פעם אחת, לפני הרבה שנים, ביקר כאן מישהו שכל הופעתו, הגדרתו ומהותו היו אחת: תותחן. איש שהוא תותחן. נקודה.

הוא שיחק אמנם בבית"ר ת"א, קבוצה שרק מעטים זוכרים, ואפילו לא לעונה שלמה ככל שזכור, ובכל זאת שמו מהדהד במוסדות הנשיאותיים עד עצם היום הזה ועד בכלל.

טוני דאוסן שמו.

וכלל לא ברור, ואפילו לא ברור כלל, איך לא הועלה פרופילונו עד עכשיו בחיל התותחנים של כדורסלע-האתר. מחדל גדול שלנו, לא נכחיש זאת.

שהרי דאוסן זה קלע פעם 57 נקודות במשחק ליגה שהתקיים ברמלה ושימש כאולם הביתי של בית"ר באותה תקופה. היריבה היתה מכבי ת"א, התוצאה היתה אסטרונומית וההפסד היה צפוי (127-112), אבל מהמשחק ההוא כולם זוכרים דבר אחד: אגדת טוני דאוסן שהיתה באמת.

זה היה המחזור הראשון של עונת 1991/92. יתר שחקני בית"ר (ארט האוזי 23, קרל נברסון 13, מאלוביק 8, כל היתר 5 ומטה) הוסיפו 55 נקודות. דאוסן קלע 21 מ-27 לשתי נקודות במשחק ההוא ורק 1 מ-5 לשלוש.

באף משחק בארץ הוא לא ירד מ-18 נקודות. בשבעה משחקים קלע 30 פלוס, כולל 45 נגד הפועל ירושלים בהפסד דחוק במלחה ו-39 נגד מכבי ר"ג במשחקו האחרון.

דאוסן לא סיים את העונה בגלל פציעה. איתו הם ניצחו פה ושם משחקים, אבל מרגע שעזב בית"ר ת"א הפסידה ברצף ולא זכרה איך נראה ניצחון.

ונשאלת השאלה מאיפה הוא בא ואיך הכל התחיל? ובכן כי כן, היה אומר על זה ד. דבורין לו היה נשאל, הנה זה בא: דאוסן שיחק בתיכון בצפון קרולינה ואחר כך בג'וניור קולג' בפלורידה ומשם לשתי עונות באוניברסיטת פלורידה סטיייט.

התקשקש לו הסקורר החבוב הזה ב-CBA כמעשה אלילים רבים אי-אז בתחילת התשעים בסנטה ברברה ופנסאקולה (מלך הסלים בליגה עם 30 בממוצע למשחק), לפני שהתגלגל לזמן קצר לטנריף מהליגה הספרדית כדי להחליף שם את אוטיס הווארד.

חזר ל-CBA והמשיך להרעיד רשתות – שומו שמיים על השימוש בביטוי המזוהה בעיקר עם שפת הביפ – לפני שקיבל חוזה לעשרה ימים בסקרמנטו ושותף בארבעה משחקים.

חלק אחר של 1990/91 הוא העביר בדזיו מילאנו, שם החליף אחד והוחלף בידי אחר, כי כאלה הם חיי הכדורסלן הזר לעיתים, ולא משנה איפה, למה וכמה. כאלה הם ודי.

בית"ר ת"א מופיעה לו ברזומה, כאמור, ב-1991/92. עונה שלא תישכח כאן ועוד יבוא וייכתב יום אחד הפרק על אודות תותחן נשגב זה שלקח כל כדור לסל נדמה לי, על אף שכבר באמת אינני זוכר ומעולם לא הייתי אביב לביא.

ומשם והלאה: פרארה, איטליה. שולה, צרפת, חובנטוד בדאלונה, ספרד. באייר לברקוזן, גרמניה. אפולון פטראס, יוון. דפני, יוון. וגם ספורטינג אל ריאדי, לבנון. יאאא אולוהייים, כל כך קרוב שיחק ולא בא לומר שלום לשי וורניק ועמיר וייסמן מבית"ר? קלע שם אגב 32.6 נקודות והיה מלך הסלים.

סיים באיוניקוס מיוון ב-2002, ככל הידוע, והוא בן 35. תותחן גדול היה, מה יש לומר.

תארים? לא הרבה. אליפות עם באייר לברקוזן, הקבוצה היחידה שבעזרתה הגיע לגביע האלופות, היורוליג של היום. בעונה הראשונה שם סיים כסגן מלך הסלים עם 24.8 נקודות בממוצע למשחק, כולל 36 ו-40 נגד בודיבלניק קייב במוקדמות.

עונה אחר כך, 1996/97, סיים עם 22.8 נקודות ו-43 נקודות במשחק נגד קינדר בולוניה, שהסתיים בניצחון אדיר-אדיר באיטליה, 90-100. זו היתה אמנם קינדר בלי ריגודו ודנילוביץ', אבל עם סאביץ' ופרלביץ', וגם בגרמניה ניצחה לברקוזן עם 30 נקודות של התותחן.

ב-1997/98 דאוסן סיים רשמית את הופעותיו בגביעי אירופה השונים ובפעם במקבילה של היורוקאפ כיום. הוא עשה את זה עם אפולון וקלע 23.9 נקודות במשחק.

ובל נשכח גם זאת: הוא קרוב משפחה, אח בוגר בעצם, של ג'רי סטאקהאוס חובב הסווישים, ודוד של קרייג דאוסן איש ווייק פורסט.

ומי שלא ראה את הסמול פורוורד המכובד טוני דאוסן, לא ראה יותר מדי תותחני נטו שבנטו שבנטו. כעשור לאחר פרישתו הוא מוכנס בקול תרועות אל חיל התותחנים המופלא, לא פחות, של כדורסלע-האתר.

צילום: האתר "יורובאסקט"