בלי הרבה עניינים הוא מגביר תאוצה מ-10 ל-80. בעצם, אולי 90, או 100, מה אני יודע. מתחיל אדיש כביכול, מכדרר כאילו היה עוד רכז בעוד משחק ובעוד רגע שגרתי. פתאום הוא מזהה את החור ואת החצי-שנייה שהוא צריך ודוהר פנימה, תוך שהוא חותך את ההגנה לשניים. לפעמים זה נגמר בדאנק. כן, הוא, עם ה-1.83 כולל נעליים שלו. וגם אם לא, זה יסתיים ברוב המקרים במשהו טוב: ליי-אפ, אסיסט, סחיטת עבירה. רק לעיתים רחוקות יחטוף גג או יאבד.

וצריך להגיד גם את זה: הוא לא כופה את עצמו על המשחק בדרך כלל, אלא אם הקבוצה נכנסת ללחץ ופיגור ומצפה ממנו למהלכים הירואיים שיחלצו אותה. ככה לפחות הוא נראה במהלך סדרת הגמר בין סיינה למילאנו באיטליה החודש: מאוד רגוע, נותן למשחק להתקדם, מוסר ימינה ושמאלה, חודר ומוציא לגבוהים לקליעה. באופן כללי, זה בעיקר מה שהוא עושה: בחירה בין פיק אנד רול לפיק אנד פופ. העובדה שיש לסיינה ארבעה גבוהים שכל אחד יכול לקלוע שלשות באחוזים טובים, הופכת לא פעם את האופציה השנייה לכזו שמתבצעת בכמויות מסחריות. חצי חדירה ואז מסירה מתואמת לאחור אל דייויד אנדרסן או שון סטונרוק או קשישטוף לברינוביץ' או תומאס רס, לפעמים גם בלי לראות. וצ'אקה.

מהלך אחד אזכור טוב-טוב מהצפייה במרבית משחקי הסדרה הזו: כדור אחרון של סיינה, סוף רבע, והאיש המדובר מכדרר ומוריד שעון. מולו, לוקח מרחק, עומאר קוק, הרכז של מילאנו, שכל כך עסוק בלכוון את ההגנה שמאחוריו ימינה ושמאלה כדי לסגור את החדירה, עד שאינו שם לב שדווקא הוא החוליה החלשה. זה הופך לעוד חדירה קלה ושתי נקודות בעיתוי מושלם ודחיפה אמוציונלית נוספת לשחקנים ולקהל הביתי.

קליעה משלוש. על זה מדברים כל הזמן בהקשר למינוסים של הרכז האמריקני, שנושא גם אזרחות מקדונית. אבל עם הזמן העניין ברור מאוד: הוא לא לוקח זריקות משוגעות מחוץ לקשת, לא מכריח בשום אופן, אבל אם יתנו לו - ייקח. לפחות בסדרת הגמר שראיתי עם איתי סלע הפלאי, הוא קלע נהדר. ספק אם היתה שם זריקה אחת שממש אותגרה, אגב. כמעט תמיד עמד חופשי. למעשה, הוא סיים את העונה האחרונה באיטליה עם 35.7 אחוז ב-1.8 זריקות לשלוש בלבד. זורק מעט, קולע סביר. ב-12 משחקי פלייאוף הוא התעלה: עדיין זורק מעט יחסית, רק 2.2 שלשות במשחק, אבל מדייק ב-46.2%. רק שלשה אחת הולכת לסל בממוצע למשחק, אבל באחוזים טובים מאוד. אלה נתונים שאחריהם כבר אי אפשר לומר עליו שאין לו יד. יכול להיות שהוא מהסס קצת בזריקה עדיין, ומיעוט הזריקות ממשיך ללמד על כך, אבל עכשיו התזה אחרת: זה לא שאין לו יד, כמו שהחדירה שלו לסל כל כך טובה שפשוט חבל לא ללכת אליה שוב ושוב על חשבון הקליעה.

אלסנדרו ג'נטילה דפק לו גג באחד המקרים כשניסה לחדור לסל, אבל בשום שלב המבט לא הולך למטה ואין פגיעה בביטחון, ככה לפחות זה נראה מהצד. הוא מאוד מודע לכך שיכולת החדירה והאחד על אחד שלו לסל הם מהטובים שיש וחסימה לשחקן בגובהו היא עניין צפוי בסופו של דבר. אז הוא בוחר לגוון: טריק אחר שהוא נהנה לבצע כשהוא לא מצליח להגיע עד לחישוק הוא להתרחק מעט מהסל, מין אחורה-פנה כזה שמראה כאילו הוא מתכוון לצאת מהצבע, ואז מסתובב במהירות על עקבותיו ומביס את השומר בצעד מהיר וכדרור נחוש בדרך לעוד קרש-סל. מהלך קלאסי, זריז, די ייחודי בנוף של היום, שמבוצע ברמה גבוהה.

לאורך העונה הסדירה באיטליה ממוצע הנקודות שלו עמד על 13.9 נקודות. בפלייאוף הוא סיים עם 15.2 ואם להפריד את סדרת הגמר לבדה הנתון עולה ל-17.4 בממוצע. קו עליה מופיע גם כאמור בנקודות ובאחוזים לשלוש, אבל גם בריבאונדים ובקריטריונים נוספים. בכלל, היתה לו עונה מצוינת שבה הוא נבחר פעמיים לתואר השחקן המצטיין: גם בעונה הסדירה וגם בפלייאוף.

בואו לא נשכח את מעלליו בנבחרת מקדוניה, כן? זה היה ספתח יותר ממצוין לעונה המקומית שהראה אחר כך עם סיינה. מלך הסלים (21.4), האסיסטים (3.7) והחטיפות (2.1) של הנבחרת הקטנה שסיימה במקום הרביעי באליפות אירופה בליטא, אחרי הפסד לספרד בחצי הגמר ולרוסיה במשחק על המקום השלישי. וגם: 75 זריקות עונשין במהלך הטורניר, יותר מכל שחקן אחר. אבל עזבו הכל, הנה הדבר החשוב באמת: לאיתי סלע יש עכשיו גופיית משחק ירוקה שלו מהחנות הרשמית של סיינה.

(הלוגו מתוך האתר של מונטפסקי סיינה, הצילום מתוך האתר יורובאסקט)