נכון לכתיבת האייטמון, סוף יולי 2012, ספק אם בארון דייויס ישוב לשחק כדורסל. הוא נפצע בברך בתחילת מאי במשחק בין ניו יורק ניקס, הקבוצה שלו, לבין מיאמי היט. ביתרון 50-51 למיאמי דייויס חטף כדור ורץ למתפרצת, אבל סובב את הברך ונחת. הוא פונה באמצעות אלונקה.

בהתחשב בכך שהבחור בן 33 והברכיים שלו היו רעועות למדי עוד לפני הפגיעה הספציפית הזו, ייתכן שמדובר במשחקו האחרון בקריירה. אחרי בדיקות התברר שמשך ההחלמה מפציעה כזו הוא כשנה.

כך או אחרת, אחרת או כך, האיש ראוי להיות אחד מחברי בית הלוחם של כדורסלע-האתר.

הוא שיחק ב-UCLA והפך להיות אחד הרכזים הטובים ב-NBA לאורך השנים. פציעות ברכיים שמו עליו יד כבר בימיו באוניברסיטה, כשנחשב לאחד הרכזים הכי אתלטיים שעברו ב-UCLA בכל הזמנים. שארלוט בחרה בו במקום השלישי בדראפט 1999, והיו לו שם כמה וכמה (וכמה!) רגעים יפים מאוד אבל בסופו של דבר הוא לא ראה עין בעין עם המאמן פול סילאס והועבר בטרייד לגולדן סטייט ב-2005.

עם הווריירס, במיוחד באותה סדרת פלייאוף מפורסמת ב-2007 שבה ניצחו את דאלאס, הוא נראה כמו האולסטאר הגדול שהוא אמור היה להיות. שם דברים התחברו לו, כפי שהתחברו רק מעט לאורך הקריירה שלו. שחקן גדול, שחקן אהוב, אבל לא יציב, מועד לפציעות ומתעלה באמת אישית וקבוצתית רק פה ושם.

היתה לו בעיה של איבודי כדור, עבירות מיותרות ויש אומרים גם מחויבות אמיתית למשחק.

נכון למועד הפציעה מאחוריו 685 משחקי עונה סדירה, 16.1 נקודות ו-7.2 אסיסטים בממוצע. את כל זה הוא עשה עם שארלוט וניו אורלינס הורנטס, גולדן סטייט שתיזכר כנראה כתחנה הכי מוצלחת מבחינתו, לוס אנג'לס קליפרס, קליבלנד וניו יורק. בנוסף, יש לו 50 משחקי פלייאוף שבהם קלע 18.8 נקודות, מסר 6.2 אסיסטים והוריד 4.3 ריבאונדים.

שארית הקריירה לא הועידה לו גדולות ונצורות כנראה. סביר שהיה ממשיך לשמש כרכז מחליף פה ושם לעוד שנתיים או שלוש במקרה הטוב עד שהיה סוגר עניין. קרה מה שקרה ואם דייויס ישוב לפעילות גם הפרופילון הכדורסלעי שלו יעודכן, כמובן. אבל אם לא, הנה דרך מצוינת לזכור אותו בימיו היפים: דאנק נאה כרפאל לפחות על הראש של אנדריי קירילנקו.

איי איי איי.