שלומות ונצורות,

לא ברור מדוע יושב נשיא הסיפרה בחיבוק ידיים, כאשר לנגד עיניו מתרחשת זה שנים התעלמות מוחלטת מטבלה של מוסרי האסיסטים ושואבי הריבאונדים של כל הזמנים. כידוע לחובבי הסיפרה קלעי נקודות בכל הזמנים יש ויש, אך טבלה זהה למובילים באסיסטים וריבאונדים אין בנמצא.

כידוע לחובבים היקרים החלו לספור אסיסטים וריבאונדים משנת 1990/1991. פנייתי הנרגשת לאדמו"ר שלומי פרי העלתה חרס, עם תקווה קטנה שמעט תקציב והרבה זמן יסדרו לנו טבלה כזו בקיץ הבא. ועד אז לא נותר לנו אלא להרכיב טבלה בהסתמך על הנתונים הקיימים, רק משנת 1998/1999.

את טבלת הריבאונדים מובילים בבטחה רבה, שניים מחביביי, תומר שטיינהאור ועידו קוז'יקרו עם למעלה מ-2000 ריבאונדים. הקרב ביניהם יוכרע רק לאחר ספירה מדוקדקת של פרי, אחריהם מועדון האלף פלוס הכולל את מאיר טפירו, יניב גרין, ארז מרקוביץ', ואולי גם אלי בלול ושמעון אמסלם. בכירים נוספים ברשימה: סטנלי "שן זהב" עם 967, וג'יימס גאלי.

את טבלת האסיסטים מוביל בגאון ללא מתחרים הגאון מאיר "בעל הנס" טפירו עם למעלה מ-2000 אסיסטים, אחריו בהפרש ניכר הקרובים ל-1000: ארז כץ, מורן רוט, שמוליק ברנר ויוגב אוחיון. ייתכן שאף יעשו זאת בהמשך הקריירה שלהם.

שחקנים נוספים בראש הרשימה: אורן אהרוני, גיא קנטור, פפי תורג'מן, דריק שארפ. חביבים נוספים: קורי גיינס, למונט ג'ונס ואנדרו קנדי. כל מי שיכול להוסיף, להעיר ולקדם רשימה כזו יזכה בברכה.

אילון

שלומות אילון,

מצטרף לקריאה. הצדק איתך. בעיניי זו עבודה מרגשת, תמיד היתה. אבל גם להחזיק את כדורסלע-האתר וכדורסלע-הפייסבוק ולהפוך אותם למוקד עלייה לרגל עבור רבים, היא עבודה חשובה בפני עצמה.

נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שתרמתי רבות בצד ההוא של העשייה הסטטיסטית עת שחור היה שיערי, כולל חוברות סטטיסטיקה נטו שיצאו לאור בסוף השמונים ותחילת התשעים ורק מעטים נחשפו אליהן. פלא היו, האמן לי, אם תורשה לי לרגע טפיחה עצמית.

גם שלומי פרי המכובד לא ילדון, ויעידו שיערו האפור-מאפור כמו גם המסובים הרבים בפינת האוכל המשפחתית בעת ארוחת הערב.

ייתכן מאוד שכפי שהכדורסל הישראלי מחפש גבוה רציני שיחליף את יניב גרין בעמדת הסנטר בנבחרת, הוא זקוק גם לאיש סטטיסטיקה שופרא דשופרא. עם אנרגיות, רצון ואש יוקדת בעיניים. כזה שיחטט בארכיונים, ינבור בין הדפים המצהיבים ולא יתפתה לקלות המשכרת של האינטרנט החסר, מאוד חסר, על אף כל יתרונותיו.

שמא תתנדב אתה או מישהו מבני העם? אשמח להעמיד את במת כדורסלע-האתר וכדורסלע-הפייסבוק ולהפוך אותם לשופר עבור ממצאים חדשים בתחום הסטטיסטיקה של הכדורסל הישראלי.

ערן היקר שלום,

"מכירים את זה שיש קבוצה מתנשאת מת"א עם הרבה יותר כסף מכולם, שקנתה את כל הליגה (והשופטים), שיש לה אוהדי הצלחות, שאין לה שחקני בית, שמשדרים אותה כל שבוע וגם את הליגה הפתטית שלה באירופה ואז היא מפסידה לקבוצה עם רבע תקציב? איזה כיף זה, הא? אני שונא את הפועל ת"א כדורסל". מתוך סטטוס של חבר שגם כותב ופעיל באתר.

אחרי ההקדמה הקצת משתלחת אני קורא לדיון את סוגיית הפועל ת"א. אמנם הפועל מוסיפה עניין, תחרות, אוהדים וכו' לליגה הלאומית, אבל באיזה מחיר? ולמה כל כך הרבה אלימות מצד האוהדים שלה לאחר המשחקים? מה זה פה, יוון? ולמה צריך עוד מכבי ת"א, רק בלאומית?

אז נכון, הפרויקט יפה ונחמד, אוהדים שהם הבעלים ואדלשטיין ונאור הם תמיד יותר מחביבי סיפרה, קהל ומשחק. אבל בכל זאת, בכזאת גסות וצורה? האם אי אפשר לשחק בצורה אחרת?

בברכה,

עופר

שלום עופר,

חשבתי על הדרך בה אענה לך והרגשתי שאני מתפתל וכותב באי נוחות, כי למען האמת אין לי תשובה שתענה לך ישירות על הדברים. פשוט אביע את דעתי, ולא בפעם הראשונה, אגב, גם אם היא נשמעת מתחמקת וגם אם התשובה אולי תאכזב אותך.

בכתיבה שלי אני מאוד משתדל לא להיכנס לענייני אוהדים, לא הפועל, לא מכבי, לא בית"ר. לתחושתי זה הדבר האחרון שצריך לעסוק בו. זה תחום שאני מעדיף להשאיר לפורומים, לתת לאוהדים להוציא שם הנאות, עצבים, דעות ורעיונות, אבל אין לי כוונה להתייחס לאופי שלהם, למגמות, לשירים, לכיוונים ולדעות.

אוהדים הפכו כאן לחלק חשוב מדי בסיקור. ציטוטים שלהם ומחשבות שלהם ממלאות את התקשורת כאן מעל ומעבר. הם חלק חשוב באווירה, נכון, ובלעדיהם למשחק כמעט אין משמעות, אבל מבחינתי הם לא יותר מפסיק קטן בכל מה שקשור בסיקור ובדיון על משחק.

כשאני כותב על כדורסל, מה אומרים ומה חושבים האוהדים זה אחד הדברים האחרונים שמעניינים אותי. אני משתדל להימנע מהכללות, מבין שגם אם ישנם 40 שמקללים קיימים עוד 400 שלא, ובאופן כללי פשוט מתרחק מזה. אין דרך שבה אוכל לגרום לאוהד הפועל או מכבי שלא לכתוב שהוא שונא את אלה או את האחרים בפייסבוק, או לקלל במגרשים. קרב אבוד מראש, ואני ויתרתי מזמן על תפקיד המחנך. שיחנכו אותם ההורים שלהם. משימה מאוד לא פשוטה, אגב, אולי בניגוד למה שנהוג לחשוב.

תקשורתית, לפעמים עדיף להצניע דברים במקום לפמפם שוב ושוב. אלימות של קהל היא אחד הדברים האלה, לדעתי, והיא צריכה להיות מטופלת במישורים אחרים ולאו דווקא בכתיבה.

אהלן,

עברו כבר קרוב לשלוש שנים, אם אינני טועה, מאז התפוצצה פרשת בנק ההשקעות של מוני פנאן, אבל מאז נעלמה הפרשה כלא הייתה. אשמח מאוד אם תוכל לעזור לי להבין למה הסיפור שאמור היה לזעזע את הכדורסל שלנו, נשכח.

תודה,

אביתר

הנה לינק מעניין, שאולי יכול לענות לשאלה שלך ולו חלקית.

ערן שוב שלום,

תודה רבה על הבמה בפעם הקודמת.

קראתי שוב ושוב את האייטמונים בנושא ליאור אליהו וליגת לוטו.

הדבר אשר באמת מפריע לי בבחירה, זה שעושה רושם כי הפוליטיקה עושה את העבודה בבחירת ה-mvp; פירוש המושג הוא השחקן בעל הערך הרב ביותר, עבור קבוצתו/עבור הליגה -
זה דבר שאפשר להחליט לבד.

ובכל זאת, שנה אחר שנה בוחרים לתואר המאוד מכובד שחקנים שחייבים להיות ישראלים, הדבר פשוט לא ברור לי, מעבר לנקודה שזוהי תמיד בחירה לא ברורה בעליל שאי אפשר לצפותה.

כיצד יכול להיות שדאנסטון, טוויטי קארטר, דאנקן ועוד שחקנים מאוד ראויים לא נבחרים? אגב, בשבילי המנצח האמיתי הוא סילבן לנדסברג, שחקן שצריך להיות באמת ציוני נלהב בכדי להישאר בחיפה ולשדר עסקים כרגיל, מה גם שהוא באמת השחקן בעל הערך הרב ביותר לקבוצתו באופן ברור, ולדעתי הוא גם חלק נכבד מהעתיד של הליגה.

השאלה שבאמת נשאלת לגבי כל זה היא; כיצד זה יכול להיות שזרים עדיין רוצים להגיע לליגה שלא ממש רוצה אותם?

כדאי להסתכל על כך גם מהזווית הזאת ולא רק מהזווית של חוק רוסי, 3-4 זרים או כל חוק קיקיוני אחר, שהשיח עליו שמור כנראה למכתב זועם במועד אחר לכבוד הנשיא המכובד.

נאור

התייחסתי בהרחבה לעניין הזה בשבוע שעבר בשני אייטמונים שונים, ולא אכנס עכשיו שוב להסברים ולטיעונים (מתעצל להניח כאן לינקים, פשוט קפצו קצת אחורה בארכיון).

ובכל זאת, לגבי דברים שכתבת כאן, ישנם עוד גורמים מלבד סטטיסטיקה אישית שאמורים להכריע ולנדסברג שיחק בקבוצה הכי גרועה בליגה על סמך המאזן שלה. ההיגיון אומר, שאתה לא בוחר MVP לליגה מקבוצה כזו גם אם הוא סיים עונה עם 25 נקודות בממוצע למשחק.

בנוסף, אני חושב שההגדרה שלך לגבי כך שהליגה לא רוצה את הזרים רחוקה מלהיות מדויקת. אם זר לא נבחר ל-MVP זה עדיין לא אומר שהליגה לא רוצה בו. מצד שני, צריך לחשוב מדוע הליגה נותנת עדיפות, או ככה נראה מהצד בשנים האחרונות, לבחירת ישראלי על פני בחירת זר. יש לי כמה רעיונות, אבל בוא נעזוב את זה. עבר זמנו בטל קורבנו, ושליאור אליהו יהיה מבסוט מהתואר שלו.

שלום,

מיד עם זכייתה של אולימפיאקוס באליפות יוון והשלמת עונה חלומית עם זכייה בגביע אירופה, נזכרתי בציטוט "לא יאה" שהעברתי לפני למעלה משנה לנשיא:

"הנפטלין נופל לו מהאוזן", כך תיאר האיש את דושאן איבקוביץ' מאמן אולימפיאקוס. קצת כבוד לאחד המאמנים המצליחים בכל הזמנים לא יזיק, גם אם הפסיד באופן מאוד לא שגרתי לסיינה. תודה לסהר על האבחנה (גילי מוסינזון, חמישיות). 5/4/2011

מעניין אם גם היום הוא חושב ככה. מוגש כשירות לציבור מטעם המשרד לאזרחים ותיקים.

סהר

עקיצה בזמן ובמקום, מה יש לומר. תודה על שהפנית את תשומת הלב.

ערן,

בשקט-בשקט הציפיה לאליפות של קווין דוראנט מגיעה לזו שהיתה בזמנו ממייקל ג'ורדן. שתי הסיטואציות משיקות, פרנצ'ייז פלייר שמייצר הגדרה חדשה לעמדה שלו על המגרש, קבוצה שעוד לא לקחה אליפות. הימור שלי, דוראנט הולך להיות האלוף הגדול הבא של הליגה. היו שם לפניו ביל ראסל, ווילט, וולטון, וקארים, ומג'יק, וג'ורדן, ודאנקן, ועכשיו דוראנט.

חגי

המייל שלך הגיע ב-28 במאי. היום 5 ביוני. ואם נחיה גם נראה.

לנשיאנו ירום הודו,

באחרונה מנקרת במוחי שאלה ותשובה אין. והנושא - אולימפיאקוס. ההיינו או חלמנו חלום. ובהשאלה לימינו אנו: לאור האליפות באירופה והאליפות ביוון ייתכן שאנו חוזים בקבוצה שרק בעתיד נבין את גדולתה?

הרי אחת לתקופה מתגבשת קבוצה של שחקנים אלמוניים, מי פחות ומי יותר, וגוברת על יריבותיה כאשר רק שנים אחר-כך ניתן להבין את איכות שחקניה. דוגמא טובה היא יוגופלסטיקה ספליט. האם מישהו הבין בשנת 1989, עת זכתה לראשונה באליפות אירופה, את האיכויות העצומות של שחקניה? האם מישהו הבין מה המשמעות ולאן יתפתחו שחקנים כמו קוקוץ', אנ-דנ-דינו ראדג'ה ואחרים? מנגד, יש קבוצות עם כוכבים מוכחים שלוקחים אליפויות ואיש לא מופתע.

ומן הכלל אל הפרט: האם אולימפיאקוס היא מסוג הקבוצות שנבחן אותה בעוד כשבע שנים ונגיד: פי יא אללה, איך יכול להיות שספאנוליס, פרינטזיס ופפאניקולאו שיחקו בקבוצה אחת? אתמהה ממושכות.

אלעד

ריישית כל, זאת יש לדעת, אומרים יאאא אולוהייים! ולא פי יא אללה. שיינית, כן, ב-1989 אנשים הבינו שיש פה עסק מאוד עם קבוצה מאוד מיוחדת, חבורה צעירה ולא מנוסה ברמה האירופית שפרצה קדימה בכל הכוח, ולא היה לה מנהיג בר סמכא שחווה וראה הכל כמו ספאנוליס.

ולגבי אולימפיאקוס, אני חושב שאנחנו מכירים בכוחה כבר עכשיו, לא צריך לחכות שבע שנים. ספק אם יגיעו תובנות חדשות בעוד שבע שנים, מלבד העובדה שפפאניקולאו הוא באמת שחקן-שחקן, אבל גם את זה ידעו כל מי שעקבו אחריו בשנים האחרונות בגילאי נוער ועתודה. סביר שייבחר בדראפט בסוף החודש ואם נחיה גם נראה מה יקרה לגביו.

כבוד הנשיא שלום,

מה תאמר ומה תגיד על "יו-יו" ככינוי לצמד הגארדים המסתמן במכבי ת"א לעונה הבאה - הלא הם יותם ויוגב? ממשיכי הדרך לקטשפר האגדיים.

בברכת נוחות ונינוחות,

עמרי

לא רע, לא רע, אני מניח שמישהו יתנפל על הכינוי הזהה כמוצא שלל רב. באועפ"כ, הכינוי הזה תפוס כבר על ידי הלפרין בעצמו, שנקרא בדיוק כך על ידי חבריו.

ערן היי,

לגבי המהדורה בנושא 'אלופת אירופה הכי מפתיעה' יש לי מועמדת נוספת, ספליט 1991. עכשיו אתה שואל איך בדיוק זכייה של קבוצה שכבר זכתה בשתי אליפויות אירופה רצופות נחשבת להפתעה?

הנה ההסבר: בכל הגמרים הקודמים ספליט לא הייתה פייבוריטית, לא כל שכן ב-1991 בה היא התמודדה מול אחת הקבוצות היותר אימתניות של ברצלונה עם אאודי נוריס וחוזה אורטיז. ב-1990/1991 בכלל היה נראה שספליט מתפרקת מנכסיה. בתחילת העונה עזבו אותה דינו ראדג'ה ודושקו איבנוביץ', וכמו כן עזב המאמן האגדי בוז'ידאר מאלקוביץ' לאותה ברצלונה.

אני לא זוכר מי היה המאמן, ובעיקר מה הוא עשה לפני ומה עשה אחרי אותה עונה. ספליט, שהייתה קבוצה ביתית מובהקת, הפסידה פעמיים בביתה באותה עונה, פעם אחת לברצלונה, ופעם השנייה למכבי ת"א בעיצומה של מלחמת המפרץ. זמן קצר לפני הפיינל פור בפאריס הם הובסו ב-38 על ידי מכבי (חשוב לציין שקוקוץ' לא שיחק באותו משחק). ועדיין, הם ניצחו בגמר את ברצלונה, שלפי דעתי זה היה ניצחון הרבה יותר סנסציוני מאשר שני הניצחונות הקודמים שלה. לא יודע אם זה משתווה לפרטיזן ב-1992 (שהגיע לפיינל פור מהמקום הרביעי בבית שלה) אבל אם תחשוב על זה זאת עדיין הפתעה גדולה.

עומר

צודק. לעצם העניין, הבחירה שלי בפרטיזן הגיעה מתוך 6 קבוצות שהוצגו בראשית אותו ת'רד מתוך הפורום "סל ניוז", והנחתי שהכוונה היא לבחור אחת מהן. אגב, המאמן של ספליט אז היה ז'ליקו פאבליצ'ביץ'. הוא אימן לפני כן בציבונה זאגרב וזכה איתה בגביע אירופה לאלופות ב-1986 ואחר כך עבד בספרד. בהמשך הגיע לפנתינאייקוס ועד לנבחרת יפן התגלגל.

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.