פתיחת היורוליג גרמה לי לחשוב פעם נוספת על שחקן, שבתקופה מסוימת היה אחד המשמעותיים ביותר בכדורסל האירופי, ואחר כך הלך והידרדר משנה לשנה עד שנעלם לחלוטין. מה שנקרא, מועמד קלאסי לסדרה הבאה והולכת של כדורסלע – חלף עם הרוח.

אני מדבר כמובן על רשארד גריפית' הביריון, 2.11 אמיתי, מאסיבי, מהסוג שלא רואים הרבה באירופה. סנטר לכל דבר, ריבאונדר רציני, שחקן עם טאץ' רך יחסית בקליעה. כמעט כל דבר שצריך כדי להיות שחקן ב-NBA להרבה מאוד שנים - היה לו. אבל ב-NBA, גריפית' לא היה.

האיש ששמעון מזרחי קרא לו רישאר, אחרים קראו לו רשאד ואני עשיתי מזה חינגה שלמה ובראתי את ראשיד גריפאת, שילוב של רשארד גריפית' ויאסר ערפאת, היה טיפוס נורא עצלן. הוא לא אהב להתאמן, היה בטוח שהכישרון והנתונים שלו יעמידו אותו בשורה הראשונה לאורך כל הקריירה ובסופו של דבר נפצע בתקופה בה שיחק בקינדר בולוניה, ואחר כך התקשה לחזור לעניינים.

אם אני זוכר נכון, סתם ככה בשלוף, התחנות היו מכללת ויסקונסין, בחירה בדראפט בסיבוב השני, עבר לטורקיה אל טופאש בורסה וזכה שם באליפות. משם הגיע למכבי ת"א ואחרי עונה עם וינקו ילובאץ לא היה מוכן לשמוע על אפשרות להמשיך, למרות שחתם כאן לשלוש עונות. אז, כשהגיע, הוא היה בן 23. ואגב, זה לא שילובאץ היה מוכן לשמוע על גריפית'. מפה לשם, שניהם לא המשיכו במכבי.

פפפפ, אני באמת כבר לא זוכר מה היה בעונה שלאחר מכן. נדמה לי שהוא חזר לעוד עונה בטופאש בורסה, ואולי עונה נוספת, ואחר כך הקבוצה נסגרה. אם היו שתי עונות, אז באחת מהן, אולי האחרונה, הוא שיחק עם דייויד ריברס וסטיבן רוג'רס. ריברס כבר היה לקראת סוף הקריירה. ומי שבא לו לבדוק אם אני מדייק – בכיף.

אחרי הפירוק ההוא כולם התפזרו לכל כיוון, גריפית' הלך לבולוניה וכאן אתם רואים אותו פצוע על הספסל, כמעט כהרגלו, עם פצוע כרוני אחר באותה תקופה - סאני בצ'ירוביץ'. הוא עשה שם שנתיים, לקח אליפות יורוליג ב-2001, העונה המפוצלת, פיספס אליפות שנייה כשבולוניה אירחה את הפיינל פור של 2002 והפסידה בגמר לפנתינאייקוס. היו לו המון פציעות שם, והיה ברור שהוא בדרך החוצה.

גם קינדר התפרקה לו בשלב כזה או אחר והוא עבר לטאו, ועוד הספיק לשחק בהיכל עם אנדרס נוצ'יוני ב-2003. אחרי טאו היתה תקופה ברומא, כשהוא סוגר ממוצעים של 8 נקודות ו-7 ריבאונדים בערך בליגה האיטלקית, והולך ומתברר מרגע לרגע כאחד שירד מגדולתו ומתקשה מאוד לשחזר ימים יפים. עדיין טוב, אבל כבר לא שווה את הכסף הגדול.

מפה והלאה באה נפילה. הוא סגר את הקריירה שלו, זה מה שאני יודע לפחות, בטנריפה מהליגה הספרדית. רחוק מכל יורוליג-שמורוליג. זה היה בתום עונת 2004/05 ונדמה לי שמאז הוא לא שיחק. לא בשנה שעברה, גם לא בעונה הזו. ואולי אני בכלל טועה.

ורנדי ווייט, סוג של בולדוג ששיחק איתו במכבי, אמר עליו שהוא שאקיל אוניל של אירופה ולפיכך טימסיסטם בולוניה (של ריברס, דומיניק, פוצ'קה, מאיירס וקיאצ'יג) לא תוכל לעצור אותו. היא באמת התקשתה מאוד, גריפית' היה בשיאו יחד עם קטשפר – אבל מכבי של 98' הפסידה לאיטלקים 2-1 בהצלבה ולא עלתה לפיינל פור.

איפה הוא היום? השד יודע. אני רק זוכר שאבא שלו, קלינטון, חי איתו כאן בארץ וגם בתקופה שלו בטורקיה. "הוא צעיר, הוא ילד", אמר לי פעם האבא, שנהנה מחיים טובים. אחרי הכל, הילד עשה הרבה כסף.

אחרי כל כך הרבה שנים, הוא בסך הכל בן 32. יכול היה לשחק בשקט עוד שנתיים-שלוש, אבל היהל ו גוף כבד מאוד לסחוב על הרגליים ואולי נשבר לו ונפצע לו ונגמר לו ודי לו. עונת יורוליג נפתחת וגריפית', שיכול היה לאכול בלי מלח כל סנטר שמשחק בה גם היום, לא שם.

די אהבתי אותו, למען האמת. חבל, אבל אם טוב לו היום, נניח, כמו שהוא - אז יאללה. אוקיי.