יניב גרין שיחק אתמול עם נבחרת העתודה בניצחון על רומניה. בשלב מסוים הוא יצא בחמש עבירות, לא משהו שלא ראינו. גרין סיים משחקים בחמש עבירות לא פעם ומסיבות רבות. הוא אכפתי, הוא פיזי, הוא באמת מנסה לשמור וכן, הוא גם מבצע עבירות מיותרות לפעמים. גם אתמול. מי לא?

לא ברור לגמרי מה ניסו לעשות באמצעות השילוב של גרין עם העתודה. אם באמת מנסים לשמור אותו על אש קטנה כדי שאפשר יהיה להיעזר בו במהלך מוקדמות אליפות אירופה, שיתאמן עם הבוגרת פה ושם.

לשחק עם שחקנים שהוא לא מכיר ולהיות חלק מתרגילים שהוא לא מכיר, לא אמור לעזור לו או לבוגרים במיוחד.

אם רצו לראות באיזה כושר משחק הוא נמצא, מדוע אריק שיבק או עוזריו לא ישבו ביציע מתחילת המשחק כדי לראות במו עיניהם? הרי הם בלאו הכי אמורים היה להגיע לאולם זמן קצר לאחר מכן. מה, צריך לסמוך על דיווחים יד שנייה?

גרין בן 32. בשקלול גס ולא מדעי של כל הפציעות שלו לצד גילו וכושרו הנוכחי, יש לו שנתיים נוספות לתת. אולי שלוש. על פניו הוא יכול היה להמשיך בנבחרת גם בקיץ הזה, אבל הוא מתחתן ב-16 באוגוסט. מזל טוב.

תרשו לי לנחש שגרין, סופר-מקצוען, אחד שעשה קריירת נבחרות יוצאת מהכלל, לא קבע מראש את תאריך החתונה שלו מבלי להתייעץ ולבדוק את תאריכי משחקי הנבחרת. אם הוא מתחתן ב-16 באוגוסט זה רק אחרי שדיבר עם שיבק והשניים קבעו מה שקבעו.

אז מה הקטע עם העתודה? והאם באמת אפשר לשלוף שחקן ככה סתם באמצע הקמפיין ולתת לו לשחק נגד סלובקיה, כי אלכס טיוס מתח שריר פתאום ולא יוכל לשחק? רגע, זה אומר שגרין ימתין פנוי וזמין באזור למען הנבחרת ולא ייצא לירח דבש? אם ככה, למה שלא יהיה חלק מהקמפיין מלכתחילה, מינוס משחק הפתיחה נגד מונטנגרו, למשל, שמתקיים יום לפני החתונה שלו?

בקיצור, ובשפת מחנה פיני גרשון מהניינטיז: לא הבנתי.

בחיוך אפשר להגיד, שיניב גרין כל כך מחויב לנבחרת ישראל עד שהוא הגיע אתמול לראשל"צ כי הוא לא מסוגל להעביר קיץ בלי להיות קרוב, ליד, סמוך, נוגע בכדור באופן כזה או אחר או לובש את המדים הכחולים-לבנים. ככה, שיהיה, מתוך הרגל. נאמנות. משהו שהוא ברור מאליו.

כמובן שגרין שותף מלא לעניין. עדיין אין לו קבוצה לעונה הבאה, הוא מגיע אחרי חצי עונה בה לא שיחק מאז שוחרר מטראמו. ובכל זאת, הסיטואציה שהתפתחה אינה טבעית, ספק אם הגיונית.

בשורה התחתונה, ייתכן שראינו אתמול את הפעם האחרונה שזה קורה. גרין אמנם שיחק עם העתודה, אבל כחול לבן זה כחול לבן. קריירת הנבחרות המצוינת שלו, זו ששמה אותו במקום החמישי בכל הזמנים במספר הנקודות בנבחרת בכל הזמנים, ועוד קודם לכן הביאה אותו למדליית כסף עם העתודה, מתקרבת לסיומה. ייתכן מאוד שאתמול היה הסוף. הוא ירד בחמש עבירות, איש לא הריע, איש לא התרגש במיוחד, רק בודדים קלטו שייתכן שזהו זה. די.

אם כי, יו נואו, יו נבר נואו.

עידו קוז'יקרו, למשל, הוא הוכחה.

ומה הלאה? כאמור, אם הוא כשיר אפשר ללכת איתו בכיף לחוזה בן שנתיים. יש לו גוף שלא שייך לכדורסלן ישראלי בליגת העל אבל ייתכן מאוד שאחרי ההרפתקה הלא מוצלחת בטראמו בעונה שעברה, המקום שלו הוא כאן.

זו יכולה להיות, נניח, הפועל ת"א של מאמננו האדמוני לשעבר, קבוצה שבה שיחק תחתיו בעבר ובהצלחה גדולה, וזו יכולה להיות בני הרצליה, זו שבה החל את הקריירה.

הדרישות שלו, מספרים המספרים ואומרים האומרים, עומדות על סדרי גודל של 130-120 אלף דולר לעונה (במו אוזניי שמעתי אתמול בראשל"צ וסביבותיה, איזה יתרונות יש להימצאות בשטח, אה?), אבל באותה נשימה טוענים הטוענים שנכון להיום ערכו האמיתי בשוק נאמד ב-80 אלף דולר לכל היותר, ודאי לנוכח תקציבי הקבוצות והיכולות הכספיות שלהן.

בימים בהן סקאבוליני פזארו הגדולה מחפשת זרים ב-100-70 אלף דולר, לא רואים פה היגיון לשלם 120 אלף דולר לגרין.

תמיד הייתי מעריץ עיוור של שמירת אמונים למועדון הבית, במידת האפשר. כלומר, אם לא נוצרים סכסוכים מיותרים ואם היחסים הטובים והתשלומים מגיעים בזמן.

הייתי רוצה לראות את גרין חותם לשנתיים בבני-הרצליה. לחזור מאירופה לארץ זה תמיד ויתור קטן, תחושה שאולי אתה סוגר לעצמך את אופציית חו"ל בעתיד, ודאי כשעברת את גיל 30. אבל גרין כבר עשה את שלו. בנבחרת, במכבי ת"א, בשתי תחנות באירופה, בסכומי הכסף הגדולים שהרוויח ובנכסים שצבר בעזרתם.

זה הזמן להפחית בדרישות ולחזור הביתה, ויש לו אפילו דינוזאור לצדו, תומר שטיינהאור, עוזר המאמן החדש, שיוכל לדסקס איתו באחד על אחד עניינים של שחקני פנים, ואולי אפילו לשים יד מול הפנים באימונים.

יחתום? אם נחיה גם נראה.