כאשר שפר עמד לקלוע, צפצף לפתע שעון הזריקות במלוא עוזו.

מאחר שבהיכל השלושת-רבעי ריק שרר שקט כמעט מופתי, קחו את המלה שלי שאת הצפצוף הזה שמעו לא רק בנוקיה, אלא גם בנתיבי איילון הסמוכים, אבל שפר, מצדו, התעלם, המשיך את התנועה בה החל והניח את הכדור בטבעת. השופט הראשי, משה ביטון, סימן מיד ובאופן חד משמעי שהסל כשר וחוקי למהדרין.

החוקה, באותם ימים, קבעה שכל צפצוף של המזכירות מחייב את השופטים לעצור את המשחק באותה שנייה, ולברר על מה ולמה הוא קרה. זה בדיוק מה שחשבו גם אנשי הקבוצה האורחת. "למה לא עצרת את המשחק? היה צפצוף", הם שאלו את ביטון. השופט הפנה אליהם פנים משתוממות. "צפצוף?", הוא אמר, "איזה צפצוף? לא שמעתי כלום". יחי ההבדל הקטן, גם אם מחריש האוזניים.

shaharhermelin@gmail.com