שלומות נשיא אהוב,

ריישית כל (כפי ש), הרשה לי לשלוח אותות הרגעה - זוהי אמנם עת של מרמור, של מרד בשלטונות המקובלים ורצון עז להפיכה, אבל בניגוד לציבור הישראלי, אין בכוונתנו לארגן עצרות מחאה ברמת-גן הכרך, גם לא להקים אוהלים ליד הלשכה הנשיאותית, ובטח שלא לצעוד בחום משדרות רוטשילד ועד בית הסבתא בהדר-יוסף. למה? מכיוון שאנו נתינים שמנמנים, עצלנים ואוהבי מזגנים. וחוצמזה - טוב לנו, אז למה להחליף?

ובכן.

שני עניינים על ליבי:

1. לשם יידע העם, וואנס אנד פור אול, אנא הסבר את ההבדלים בין נוחות, נינוחות ונוחיות.

2. נושא שמרגיז אותי כבר זמן מה, והיום החלטתי לכתוב עליו מכיוון שהוא קרה פעמיים בכתבה אחת (באתר של ערוץ 5):

הנטייה הילדותית והמרגיזה של כל אתרי האינטרנט/עיתונים באשר הם, לכתוב "כפי שפורסם לראשונה באתרנו". זה ממש מרגיש לי ילדותי. אם אתם אתר חדשות טוב, עם סקופים לרוב, אנשים ישימו לב. אתם לא צריכים לקפוץ בראש ולהגיד את זה.

אבל מה שהופך את הסיפור לעוד יותר מגוחך הוא שכבר כמה פעמים ראיתי שיותר מאתר אחד טוען לבכורה בהבאת הסקופ. לפעמים אפילו יותר משניים.

הדימוי שיש לי בראש הוא של העת העתיקה, בה 5 נביאים עומדים בשער העיר וכל אחד טוען שהוא יודע את האמת. דימוי מוזר, אני יודע, אבל לך תבין דימויים.

ואני בכלל אתאיסט.

בברכת חורף,

רונן

שלומות,

יפה שהעם מרוצה תחת הנשיאות, אינו נאנק ואינו חש מעוך וסובל. בימינו אין זה מעט.

ברגע הראשון חשבתי להסביר בעצמי את מושגי הנוחות-נינוחות-נוחיות, ואז החלטתי לפנות לדעת גדולי תורה ויודעי דבר אחד או שניים ופניתי לאיזה מילון אינטרנטי הקרוב למקום מגוריי (של וואלה, במקרה הזה). וכה כתוב שם:

נוחות - קלות, נעימות, רווחה, מצב נוח ורצוי, קלות שימוש, תנאים נוחים, התאמה, נוחיות.

נינוחות - שלווה, רגיעה, מנוחה, שקט, רוגע, הרפיה, תחושת רווחה

נוחיות - נוחות, תחושת רווחה, נעימות, קלות שימוש, מצב נוח, תנאים נוחים, קלות; שירותים, בית-שימוש.

חוץ מאזכור השירותים וכפל המשמעות במושג האחרון נראה שגם גדולי השפה אינם מצליחים לחדד עד לרזולוציה מקסימלית את ההבדלים בין השלושה. אפשר אולי לדבר על הבדלים עקרוניים בין תחושות פיזיות לבין תחושות מנטאליות שקשורות לכל אחד מהמושגים, אבל לא זה העיקר.

העיקר הוא שגם בלי לרדת למאית האחרונה בהסבר של כל אחת מהמלים, מדובר במוטו פנטסטי ומומלץ ושילוב המלים בזו אחר זו יוצר, לפחות אצלי, קולות של פכפוך מים בפלג מרוחק באמיליה-רומאנה למרגלות הר ירוק שגווניו ייחודיים. נדמה לי שגם שמעתי פעיית טלה. ופעמון קטן.

בהקשרים כדורסלניים זה יכול גם להביע דברים מסוג זה, למשל:

לקרוא שיוגב אוחיון סיכם לשנתיים ברוסיה, לראות את מלחמות היהודים (באתרים, בעיתונים, בין הנהלת מכבי ת"א לסוכניו ונציגיו של השחקן) ולהגיד לעצמך באינטונציה דורון שפרית רפה ולאה: "אוקיי". וזהו, לא להוסיף דבר.

לראות משחק בין עירוני אשקלון לברק נתניה, לעזוב אותו אחרי עשר דקות מפאת שממון, שעמומון או כל סיבה אחרת ולהגיד לעצמך: 'יאאא אולוהייים, יש אנשים שממש התניעו את הרכב ונסעו מנתניה, נניח, עד לאשקלון, כדי לראות את הדבר הזה לייב ועוד צריכים לחזור אחר כך באחת בלילה'.

להעביר את המקל בריצת השליחים הבלתי נגמרת לרעיית הנשיא, שתיקח פיקוד על הנעשה מעתה והלאה. לסגור מאחוריך את הדלת, להדליק מזגן, טלוויזיה ומחשב ופשוט לא לשמוע אף אחד ל-45 דקות לפחות (עד שמתעוררות בך נקיפות מצפון על שאתה לא עוזר מספיק בבית ומפיל עליה יותר מדי דברים). לחילופין, לעשות את זה עם אבטיח קר חתוך על צלחת. לחילופי חילופין, לתפוס איזה דיסק טוב במקום טלוויזיה. ואז, או אז, לכתוב אייטמון לכדורסלע-האתר.

וכך הלאה והלאה, ועוד כהנה וכשמה. או בקיצור: לעשות משהו כי רוצים, ולא כי חייבים, או כי אמרו, או כי נהוג, או כי צריך.

לעניין השני שהעלית, אתמול קראתי ידיעה באחד האתרים שהיו בה שלוש הפניות לפרסומים ראשונים. אישית, מזמן איבדתי את היכולת לעקוב מי באמת פרסם ראשון ומי לא, ואני גם חושב שיש זילות בעניין הזה. פרסום ראשון צריך להיות רק לגבי דברים גדולים במיוחד, מפתיעים, סוג של שוסים, יו נואו. לקרוא פרסום ראשון על כך שניצן חנוכי חתם לעוד עונה במכבי ראשל"צ . . . נו, מה יש להגיד.

אני רואה שתי דרכים בעניין זה: או שכל כלי התקשורת מתאגדים ובונים לעצמם איזו מגילת חוקים וכללים בכל מיני נושאים והולכים לפיה, מה שקשה לי לראות שיקרה; או שעדיף לך כקורא להתעלם ולא להשקיע בזה אנרגיות או רוגז. כתבו? אז כתבו.

שלום,

יכול להיות שהאשם בי, שכבר תקופה ארוכה מקבל את מנת הכדורסל שלי מכדורסלע-האתר, ופוסח על האתר "ספסל - הבית של הכדורסל הישראלי", אבל היום נכנסתי גם אליו, ומולי מופיע הלינק "ספסל מחודד" ובו חידה שבועית והפעם - קטע וידאו, והגולשים מתבקשים לזהות את השותפים לסרטון.

מעניין אם חשב כבוד הנשיא לדרוש זכויות יוצרים על הנושא, או שמא ויתר על כך כי "כל מי שמקרב נפש אחת לכדורסל, כאילו הציל עולם ומלואו"

בברכה,

חן

שאלה נאה כרפאל לפחות חן, תודה. לא שקלתי לדרוש זכויות יוצרים או קרדיט או כוכבית או תשלום מעשר, גם בגלל הסיבה שהזכרת וגם מסיבה נוספת: אני אמנם רץ עם חידה שבועית מצולמת תקופה ארוכה מאוד, בטח לפני אתר מנהלת הליגה שגם הוא החל להשתמש בה מתישהו, אבל להגיד לך שהמצאתי את זה? שהייתי ראשון? אני לא זוכר אחרים כרגע, אבל אין לי ספק וספק אין לי שחידות מצולמות מסוג 'זהה את זה וזה' היו במקומות אחרים הרבה לפני שנוסד הנשגב שבאתרים, הלוא הוא כדורסלע-האתר.

נשיא יקר,

ראיתי בשורה הרצה בראש העמוד הראשי איזו הערה בדבר רצונו של גלעד שליט להיות כתב כדורסל או ספורט בכלל. זה גם מתקשר לי לקשר שלו, או לעבודה שלו עם אריק הניג.

הלה לקח את גלעד תחת חסותו, או משהו בסגנון, עוזר לו בכתיבה ובעיקר לקח אותו לאירועי הספורט החשובים שהיו לאחרונה (כדורגל באיטליה, NBA וכו').

מה שאני טוען, ובאמת אין לי איך לייפות את זה, הוא שזה פשוט פאתטי ברמות מבחינת גלעד. זה כואב להגיד. אבל זה מה שזה. הרי אריק הניג לא פונה לכל אחד, בעל עבר מסוים ככל שיהיה ובלי ניסיון בתחום, ומנסה לפתח לו קריירה.

למעשה זה כמו שאבא אומר לילד שלו: "מסכן שלי, יואבי, עשו לך עקירה? לא נורא בוא שב לאבא על הברכיים והוא ייתן לך להחזיק בהגה בדרך הביתה".

אריאל

שמע, אם היית יודע איך חלק מבעלי תפקידים, ולאו דווקא בתקשורת, הגיעו לג'וב שבו הם עוסקים והתפרסמו והצליחו, אולי היית חושב שהקטע בין אריק הניג לגלעד שליט הוא לגמרי בסדר.

שלום,

לגבי חידת 'ונשאלת השאלה' עם קארים סושו. אחחחחח, זה היה כל כך קרוב. הסקתי על פי החולצה שמדובר בלימוז', והתחלתי לסרוק את הסגלים של הקבוצה, כולל תמונות, החל משנות השמונים. כשהגעתי לתחילת שנות האלפיים כבר לא יכולתי יותר והפסקתי. עוד שתי דקות והיה לך שיפור של 50 אחוז בכמות הפותרים נכונה. כמה חבל שאין זמן בלתי מוגבל בעולם.

אני מקווה שתמשיך להציג בחידות עוד הרבה כדורסלנים לא הכי מוכרים ששיחקו באירופה במהלך השנים. זו תעסוקה מצוינת לשעות הפנאי (המעטות, בימים אלה).

נעם

מודה לך נמרצות. משתדל לגוון מפעם לפעם בין מוכרים יותר למוכרים פחות. ותמיד מעניין לראות את התגובות: החל מ"אההה, אכזבת, זה קל מדי ועכשיו אני צריך לחכות שבוע עד לחידה הבאה" ועד שתיקת מיילים רועמת שמביאה איתה לא יותר מאשר 5-4 פתרונות, חלקם שגויים, לאורך שבוע שלם.

ערן,

מה שלומך? ראשית מחמאות על הטור שלך ב"מקור ראשון", מאוד נהנה לקרוא אותו. ומכאן נקודה שרק פריק כדורסל כמוך יכול לענות או לבדוק: ברקוביץ וג'מצ'י.

מלך הסלים הרשום בנבחרת הינו ג'מצ'י, כאשר למיטב זכרוני הדל הנקודות שנרשמו לזכות ברקוביץ' הינן עד שהודיע על פרישה. אחר כך, אתה ודאי זוכר, נקראו מיקי ומוטי לקדנציה נוספת בנבחרת. האם הנקודות שצבר שם מיקי חושבו בתחשיב הסופי? זה נתון שמציק לי הרבה מאוד שנים. אולי חסר משמעות ואולי לא, אבל רציתי להוריד אתו ממוחי הקודח ככל הנראה שלא לצורך. אשמח ותהיה
לך תשובה עבורי.

בברכה,

חנן

רשום, נחשב ומסודר. גם לפני הפרישה וגם אחריה. תודה על הפרגון לגבי הטור השבועי ב"מקור ראשון".

שלומות ונצורות וגם ערב טוב,

עם ריבוי הפרופילונים המעטרים את הלינק המופתי "לזכרם", רשימת המוזיקאים המתים הולכת ומתרחקת מבחינה פיזית, דבר שעלול לגרום לכך שהנתינים יתרחקו גם בלבם מהלינק המכבד אגדות זמר.

עצתי היא, להוסיף שני קישורים בתוך הלינק, ממש כמו ב"חיל התותחנים" (תת-קישור לישראלים ואחד זהה לזרים). קישור אחד יוביל למוסיקאים, שני יוביל לאנשי הכדורסל או להפך, וההתמצאות תהיה קלה ונוחה יותר לבני העם ובנותיו.

דביר

לא יכול להצהיר בשבועה שלא חשבתי על זה קודם לכן. אין ספק וספק אין, או לפחות כך נדמה לי על אף שאינני אביב לביא, שרצוי שתהיה אחידות. על פניו אין שום סיבה שבחיל התותחנים תופיע אופציה אחת וב"לזכרם" אופציה אחרת.

העניין הוא כזה: אחרי ששיניתי את "חיל התותחנים" למצב הקיים כיום של שני לינקים נפרדים לזרים וישראלים, כלומר קליק נוסף שצריך לבצע לפני שמגיעים למאסה של הפרצופים והדמויות, עצרתי את עצמי ולא המשכתי הלאה.
פתאום זה נראה לי טכני מדי, יעיל מדי. אהבתי את ההקלקה האחת שמביאה אותך היישר לתוך ים הפרצופים ומותירה בך תחושה עזה של "היי, השקיעו פה חתיכת עבודה שלא מהעולם הזה".

אתה מגולל להנאתך מטה ומעלה ורואה שורות-שורות של פרופילונים, המון פנים ושמות. פתאום היה חבל לי להחביא את זה מאחורי הפרדה טכנית של מתים מהכדורסל ומתים מהמוסיקה גם בלינק המכובד לזכרם.

משהו צריך להיעשות, לכאן או לכאן. אני מניח שבסופו של עניין, אם כי בלי להתחייב לתאריך, הנימוקים הרגשניים שלי ייכנעו בפני הנימוקים ההגיוניים שלך ואשר הצעת הוא שיקרה.

שלום,

אפשר להשתטות מעט בנבואות? היום, עוד טרם משחקי חצי הגמר בווימבלדון, אני אומר שאנדי מארי לוקח את
פדרר בגמר ווימבלדון. שוטה? נביא? אם נחיה אולי נראה.

ברכות רמות!

מייקי

לתוצאות נמתין כפרננדו מרטין בשעתו. ואגב, זו הזדמנות להתנצל עמוקות בפני ציבור המהמרים ולומר שהשוטה נכנס לתנומת קיץ ארוכה ובעונה הבאה יחפה על החודשים האחרונים בהם לא הצליח להתפנות נפשית, רגשית ומקצועית לתחום שבאחריותו. לא נבחרת מהעובדות. השוטה לא היה בעניין מסיבות שונות ומשונות וקצב הטיפים שהציג כאן פחת משמעותית, אבל אל תאבדו בו אמון: הוא יחזור, ויחזור טוב יש להניח (ואף להניח יש).

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות,

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.