אין כרגע בנמצא מי יודע כמה כדורסל ישראלי. הנשים כבר מחוץ לסיפור אליפות אירופה, הגברים עוד לא התחילו, כל ענייני ההחתמות / העברות / מיסוי ומה שזה לא יהיה מרתקים אותי בשלב זה של חיי כמו מרתון סרטי בובספוג, והקרב על ראשות האיגוד ייגמר כנראה אי שם בשנת 2036 באיזשהו בית משפט. באותה הזדמנות, באמת תודה רבה ליו"ר הדירקטוריון שהציע אותי כמועמד. גם אני אוהב אותו כמו טיפול שורש בלי הרדמה.

מה נשאר לבן אדם? קצת NBA והטורניר האולימפי. בעצם, בעיקר NBA. אחרי שראיתי קצת משחקי אימון וקצת קדם-אולימפי, אפשר לומר בוודאות שספרד תשייט למדליית כסף, ושיהיה קרב גדול על הארד. את הזהב היה אפשר להעניק כבר עכשיו לאמריקאים ולחסוך להם את הטרחה, את הפקקים ואת מזג האוויר הנוראי של לונדון.

באותו נושא, קובי בראיינט, מן הסתם בעקבות האייטמון המורחב שהתפרסם כאן אך לפני ימים בודדים, הגיב בתקשורת והודיע שלדעתו נבחרת 2012 היתה אמנם נאלצת להזיע, אבל היתה לוקחת את הדרים-טים. הציטוט המדויק, כפי שאני קורא באחד האתרים היה "לנבחרת ההיא היה יתרון גודל עלינו עם דייויד רובינסון, פטריק יואינג וקארל מאלון. מצד שני, חלק גדול מהשחקנים שם היו מבוגרים, ובשלבי הסיום של הקריירה שלהם. לנו יש חבורה של סוסי מירוץ צעירים שמשתוקקים להתחרות. אז אני לא יודע, זה בטח היה משחק קשה, אבל אני מאמין שהיינו מנצחים".

עוד לפני הפנינים האלו, אף פעם לא החזקתי מקובי שילוב של אלברט איינשטיין ומארק צוקרברג, כן? אבל כנראה שלדביליות, כמו לנבכי הביורוקרטיה הישראלית, פשוט אין גבולות. שקלתי לחזור ולהעלות את כל הטיעונים למה לא היתה ולא תהיה כדרים-טים, אבל בחרתי שלא משתי סיבות עיקריות: גם חם מדי, וגם למה שאני אומר משהו כאשר מי שנזעק מיד הוא צ'ארלס בארקלי.

"לא רק שהיינו מנצחים אותם, זה היה נגמר בהפרש דו-ספרתי", הצהיר בארקלי רשמית וחגיגית בראיון לתחנת רדיו בפילדלפיה, "עם כל הכבוד לסגל שלהם כולו, ואני לא מתכוון ללכלך כאן על אף אחד, הפוינט-גארדים שלהם לא היו מנצחים אותנו. זה ברור. כמעט התעלפתי מצחוק כששמעתי את קובי מדבר על הגיל שלנו. שיזכיר לי בן כמה הוא בדיוק? 34? והוא קורא לנו זקנים? ג'ורדן ואני היינו בני 29 בברצלונה. על מה הוא מדבר? יש להם יופי של סגל, אבל חוץ מקובי, לברון ודוראנט אני לא חושב שמישהו מהם היה יכול להיכלל בסגל שלנו".

כל מלה בסלע. במלים אחרות, מר בראיינט היקר: לך, לך קח את הזהב בלונדון ותשתוק. יותר עדיף.

ומנגד, אחד שיש לשער ממש לא קורא כדורסלע, או שמא בא לו להנציח את עצמו דווקא בקטגוריית ה"לא יאה". סטיב נאש האליל, רגע אחרי שהגיע לסטייפלס סנטר, כשל קשות וחמורות בלשונו. הנה הדיווח: "נאש, שבחר את הגופייה עם הספרה 10, הסביר כי החליט לוותר על ה-13 המסורתי שלו בשל העובדה שהוא חובב הענף-שאין-לנקוב-בשמו (הערת הח"מ: מסיבות מובנות בוצע כאן תיקון הכרחי בטקסט) ו-10 הוא מספר של פליימייקרים, מה שהוא שואף להיות גם בלייקרס".

אז ככה, קצת סדר מצד אחד, וקריאה נמרצת לסדר מצד שני. ראשית, נאש לא ויתר על ה-13 המסורתי מרצונו. 13 של הלייקרס הוצא זה מכבר לפנסיה, מאחר שזה היה מספרו של ווילט צ'מברליין האגדי. כך שגם אם נאש מאוד היה רוצה, זה לא ממש היה עוזר לו.

ולגבי 10, זה מה שהצלחת להוציא מעצמך? פליימייקר של הענף ההוא? לפחות שישה גארדים גדולים וצפונה לבשו 10 ב-NBA: וולט פרייז'ר, ארל "דה פרל" מונרו, מוריס צ'יקס, טים הארדאוויי, ג'ו-ג'ו ווייט ונייט מקמילן. לא יכולת להגיד שזה לכבוד מישהו מהם? בסדר, אז גם דניס רודמן לבש 10 בפיסטונס, אבל זו לבדה אינה סיבה מספקת להיתלות במוקצה שבמוקצים. נצפה לשיפור מיידי, אחרת אליל-מה-אליל, תחטוף מאיתנו כאילו היית אחרון שדרי הביפ.

מה עוד הספקתי לראות? רשארד לואיס מצטרף גם הוא למיאמי. יופי, הגענו כבר לארבעה כדורים שהם יצטרכו בכל התקפה. אולי שייקחו גם את דווייט הווארד, ניתן לכל אחד כדור ונסגור עניין? אה נכון, אי אפשר. הווארד כנראה יחתום בנטס, או בלייקרס, או בשיקאגו, או בהפועל אילת-בקעה-ברית-מכבים-עתיד המתחדשת או משהו כזה. תודיע לנו כשתחליט. אנחנו חוזרים למזגן.

shaharhermelin@gmail.com