איך יודעים שה-NBA בבעיה? שתי סדרות גמר אזוריות אדירות מתנהלות מול עינינו, עם מאבקים צמודים, תצוגות אישיות וקבוצתיות יוצאות מן הכלל, מהפכים, מתח, עניין ומה לא, ועדיין - חלק גדול מזמן האוויר של תכניות הספורט המובילות וטורי הפרשנות הנחשבים לא עוסק באף אחד מהנ"ל, אלא בשיפוט.

השיפוט ב-NBA מעולם לא הפיל אותי מהכסא מרוב התלהבות, התפעלות והערצה. לא שאין שם שופטים טובים או תצוגות שיפוט ראויות ומעלה. בהחלט יש. אני גם תומך גדול בחוסר הסובלנות שלהם בענייני משמעת, ולגישה שלהם לכל נושא העבירות הטכניות. אבל באופן כללי, בהרבה יותר מדי מקרים במקום להיות חלק אינטגרלי מהמשחק, החברים עם המשרוקית פשוט מפריעים, שלא לומר מקלקלים, שלא לומר מסוגלים להוציא מהדעת עם הגישה שלהם.

אנשי "ספורטסנטר" של ESPN, בדקו ומצאו שמספר העבירות הנשרקות בגמרים האזוריים גדול בעשרים וחמישה אחוז (25 אחוז!) מזה שנפסק אך לפני שבועיים-שלושה, בסיבוב הראשון של הפלייאוף. מצד אחד, אפשר לתרץ את זה בעלייה באינטנסיביות ובאגרסיביות של המשחקים ככל שמתקרבים אל הפרס הגדול. מצד שני, באמת שלא היתה לי בעיה עם המספרים האלה, לולא כל כך הרבה שריקות לא דומות לכלום ולא קשורות לשום דבר.

"הבעיה עם השופטים היא, שהם מבינים את החוקים אבל לא את המשחק", אמר פעם מאמן בכיר בליגה, ועל פי מה שמתרחש בשטח - קשה מאוד שלא להסכים איתו. במשחק הרביעי בין בוסטון למיאמי, החלטתי שאני סופר כמה פעמים נפסקות עבירות שלא מן העניין - כאלו שאין להן שום השפעה על מהלך הכדור באותו רגע, וגם לא מעניקות לאף שחקן יתרון בלתי הוגן. אחרי חמש-שש דקות של משחק ולפחות שבע כאלו התייאשתי.

וזה רק חלק אחד מהבעיה הכללית. חלק אחר עוסק במתן קרדיט אוטומטי כמעט לכל מי שנופל על הפרקט, גם אם מדובר - ובאינספור מקרים מדובר אף מדובר - בהצגה לשמה. במשחק הרביעי בין הסלטיקס להיט יצאו גם פול פירס וגם לברון ג'יימס בשש עבירות, כאשר האחרונה והמכרעת שבהן, אצל שניהם, נפסקה בעקבות הצגה שכזו (שיין באטייה במקרה של פירס, וממש לא זוכר כרגע מי הפיל, תרתי משמע, את לברון ואת השופטים). בשני המקרים, כמו שראיתם או ניחשתם, לא היתה ולא נבראה שום עבירת תוקף.

"יש לי שתי בעיות עם הנושא הזה", אומר טים לגלר, מהפרשנים הבכירים של ESPN ובעצמו שחקן עם ותק של עשר עונות בליגה בשנות ה-90' (כולן אמנם כשחקן מחליף בחמש-שש קבוצות שונות, אבל היה קלעי מצוין לשלוש, היה), "לא רק שהשופטים אוכלים את ההצגות האלו, אלא שהשחקנים לא מתביישים לבצע אותן. בזמני, שחקנים היו נותנים הכל במלחמה על תפיסת מקום. היום, הם פשוט עפים עם הנגיעה הראשונה בגלל שהם יודעים שיש סיכוי גבוה מאוד שהם יקבלו את השריקה".

לא מדובר רק בשריקות לעבירות, כמובן, למרות שהן בהחלט חלק מרכזי מהעניין. שריקות הפוכות לחוץ, צעדים שלא נשרקים לצד שריקות לצעדים שלא היו וכן הלאה וכן הלאה. מזל שהחוק מכריח את השופטים להיעזר בטלוויזיה במצבים קריטיים, אחרת מי יודע לאן הם עוד היו יכולים להתדרדר. בשורה התחתונה: עצם העובדה שבכלל צריך לדבר על זה אומר הכל. וזה מצער, אבל לא כמו המחשבה שגם בעתיד הנראה לעין לא צפוי שום שינוי. להפך. "מצבנו", כבר אמרו הגששים ובפעם המי יודע כמה קלעו בול, "משתפר לרעה".

ולסיום, חידה שלא ממש קשורה לנושא. פשוט נראה לי שכבר אי אפשר לעבור על כך לסדר היום.

מי מבין הבאות יכולה וצריכה להיחשב להחלטה מטומטמת יותר:

פורטלנד מעדיפה בדראפט את סם בואי על פני מייקל ג'ורדן?

פורטלנד מעדיפה בדראפט את גרג אודן על פני קווין דוראנט?

לברון ג'יימס חודר לסל בשניות הסיום של משחק מכריע וצמוד, ובמקום לקלוע מוסר לאנדרסון ורז'או?

לברון ג'יימס חודר לסל בשניות הסיום של משחק מכריע וצמוד, ובמקום לקלוע מוסר ליודוניס האסלם?

קבוצות ה-NBA כולן מחליטות שלא משנה מה - ביתרון של שלוש נקודות בשניות האחרונות הן לא מבצעות עבירה?

בין הפותרים נכונה יוגרל מה שיו"ר הדירקטוריון יסכים להעמיד לצורך העניין, אם בכלל (לא טרחתי לשאול אותו, כמובן).

shaharhermelin@gmail.com