אחת לתקופה אני נוגע בעניין בחירת שחקן העונה, חמישיית העונה ועוד כהנה וכשמה מהסוג הזה. אחת המסקנות שעלתה פה לאורך השנים היתה, שישנם יותר מדי גופים וגורמים שבוחרים בחירות משלהם והיוקרה שבתואר הזה הולכת ונעלמת, הולכת ומתפוגגת. מישהו זוכר מי היה שחקן העונה ב-2007? ב-2009? כלומר, תלוי איפה. בעיתון הזה, בערוץ ההוא או באתר האינטרנט השלישי משמאל.

מאז ותמיד הערכתי יותר מכולם את בחירת שחקן העונה של העיתון מעריב, שמתבסס על קולות השחקנים והם בלבד, כאשר לשחקן אסור לבחור מישהו מתוך קבוצתו.

כן – היכונו להתרברבות קלה – אולי מכיוון שאני הוא זה שיסדתי את המשאל הזה והבאתי אותו לראשונה לעיתון עוד בתחילת התשעים. אבל גם למשאל הזה יש לא מעט בעיות. אחת מהן היא שמרבית השחקנים לא מודעים לנתונים הסטטיסטיים, ונוטים לערב התרשמות ממשחקי גביע אירופה עם נתוני ליגת העל.

ובכל זאת, כולם ממשיכים בשלהם וכעבור שבועיים איש אינו מי זוכר נבחר איפה. לכן חשבתי בזמנו שכדאי להתייחס לבחירה של מנהלת ליגת העל, כגוף שאחראי על משחקי הליגה, כאל הקובעת או הנחשבת. ברור לגמרי שהאגו של מערכות התקשורת לא יאפשר את זה והם ימשיכו לעשות זאת, אבל שיהיה.

עכשיו, עם הבחירה של מנהלת הליגה בליאור אליהו כשחקן העונה, כנראה שאין מישהו שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות.

היתה לליאור עונה לא רעה בכלל, שהרי הוא אף פעם לא מציג עונות רעות. בכל זאת, האיש הוא השחקן הישראלי הטוב בליגה זה מספר שנים עם או בלי קשר למספרים שהוא משיג.

אבל העובדה שהוא רשם שיאי קריירה עונתיים במדי מכבי ת"א בנקודות (13.8), ריבאונדים (5.1) ואסיסטים (3.1) ב-25 דקות, יופי של מספרים, עדיין לא הופכת אותו לשחקן העונה.

אלה המספרים שמנהלת הליגה מציגה כחלק מהנימוקים שלה. לעומת זאת, מוסתרים נתוני העונשין שלו שהיו הנמוכים ביותר בקריירה הן בעונה הסדירה והן בפלייאוף. לא מדובר על כך שבמשך עונה שלמה לא העמיד אפילו דאבל-דאבל אחד ועבר רק פעם אחת את גבול 20 הנקודות. בעונה שעברה, למשל, הוא קלע יותר מ-20 נקודות בחמישה משחקים.

כך או אחרת, אחרת או כך, אלו מספרים של העונה הסדירה. אם אליהו נבחר על פי נתוני העונה הסדירה, וזה בהחלט המקרה, יש לפרסם את שמו בתום העונה הסדירה. אבל היות שההודעה יצאה רק במעמד הפיינל פור, סביר והגיוני שלמשחקי הפלייאוף והפיינל פור עצמם אמורה להיות השפעה כלשהי על זהות שחקן העונה. שאחרת, מה ההיגיון בהמתנה ובשמירת שמו בכספת כל הזמן הזה?

בחמישה משחקי פלייאוף ופיינל פור היתה לו ירידה ברורה כמעט בכל אספקט. את זה לא מזכירים, כיוון שהבחירה נעשתה הרבה קודם. זה אמנם נהוג, אבל בתקופה בה חורטים את שם הזוכה בתואר על הגביע או הצלחת במגרש עצמו בסיום המשחק, נראה שאין יותר מקום לבחור שחקן עונה בתום עונה סדירה, ובטח שלא להכריז עליו רק עמוק בתוך הפיינל פור. למשחקי הפלייאוף והפיינל פור צריכה להיות השפעה.

גם אז, אגב, אפשר לבחור עקרונית מישהו שאפילו לא הגיע למעמד הזה בתנאי שהקבוצה שלו היתה מצוינת ביחס לציפיות והוא עצמו התעלה מעל ומעבר גם אם מדובר בעונה הסדירה. שיפור של שתי עשיריות לעומת העונה שעברה בממוצע הנקודות, עשירית אחת בריבאונדים וארבע עשיריות בממוצע האסיסטים, כפי שעשה אליהו, הוא לא אחד מהמקרים האלה.

הלאה.

נניח שאין בחמישה משחקי פלייאוף כדי להעיב על 20 משחקים שקיים בעונה הסדירה (אני חושב שדווקא יש בהם, מדובר ב-25% מסך המשחקים וזה לא מעט) – בואו נלך הלאה עם הטיעונים.

אליהו הוא השחקן ה-18 ברשימת מדד האיכות של שחקני הליגה בתום העונה הסדירה. באותה רשימה, על פי נתוני הפלייאוף והפיינל פור, שמו לא נכלל בין עשרים הראשונים בליגה.

ג'וש קרטר, ג'וש דאנקן, דרווין קיצ'ן, רומאו טראוויס, בראיינט דאנסטון ואחרים הם מועמדים לא פחות טובים וכנראה שגם יותר. גם דווין סמית', יוגב אוחיון וקית' לנגפורד, שיצרו קו עלייה מהעונה הסדירה לפלייאוף ולפיינל פור.

ובמלים אחרות, נכון שאליהו עושה את הדברים שלו בקלות. ביחס לדקות משחק המספרים שלו נהדרים, אבל אם זה הנימוק המכריע אז יש קייס רציני ביותר גם לריצ'אאוט הנדריקס להיחשב לשחקן העונה.

התחושה שעולה מהזכייה של אליהו היא כזו: אנחנו לא מוצאים העונה מישהו שראוי באמת, באופן חד משמעי, לתואר שחקן העונה. והיות שאליהו נבחר חמש פעמים מתוך שמונה עונות לחמישיית העונה עד היום, וכשהוא לא היה כאן ושיחק בספרד מכבי ת"א לא זכתה באליפות, אז הנה - זו הזדמנות מצוינת לתת לו את התואר. הגיע הזמן שיהיה לו אחד. מה גם שהוא ישראלי.

מן הרע במיעוטו כזה. מאולץ מדי.

זה לא נראה לי. ולי – זה לא נראה.

ברכות לליאור אליהו, עם זאת.