מה יש לומר, קליעה קטלנית משל האליל הנשגב הזה היו רק מעט. שמעתי עליו לראשונה עת היה צעיר עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ, וכבר אז ענק שבענקים כנראה. זה קרה כשהפועל ת"א התמודדה נגד פאוק סלוניקי בשיטת בית-חוץ באמצע שנות התשעים באחד המפעלים האירופיים, מוקדמות גביע אירופה לאלופות נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא.

ככה זה נקרא אז.

אינטרנט עוד לא היה והעיתונאים היוונים סיפרו על מישהו, סטויאקוביץ', מתאזרח בן 17 או 18 שסובל מפציעה ולא ישחק כנראה. אמרתי לעצמי: 'אוקיי, בן 18-17, מה כבר יכול להיות? עד כמה גדולה יכולה להיות ההשפעה שלו?'.

אחר כך התברר שהחבוב הזה החל לשחק בבוגרים של הכוכב האדום בלגרד כבר בגיל 14, וב-18 כבר הרגיש ותיק וגם התנהג ככזה על המגרש.

בסופו של דבר הוא לא שיחק, הפועל ת"א ניצחה במשחק הראשון באוסישקין-האולם בזכות הצגת ענק גרנדיוזית של הפנתר הוורוד, הלוא הוא באק ג'ונסון, אבל הפסידה בגומלין בפער גדול מעט יותר. לימים נכתב פרק על אודות המשחק ההוא בסלוניקי-העיר בספר "דאנק בפרצוף". ומי שלא קרא אותו עד היום . . . ובכן, לא אגיד מה אני חושב עליו.

כך או אחרת, אחרת או כך, לא עברו יותר מדי שנים עד שאותו סטויאקוביץ' הפך למלך הסלים של הליגה האירופית ב-1997/98 תחת פיקודו של מאמננו הלאומי-נצחי-לשעבר צביקה שרף. היו לו 20.9 נקודות במשחק והוא בן 21 בסך הכל. כבר אז היה חסר מצפון לחלוטין: 16.4 זריקות היו לו בממוצע למשחק, יותר מכל אחד בתחרות, ומתוכן 7.3 ניסיונות לשלוש. גם כאן מקום ראשון מבין כל השחקנים.

ואתה שומע, REL, הוא היה כזה בייבי כשאני גידלתי אותו

בפאוק שיחקו אז צ'ארלס שאקלפורד, קונראד מקריי עליו השלום והמנוחה, וגם שורה של יוונים שורטים דוגמת באלויאניס, יאנוליס, קאקיוסיס (הרכז) וניקולאידיס. וסטויאקוביץ'? זרק וזרק מצאת החמה ועד צאת הנשמה. בסוף נפלו (2-1) באיזו סדרה נגד אלבה ברלין בה כיכבו אז אליל הסיפרה, וונדל אלכסיס, והחבר הרוסי ואסילי קראסב.

זו היתה העונה האחרונה שלו באירופה. הספיק לו. כבר בגיל 21 היה מלך, מה נשאר ובשביל מה? אז נסע ל-NBA, נסע. אל סקרמנטו שבחרה בו במקום ה-14 בדראפט של 996. הפעמים הבאות בהן הופיע באזורנו היו עם יוגוסלביה באליפות אירופה ב-1999 (ארד),2001 (זהב) ו-2003. ודי.

במונחים של האמריקנים, הוא האירופי הראשון לנצח באיזו מתחרויות האולסטאר של ה-NBA. הוא עשה את זה פעמיים בתחרות השלשות. סמול פורוורד בגובה 2.08 שזורק שלשות בקצב אש ופוגע בלי הכרה. דבר כזה לא רואים כל יום.

שמונה שנים שיחק בסקרמנטו והיה חלק מקבוצה נפלאה-נפלאה שכללה בין השאר את מייק ביבי, ולאדה דיוואץ' חברו הטוב והמנטור שלו או איך שקוראים לזה היום, דאג כריסטי, בובי ג'קסון, כריס וובר, בראד מילר ועוד כהנה וכשמה. אם לא קובי ושאקיל ופיל-האליל שעצרו אותם בשיניים ממש, זו היתה קבוצה שהיתה אמורה ללכת עד הסוף. ועדיין, הכדורסל הקבוצתי שלהם היה יפה לעין ואף יפהפה לנשמה, והשלשות של פג'ה חרכו רשתות בלי סוף. תענוג לצפייה. קלע אדיר. אדיר-אדיר. אדיר-אדיר-אדיר.

אחר כך באה עונת מעבר כזו, יו נואו, באינדיאנה אליה הגיע אחרי טרייד עם רון ארטסט. משם עוד ארבע עונות בניו אורלינס, מעברון זניח בטורונטו וסיום בדאלאס עם אליפות ראשונה בקריירה, 8.6 נקודות בעונה הסדירה ו-7.1 בפלייאוף.

אחד מהישגיו הגדולים ביותר של סטויאקוביץ' נקבע באינדיאנפוליס-הכרך, מקום בו זכתה יוגוסלביה ב-2002 באליפות העולם. על הראש של האמריקאים, כן. על אדמתם. והם בכלל סיימו רק במקום השישי. פדיחת כל הזמנים, כנראה.

כך או אחרת, אחרת או כך, סטויאקוביץ' סיים את קריירה ה-NBA עם 17 נקודות ו-40% לשלוש בממוצע ובמקום הרביעי בין קלעי השלשות עם 1,760 צ'אקות. האיש הודיע על פרישה רשמית ב-19 בדצמבר 2011. מספר חודשים לאחר מכן, ביום שגרתי לגמרי באמצע מאי 2012, הוכנס לחיל התותחנים של כדורסלע-האתר, כפי הנראה אחד הימים המרגשים בחייו מבלי שאפילו ידע על כך.

בפעם האחרונה שעלה כאן שמו נודע כי הוא אב לשלושה ונשוי לדוגמנית יוונייה. אליל, נו.