שלום ערן,

צורם לי מאוד שבימים האחרונים נשמעו קולות שליליים בעניין בחירתו של ליאור אליהו לשחקן העונה של הליגה, גם באתר זה וגם בעיתונות.

תחילה, עליי לציין שאליהו הוא השחקן היחיד ממכבי שזכה בתואר כלשהו העונה (לעניות דעתי ג'יימס היה ראוי לתואר שחקן ההגנה יותר מחנוכי וגם אוחיון ולנגפורד היו ראויים לאיזה תואר).

יכול להיות שאליהו לא היה השחקן הטוב ביותר בליגה העונה, אך הדומיננטיות שלו היא עצומה. הוא קלע בספרות כפולות ב-21 מתוך 25 משחקים העונה (כולל פלייאוף + פיינל פור) ומסר יותר אסיסטים (3.3) מכל גבוה אחר, כאשר מבין אלו שאינם גארדים (גם על זה אפשר להתווכח) - רק דווין מיצ'ל - 1.96 – וקרלוס פאוול - 2.01 - עקפו אותו.

לשם השוואה, אלישי כדיר מגלבוע/גליל שזכה בתואר בעונת 2009/10, רשם ממוצעים מעט יותר גבוהים בנקודות וריבאונדים מאליהו (14.2 נקודות ו-5.9 ריבאונדים לכדיר לעומת 13.8 ו-5.1 לאליהו) אך ברוב הקטגוריות היה פחות טוב מאליהו (53.3% מהעונשין לכדיר לעומת 59.5% לאליהו, 0.8 חטיפות לעומת 1.2 לאליהו, 1.3 אסיסטים לכדיר לעומת 3.3 לאליהו, 16.3 במדד לעומת 17.6 לאליהו).

גם כדיר לא מוקם בעשירייה הראשונה במדד (מקום 15). לכן, זה מרגיש לי כמו גם סלידה ממכבי ואמירה שבגלל שמכבי היא הטובה בליגה, שחקן שלה לא ראוי להיות ה-MVP. כמו כן, במשך שנים יש חוסר פרגון לליאור, שחקן שאין לו מנוחה בשום קיץ ותמיד מתייצב לנבחרת, ותמיד רושם מספרים מדהימים, באירופה ובארץ, יחסית לישראלי.

מה דעתך?

יונתן

מייל נהדר שלך, תודה.

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, אני רוצה להבהיר שאין לי דבר וחצי דבר נגד אליהו ברמה האישית. גם אין לי סלידה ממכבי ת"א, אם כי לפעמים, יש להודות, סתם נמאס לי לראות אותם או לכתוב עליהם מטעמי אובר-חשיפה ושחיקה מקצועית.

אני חושב שהבעיה המרכזית בנוגע להצמדת תארים עונתיים לשחקנים ממכבי ת"א היא זו: מהם דורשים להרבה יותר. נוטים לראות בשחקן שהוביל קבוצה למקום השני כמי שעשה הישג גדול יותר מאשר שחקן טוב במכבי ת"א כמו אליהו, שעוד לפני שהעונה מתחילה אתה יודע בדיוק שהוא יקלע 13 נקודות, יוריד 5 ריבאונדים ויקלע מהשדה ב-60 אחוז לפחות, ושהקבוצה שלו תסיים ראשונה.

הליגה הזו כל כך בעייתית במובן הזה, ששחקן העונה מגיע ברוב המקרים מקבוצות אחרות: זו שהפתיעה את כולם והגיעה לגמר הפלייאוף בניגוד לציפיות, זו שניצחה שמונה ברציפות, כולל פעמיים את הפועל ירושלים וגלבוע/גליל, נניח, כדי להיחלץ מירידה שנראתה כמעט ודאית. וכך הלאה.

בערך כמו שמאמן העונה הוא עופר ברקוביץ' ולא דייויד בלאט. בהרבה מקרים התחרות הזו נמדדת מהמקום השני ומטה. בסטנדרטים האלה, בלאט יכול להיות מאמן עונה כנראה רק אם ינצח את כל המשחקים ובמקום לעשות את זה ב-12.6 הפרש בממוצע (סתם מספר) לרשום 19.4 בממוצע. אני מקצין, כמובן, אבל זה המחיר המסוים שמכבי ת"א משלמת מעצם היותה – והיות השחקנים שלה – מעל כולם. אני די בטוח, אגב, שהם מוכנים "לשלם" את המחיר הזה כל עוד התארים הקבוצתיים נוחתים בכיס ומצטרפים לרזומה האישי, אם כי האנשים בתוך תוכם ודאי מתוסכלים. בלאט, נניח.

ספק אם יש להשוואות לקרלוס פאוול או דוויין מיצ'ל שהבאת כאן, או להשוואה לאלישי כדיר, איזושהי רלוונטיות. אז אוקיי, אליהו מסר יותר אסיסטים מכל הגבוהים. ואוקיי, כדיר נבחר כשחקן העונה מהמקום ה-15 במדד (כי בעונה שמכבי ת"א לא אלופה אתה בטח בוחר את שחקן העונה שלך מתוך זו שניצחה אותה, ולמנהלת זו עוד הזדמנות לבחור שחקן ישראלי), אבל שוב: הנתונים של אליהו העונה היו הכי צפויים בעולם. הוא לא רשם שום קפיצה משמעותית העונה. לך שנה אחורה ותראה שהנתונים כמעט זהים. יפה שהוא שומר על יציבות, אבל זה עדיין לא מצדיק בחירה בו כשחקן העונה.

בפרפראזה על דברים שהזכרתי לגבי בלאט, אם אליהו היה קופץ מ-13.6 ל-17.0, מ-5.1 ריבאונדים ל-7.4 ומעלה את אחוז העונשין שלו מסביבות ה-60 ל-70 נניח, זה קייס אחר. וזה הרי לא בלתי אפשרי, אבל ליאור לא עשה את זה. אני בטוח שבמקרה כזה כולנו היינו מרגישים שאליהו הוא השחקן הכי טוב במכבי והכי חשוב לקבוצה העונה. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שזו לא ההרגשה.

נכון לסיום העונה, ודאי אחרי הירידה בנתונים בפלייאוף והעלייה של סמית', לנגפורד ואוחיון, התחושה היא, בלי קשר למספרים, שהוא אפילו לא היה הטוב ביותר בקבוצתו בעונה הזו. ובוא נגיד את האמת: אליהו דורך במקום. שאר הנימוקים והדעות שלי מופיעים באייטמון הקודם שפרסמתי בעניין הזה.

שוב, דבר לא אישי כאן. לפחות לא מבחינתי. אני חושב ותמיד חשבתי שהוא כישרון עצום, אבל באיזשהו מקום זה נראה כאילו מישהו במנהלת הליגה גילה פתאום: "היי, הוא נחשב כבר כמה שנים לישראלי הכי טוב בליגה, המספרים שלו טובים, מכבי ת"א אלופה אז יאללה – בואו ניתן לו פעם אחת, מה גם שלא חילקנו אף תואר למישהו אחר בקבוצה הזו".

שחקן עונה מתוך מכבי ת"א אמור להיות מישהו שהרשים במיוחד, שנתן עונה פנטסטית, כזו שהגיעה מעבר לכל הנחת יסוד טרום-עונתית. אני חושב, שהעונה של אליהו לא היתה כזו.

עוד עניין אחד, ולו רק כדי להשלים את תמונת התשובה שלי יחד עם האייטמון הקודם. כתבתי לגבי העיתוי של הבחירה, שהיא נעשית על פי העונה הסדירה ולא על סמך עונה מלאה. גם בהודעה הרשמית שפרסמה מנהלת הליגה צוינו נתוני העונה הסדירה של אליהו, ולא אלה שכוללים גם את הסדרה נגד הבקעה ושני משחקי הפיינל פור.

בעופר ברקוביץ', למשל, בחרו במועד אחר. אני מתקשה להאמין שמישהו בחר בו כאשר סיים את העונה הסדירה בבית התחתון ובמקום השביעי. זה קרה ודאי מאוחר יותר, או כאשר עבר עם אשדוד את ג"ג ועלה לפיינל פור, או אחרי הניצחון בחצי הגמר על מכבי ראשל"צ.

ובמשפט אחד: איפה האחידות ולמה בוחרים את שחקן העונה במועד אחד, ואת מאמן העונה במועד אחר? אתמהה ממושכות ונואשות ולא אבין זאת.

ערן שלום,

קוראים לי נאור פורת ואני נתין רב תשבחות לכבוד הנשיא זה זמן רב. אף פעם לא יצא לי לכתוב אליך. עדיין, למרות זאת, מספר דברים על ליבי.

ראשית, איני מבין למה או ליתר דיוק איך אין התעסקות בשחקן כמו דווין סמית' ממכבי. הבחור, תוך שבוע פחות או יותר בזמן הסדרה מול פנאתינייקוס, הפך למפלצת בעמדה מספר שלוש, ולשחקן שהראה, לי לפחות, רמות כישרון של שחקן ליגת מנש לגיטימי מינימום: הקליעה, התנועה עם הכדור שהיא פשוט אומנות אצלו כשהוא בפוסט. איך זה שדווקא על שחקן כזה אני לא יודע האם יישאר, רוצה לברוח או פשוט רוצה יותר כסף? מוזר.

שנית, איך זה ששחקן גמור כמו גרג אודן לא מגיע לאירופה? השחקן, כשלי יצא לראות אותו לפני עונה בדיוק, בזמן אוויר של חודשיים בערך ללא פציעות שבגינן כמעט איבד את חייו (טיפת של מזל אין לבחור), הראה ניצוצות של כישרון וכוח שאני לא כל כך רואה מדווייט הווארד וגם לא מאנדרו ביינום. איזו קבוצה מאירופה חייבת להרים את הכפפה, כי השחקן עומד לפרוש לדעתי תוך מספר חודשים אם זה לא יקרה, ובמנש הוא כבר לא מתאים פיזית.

דבר אחרון קשור לגזרת חיל התותחנים כאן באתר: מדוע אין שם את שרון ששון או ניקוס גאליס? שרון ששון לפחות בישראלים פרש זה מכבר ולדעתי היה שחקן מיוחד מאוד שאני לא אשכח לו את היד הענקית מסוף העידן הגדול של מכבי.

ברכות,

נאור

שלום נאור, וולקאם טו כדורסלע-האתר גם ככותב ולא רק כקורא.

אני לא יודע מה נחשבת מבחינתך "התעסקות" בדווין סמית'. אם עקבת אחר שידורי המשחקים של מכבי ת"א בטלוויזיה או בכתבות בעיתונים ובאתרים, יכולת לראות קו גרפי עולה ועולה מבחינת ההתייחסות לשיפור הרב ביכולתו. נכון שבכדורסלע לא הוקדש לו אייטמון משל עצמו, אוקיי, לוקח את זה על עצמי, נניח, אבל אתה ודאי כבר יודע: בהתנהלות היומיומית של כדורסלע יש הרבה מחויבות, אכפתיות ומשמעת עצמית כדי להסב נחת לעם, אבל בסופו של דבר המון תלוי בבריזה, במוזה ובקריזה. לא נכתב אייטמון על סמית'? אז לא נכתב. שום אסון לא קרה.

טכנית, אני חושב שהחוזה שלו הוא לשתי עונות, או עונה ואופציה לעונה נוספת, והוא נשאר אוטומטית מרגע שהביעו בו רצון. ייתכן שזו הסיבה לכך שלא ממש שמעת אם הוא נשאר או עוזב כי לא דיברו על זה. אתמול או שלשום ראיתי ידיעות בנושא, ולפיהן הוא ממשיך.

בעניין אודן, עבר המון זמן מאז שעקבתי אחריו ברצינות, למען האמת, אבל הרציונל בדברים שלך לא כל כך נראה לי: יש הרבה מאוד קבוצות בולטות באירופה שכבר מזמן אינן פח הזבל של ה-NBA, סליחה על הביטוי. אם אתה בעצמך אומר שאודן הוא שחקן גמור, ואנחנו יודעים שהאיש לא שיחק המון זמן, למה בדיוק אתה מצפה מקבוצה בכירה באירופה להשקיע בו הרבה כסף? הקטע של ראש בריא במיטה חולה שאפיין בעבר קבוצות מסוימות בכדורסל האירופי כבר רחוק מאוד מלהיות טרנד.

לגבי חיל התותחנים – ניקוס גאליס בפנים מזמן, כנראה שפספסת אותו. תן קפיצה ללינק, בקר בו שוב ותיווכח.

בעניין שרון ששוווווון – ושמחה! זה רעיון מעניין שאיכשהו פוספס עד עכשיו, אבל בחלוף קרוב לשנה ממועד פרישתו יש לשקול זאת בכובד ראש והפגרה היא זמן מצוין לכך. ששון היה בפירוש שחקן מיוחד (עדיין קצת מוזר לדבר עליו כשחקן עבר) ויש לבדוק האם הוא עונה בדיוק לקריטריונים שלנו. נכנס את מוסדותינו, נדון בנושא ונפעל בהתאם להחלטה. תודה על ההצעה.

שלומות ונצורות בשלב זה.