גילוי נאות: מעבר להיותי נתין נאמן לעתים של כבוד הנשיא בכדורסלע-האתר וקורא אדוק של כתביו וכתביך, אני גם קלע חובב מזה 15 שנה, מתחרה פעיל באס"א טכניון בליגה ובשלל תחרויות שונות בארץ.

אני לא בא לשכנע אותך שמדובר באתגר, כי הבנת את זה.

לעניין: אם כן, אם נכון הבינותי, זיעה היא הקריטריון שלך לספורט אולימפי. ולא סתם זיעה, אלא זיעת אפיים, כזו שאינה נובעת מהלבוש, אלא אך ורק אגלי זיעה אמיתיים ונוצצים הניגרים מגופו של אדם.

ובכן, ראשית, פסלת את זיעת החליפה. האם זיעה של הפעלת שרירים נאה בעיניך? שכן הדוגמא הראשונה שפסלת היא של אקדח אוויר. אני אשמח לנצל את ההזדמנות הזאת כדי להזמין אותך (לא בצחוק - באמת. אתה מוזמן) למטווח בו אני מתאמן, ולנסות להעביר תרגיל של 60 כדור באקדח מבלי להגיד "פייי קיבינימט, כואב לי השריר... באמת למשך שעתיים אני אמור להחזיק את האקדח ככה?".

שנית, הבה הנבחן את קריטריון הסר המחמיר לענייני זיעה (להלן: קסמע"ז).

כדורעף. האמנם בכדורעף מזיעים? נכון, קצת קופצים. לא חושב שהזיעה שם עומדת בקסמע"ז. אפשר לסיים משחק כדורעף בלי להתקלח אחר כך. זה לא יהיה איי-איי-איי, אבל, כאמור, בקסמע"ז עסקינן.

בוא נדבר גם על שלל מקצועות הרכיבה על סוסים - האם הזיעה היא הקריטריון? או שיווי המשקל והשליטה בסוס? או שנדבר על סיף, שם הולכים מכות - אבל רוב הזיעה היא זיעת שכפ"צ והלה אינה נחשבת כזיעת לפי הקסמע"ז. יודע מה, בוא נדבר על הרמת משקולות - אתה בא, מרים. או שמצליח או שלא. עניין של 10 שניות. הזעת? כנראה שיותר מהחימום.

התחלתי ליצור קובץ אקסל שכולל את ענפי הספורט האולימפי ולנסות להראות לך שאתה פוסל בערך שליש מהם, אבל באמצע נשבר לי הזובון. עימך ועם כבוד הנשיא הסליחה. המהות בספורט היא הגעה לקצה גבול היכולת האנושית, ובקליעה, על שלל סוגיה, כמו גם בחץ ובקשת ובענפים אחרים, עושים בדיוק את זה.

משפט על כדורסל, כי בכל זאת בכדורסלע עסקינן: גם אבי בן שימול זכה ביורוליג, יש לו מדליה בבית, ואני בספק אם הוא הזיע באותו גמר ב-2004.

אני יובל גונצ'רובסקי, ואני גאה בזה שבענף הספורט שלי ככל שאתה זז פחות, ככה אתה יותר מצליח. זה נחמד, וזה ספורט. ואף מלה על בייסבול.

יובל

שלום יובל,

האמת, התפלאתי שזה לקח כמעט רבע שעה (אם להאמין לזמנים שמפרט כדורסלע-הפייסבוק) עד שהגיעה התייחסות כשלך. ההימור שלי עם עצמי עמד על ארבע-חמש דקות גג. מצד שני, כולנו יודעים כמה אני טוב בהימורים מהסוג הזה.

אתה צודק, כמובן, בחלק לא קטן מדבריך, אבל במקביל, בה בעת ובאותו זמן ממש גם טועה בחלק אחר מהם. אתה טוען כי הייתי פוסל כשליש הענפים האולימפיים? אולי לא שליש, אבל בהחלט כמה וכמה, ושוב - בלי שום קשר לזכותם המלאה של חובבי ענפים אלה לקיים איזה תחרויות שירצו היכן שירצו במקומות אחרים.

לגבי כמה מהענפים שהזכרת והקסמע"ז (גדול השם הזה. אימצתי אותו לאלתר). סוסים? אמן ואמן. מקומם פיסקה אחת למעלה. הרמת משקולות? את האנרגיה שהם מוציאים ברבע שעה אימון, אני לא מוציא בשעתיים ריצה. סיף? נסה לעמוד בקצב שלהם, עם חליפה או בלעדיה. כדורעף? אתה מוזמן לחבק כדורעפן שזה עתה סיים משחק ולא התקלח. ספר לי אחר כך אם היה לך חם ויבש, או הביל במישור החוף.

אגב, כשאני חושב על זה, נראה לי שהייתי צריך להרחיב מעט יותר בעניין הקסמע"ז. זה עדיין קריטריון חשוב מאין כמוהו, על גבול ראשון במעלה, אבל בשום פנים ואופן הוא אינו יכול להיות היחיד. שתי מלים בעניין זה: שחייה צורנית. איי רסט מיי קייס.

אבל עזוב את כל אלה, ובוא נתמקד רגע במשפט המפתח שלך, לטעמי: מהות הספורט בכלל. "המהות בספורט היא הגעה לקצה גבול היכולת האנושית, ובקליעה, על שלל סוגיה, כמו גם בחץ ובקשת ובענפים אחרים, עושים בדיוק את זה", אתה אומר. אין לי ספק שעובדתית אתה צודק, אבל קצה גבול יכולת יש בכל סוג של פעילות, כולל הטלת חצים, בניית "רכבות" מלגו, גוּלוֹת, וכמובן אכילת נקניקיות ואִיוּת, שני מקצועות "ספורט" שזוכים באינספור שידורים ישירים ב-ESPN, כולל פרשנים (!) ושדרי קווים. האם אתה רואה מי מאלה באולימפיאדה? האם לדעתך יש סיבה שהם לא שם, לפחות עדיין?

אנחנו כנראה נמשיך להסכים שלא להסכים, אבל בכל מקרה אני מאחל לך ולחבריך המון הצלחה, ומקבל קבל עם וסייבר-ספייס את ההזמנה לבקר במועדון הקליעה אס"א טכניון, ולו רק בשל העובדה שעבודתי מעוררת בי לעתים רצון עז לירות במישהו.

ולסיום: "אני גאה בזה שבענף הספורט שלי ככל שאתה זז פחות, ככה אתה יותר מצליח" אתה אומר? הרי לך סיסמה מתאימה מאין כמוה גם לכמה וכמה עסקנים בכמה וכמה איגודים...

shaharhermelin@gmail.com