שלומות ונצורות לנשיאם הכבוד של הנתינים באשר הם, מי ייתן והנו-ני-נוח ישרו במשכנך תמיד.

מאחר שזכיתי לגור באותם חבלי מולדת בהם ניתן לשרוד ללא מזגן, חלקים מן המוח עדיין מתפקדים (מה זה מתפקדים? לא נותנים לישון בלילה, לא נותנים) ואחד מהם העלה שאלה מעניינת ורבת-נגיעה והקשר למשפחה הנשיאותית:

מה, לדעתו ההורית והמקצועית של הנשיא-האב, היתרונות העומדים לצדו של הפלאי הבכור בדרכו בעולם הכדורים הכתומים מכוח היותו בן לאביו? אם מצד העבר המקצועני של הנשיא-האב והאח-"התרגילאי", אם מצד ההיכרות הנשיאותית את המערכת ואת מעללי המקצוענים בליגת הקרנבל שלנו ובקרובותיה הרציניות - עולה האפשרות שנפל טוב, הנער, וטוב אף נפל.

ברכות מעתירות, מאליפות ופותחות בירה קרה, וכפיים לבורא עולם שגם אם לא גשם, לפחות את החום הוא מוריד בואכה הסתיו.

בנימין

שאלה מעניינת שמגיעה, כנראה, בעקבות פרסום צמד האייטמונים על מסענו המשותף לאיטליה. זה נכון שנותנים איזשהו סוג של הערכה כשאני מגיע למשחקים של איתי, או באספות של פתיחת עונה וסיום עונה. הרי כדורסל רשום לצד שמי בכל מקום, אפילו ובמיוחד באתר הזה.

למען האמת, אני לא ממש מתערב, לא במישרין ולא בעקיפין. פה ושם עשו לי הנחה בדמי רישום כשביקשתי, אבל לא בגלל השם שלי או שלו ולא בגלל הקשר לכדורסל, אלא יותר מעצם זה שהילד נרשם במשך שנים לכל מחנות הכדורסל של עירוני רמת גן בחופשות פסח והקיץ. אז יאללה, תתחשבו קצת ותנו הנחה. קשה פה גם ככה.

תורשתית, הגובה שלו הוא ממני, לא נכחיש זאת. עד גיל 10-9 עוד יצאנו לשחק אחד על אחד בסופי שבוע או בערבים, אבל בשנים האחרונות הוא מוצא יריבים וחברים בני גילו עם הרבה מיץ ברגליים ויותר חמצן בריאות. אני מניח שהוא רוצה תחרות רצינית יותר מאשר אני (יכול? מעוניין?) להציע, ובעיקר למשך זמן ארוך יותר. בכלל, זה מין גיל כזה שבו אתה רוצה כמה שפחות להסתובב עם אבא שלך, שלא לדבר על לקבל ממנו טיפים ועצות. אם אתה דייויד ותמיר בלאט כנראה שהמקרה שונה. אחרי הכל, לא כל אבא הוא דייויד בלאט, מה גם שבחלק גדול מהזמן הוא בכלל לא נגיש ואם הוא כבר בסביבה כדאי לקחת ממנו שיעור.

האח התרגילאי לא בעניין, יש לו ילדים משלו והוא טרוד בענייני כדורסל נשים, מצעירות ועד בוגרות, שלא לדבר על איך לקיים אגודה באקלים הלא-סימפטי-כלכלית הזה.

ברם אולם באחרונה עלה רעיון לשלוח את הפלאי (סביבות 1.80 מ' הילד, צריך למדוד בהזדמנות) למספר אימוני טרום עונה של קבוצת הנשים של הפועל פ"ת, כדי שישלים שם מניין בחמש על חמש וכאלה, או סתם ינסה לראות איפה הוא עומד ביחס לכדורסל בוגרות. אם נחיה גם נראה.

שלום,

שמי עדי דרור ואני אוהד מושבע של נבחרת הכדורסל הלאומית. פשוט כיף להגיע להיכל ולראות חבורת לוחמים שמתאמצים בשביל הדגל. הלכתי לכל משחקי הקמפיין הקודם ונהניתי מהאווירה והארגון (ומחירי הכרטיסים השפויים).

לקראת הקמפיין הנוכחי רציתי לקנות כרטיס מנוי למשחקים ולתדהמתי ראיתי כי משרד הכרטיסים "לאן", אשר אחראי על מכירת הכרטיסים, מאפשר את המכירה אך ורק לבעלי "מפתח" דיסקונט. כאילו שהבנק שלי או הכסף שלי פחות טובים.

מקובל בעולם העסקים לתת הטבות למועדוני לקוחות. הטבה כן, בלעדיות לא!!!!!

מדובר בנבחרת הלאומית ולא בנבחרת של בנק דיסקונט. כרגיל אבנר קופל מוכר אותנו, אוהדי הכדורסל בעבור אינטרסים שמקומם אינו על המגרש או ביציע האוהדים.

עדי

הפנייה שלך הגיעה ב-25 ביולי ורק עכשיו אני עונה, כך שקרו מאז דברים וצריך להעמיד אותם על דיוקם.

אם תתקשר כעת ל"לאן" תוכל לרכוש מנוי גם אם אתה לקוח של בנק אחר.

דיסקונט הוא הספונסר הראשי במקרה הזה, ובמכירה ראשונית שנמשכה מספר ימים ניתנה זכות ראשונית ללקוחותיו ברכישה. לאחר מכן נפתחה מכירה לקהל הרחב.

השאלה, לדעתי, היא אחרת: האם יש להחיל מבצעים מהסוג הזה על מוצר/מותג שמוגדר כלאומי?

כלומר, יש הקרנה מוקדמת לסרט קולנוע לסלבריטאים, יש מכירה מוקדמת של קבלנים לחברי מועדון כזה או אחר, ויש העדפת לקוחות חדשים על פני לקוחות קיימים, או להיפך, במספר רב של חברות המציעות את מרכולתם.

משחקי הנבחרת הלאומית הפכו עם השנים לעוד מוצר מכירה שמתנהג כמו שמתנהגים בעולם השיווק. דיסקונט הוא לא הבנק הראשון שלוקח חסות על הנבחרת הלאומית, ולא הבנק שאיגוד הכדורסל מאמץ לחיקו בשמחה. לגמרי מתאים או לא לעניין? בהחלט אפשר להתווכח על זה.

שלום,

אחרי שראיתי כמה משחקים שהגיעו להארכה שלישית, בה השחקנים נפלו מהרגלים וסיימו בקושי עם סל אחד בכל ההארכה (לא חוויה אסתטית במיוחד), עלה בראשי רעיון, שלקוח רחמנא ליצלן מענף ספורט מסוים, שלא נזכיר את שמו.

בענף זה קיים נוהל שבמקרה של שוויון (לא במשחק ליגה) יש הארכה מחולקת לשתי מחציות ואם בסופה אין הכרעה - יש פנדלים.

חשבתי אולי כדאי ליישם זאת גם בכדורסל. כלומר במקרה של שוויון - שתהיה הארכה או שתיים, ואם גם אז אין הכרעה - תהיינה זריקות עונשין שיבוצעו על-ידי 5 זורקים שונים לכל קבוצה (שחקנים שיצאו ב5 עבירות מן הסתם לא יוכלו להשתתף, וקבוצה לא תרצה לאבד את קלעיה הטובים בגלל עבירות).

אכזרי? קצת. הוגן? לא יודע, אולי ככה שחקנים יעבדו יותר על זריקות עונשין באימונים.

מה דעתך?

יוני

אני נגד הרעיון. כדורסל הוא משחק קצר יותר מהביפ, ההארכות בו קצרות יותר ונדיר מאוד שמגיעים לשלוש הארכות במשחק אחד. נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שכדורסלני העולם יצטרכו להמשיך ולשאת בעול ובנטל במקרה כזה.

שלום נשיאנו,

מספר הרהורי ספורט:

1. בעניין מה ראוי ומה לא ראוי להיות ענף אולימפי. לעניות דעתי, כל מה שאינו מדיד – שייצא בחוץ. התעמלות, קפיצות למים וכדומה, ענפים ראויים, נאים עד מאוד לצפייה, דורשים כשרון, אולם לא ספורט אולימפי. כל עוד זה תלוי בהחלטת צופה ולא נתון לבדיקה אובייקטיבית, לטעמי אינו יכול להיות ספורט אולימפי. בנוסף יש לתת לי או לנציג סיפרה כלשהו זכות וטו על ענפים לשיקול דעתו, אכילת נקניקיות מדידה אומנם אולם תיפסל מיד. שח-מט – אותו כנ"ל.

2. נשיאנו משתף לעתים את חוויותיו ממשחקים עם השכן שיחיה. שאלה לי אל כבוד נשיאנו (וממש לא בהקנטה), מה רואה נשיאנו במשחקים אלו בהם הוא רק מנצח ולא מפסיד? אני משחק עם היורש הבכיר הרבה כדורסל וטניס שולחן, אם לא הייתי מוותר מטעמי מצפון פה ושם הייתי מנצח את כל המשחקים ללא יוצא מהכלל (בעוד שנתיים המצב יתחיל להתהפך אולם עוד חזון למועד) אלא שאני נהנה פשוט לשחק עם הבחור.

אני מניח שנשיאנו משחק להנאתו ולא כדי לבלות זמן איכות עם השכן הנכבד, ואם כן עולה השאלה מה הערך למשחק שבו אין תחרות אמיתית? אם לאורך ימים המאזן הוא 15-50, נאמר, הרי שיש צד עדיף אולם סיכוי לא מבוטל גם ליריב, אולם במאזן בו מחזיק נשיאנו מול המתנגד נראה שיחסי הכוחות אינם שקולים.

3. טניס זוגות - ראיתי חלקים מהמשחק של אנדיוני מול פדרר וחברו. ראשית, כל הכבוד לחברים. שנית, לא מסוגל לראות טניס זוגות ליותר מחמש דקות. בעיני זה כמו שיעשו מ"חיובים" ספורט נפרד מכדורסל. לא יודע להגדיר מה בדיוק מפריע לי, אבל זה לא זה.

בשורות טובות,

יאיר

בעניין הראשון: דעתך – דעתך. אישית, לא ממש מעניין אותי מה ענף אולימפי ומה לא. אני מאלה שחושבים שיש מקום לכולם, אולי כי אצלי הקריטריון הוא אחר: מבחינתי, שכל ענפי הספורט יהיו אולימפיים, השאלה העיקרית היא מה מתחשק לי לראות ומה לא ועם צו הלב והשעה האלה אני מתקדם ונע הלאה. אם יהיו ולו 15 דקות פנויות שבהן יהיה מעניין אותי לשקוע ברזי החץ וקשת אז היידה, שחץ וקשת ימשיך להיות ענף אולימפי. שום בעיה עם זה.

בעניין השני: הפערים בין השכן לביני קטנים בהרבה מאשר בתחילת הדרך. נכון שהוא טרם ניצח אותי בשתי מערכות רצופות, אבל כן עשה את זה במערכות בודדות (אם כי ניצחונות אלה אינם נחשבים במאזן בינינו). גם אני משחק נגד הבן טניס מפעם לפעם וגם אני נהנה, אבל לא מאפשר לנצח. טיפוס בעייתי, כנראה. כמו שאמרת: יבוא יום, והוא לא רחוק, וזה יקרה. השכן? נו, ככה יצא. הוא היחיד שאיתרתי שמעוניין לשחק איתי טניס מדי שבוע. זה מה יש, יסלח לי השכן מראש. בסופו של דבר, אנחנו קובעים פעם בשבוע בעיקר כדי להיעלם קצת לילדים ולרעיות ולהזיז את הרגליים, ואפילו זה לא תמיד מסתייע. חובבנים לגמרי. וכן, תוך כדי משחק אני גם נזכר שאני מוכרח לנצח אותו גם אם יתהפך העולם.

בעניין השלישי: אין לי רזומה בצפייה בזוגות כדי להגיד לך אם מפריע לי ולמה. כמוך, אני צופה בזה ממש מעט. בניגוד לך, וכיוון שמדובר בצפייה מועטה בלבד, אפילו לא הסתפקתי לשים לב שזה מפריע לי באיזשהו אופן.

שלום,

רציתי שכבוד הנשיא ינסה להסביר לי איך, כמה למה ומדוע פאבלו פריג'יוני מגיע בגילו לשחק בניקס. ראיתי את המשחק של ארגנטינה נגד צרפת. המשחק עצמו היה לא רע, אבל פריג'יוני באמת שלא מתאים. השדר (לא זוכר מי) מלמל משהו על השורשים האיטלקיים של פריג'יוני והקהל של הניקס. אני לא קונה את זה. דעתך?

עוד דבר קטן: משיחת המסנג'ר הלילית אני מבין שבסיטואציה נוכחית היית רוצה לראות את גרטל חוזר לפרשן גם כדורסל. כיוון שמאמננו הנצחי לשעבר בתקופת סולחות, זה אולי תהיה הזדמנות טובה להפגיש ביניהם שוב.

המפגש האחרון ביניהם זכור לרוב האנשים שאני מכיר, בו אחרי שגרטל (במשחק מול פאו ב-96' בו מכבי הפסידו והודחו מאירופה) שאל אותו אם הוא מתפטר מאמננו התפרץ לעברו "אני אתפטר? - אתה תתפטר!"

אין ספק שזה אחד מרגעי הכדורסל הנצחיים של חיי.

שמעון

פריג'יוני? לא ברור, ממש לא. הקטע עם השורשים האיטלקיים גם אותי לא משכנע. זו פשוט ניו יורק, פעם זה כספי והיהודים, פעם לין והסינים-טייוואנים ופעם פריג'יוני והאיטלקים. נשמע לא רציני. לגמרי ברור שהוא מעבר לשיאו אבל שיהיה. מה שהכי נחמד פה הוא שתאומו המופרד בלידתו, מורן רוט, מגיע גם הוא לתחנה הרמה ביותר בקריירה שלו בדיוק באותה עונה.

לגבי גרטל, נדמה לי, על אף שאינני אביב לביא, שהתבלבלת קלות. טענתי במסגרת שיחת המסנג'ר, שבינתיים ירדה לארכיון (חפשו אותה שם אם תרצו) שבוקי צ'יש מזכיר לי בקולו הצנוני ובטונים שלו את הפרשן הנערץ רו"ח ד. שמיר, ומכאן הסקתי שאולי כדאי לצרף את בוקי לשידורי הכדורסל, בהם אנחנו סובלים קשות מהעובדה ששמיר, משום מה, קיבלת החלטה הריונית גורל לפני שנים רבות לפיה הוא רוצה לאמן ולא לפרשן. חבל.

שלומות ונצורות לכבוד הנשיא,

רציתי לשמוע את דעתך על "סדרת החינוך" שהעביר מאמננו העולה לשני שחקני נבחרת רוסיה, כמה דקות לסיום המשחק מול אוסטרליה.

לפתע פתאום, באמצע פסק הזמן, לאחר שהשניים הסתודדו להם (ברוסית כנראה), הוא צעק עליהם שישתקו כבר, ואמר - אתה ואתה בחוץ, אנחנו עולים עם חמישה אחרים (לא ציטוט מדוייק, יו נואו).

אמנם מדובר היה במשחק שלא קבע מיקום לשתי הקבוצות, ולכן לא היה פה סיכון (מה גם שלאחר מכן הרוסים רצו ל-2-9 והצליחו להוביל), אבל האם הוא היה עושה דבר כזה גם במשחק הגמר לדוגמא, או שהיה פה משחק מנהיגות מחושב לקראת השלבים הבאים?

בברכה,

חן

שאלה נאה כרפאל. החמצתי את הקטע הזה, אבל התעדכנתי בהמשך שמדובר באדונים המכובדים שבד ומוניה. כאמור, לא ראיתי את הקטע, אבל אני יכול להעריך שמאמננו העולה, גם אם היה בשיא העצבים, נותר עדיין מחושב דיו כדי לזכור שיוכל להיעזר בשירותיהם במשחק הבא ואולי גם להרוויח את מלוא הריכוז והיכולת שלהם מחדש. יצא קצפו, יצא. וכידוע, לעיתים יש להשליט סמכות בגרון ניחר וביד רמה. אגב, שב וחוזר ואומר על דברים שכתבתי כאן לא פעם: בלאט הוא מאמן תובעני במידה יוצאת דופן.

שלום,

דן ראונדפילד, מגדולי שחקני אטלנטה אי פעם, אול סטאר וחבר חמישיית ההגנה כמה פעמים, אפילו שיחק בערוב ימיו בליגה האיטלקית בטורינו - וגם שם הרביץ תורה ודעת עם משהו כמו 19 נקודות וכמעט 12 ריבאונדים - הלך לעולמו.

ממה שהבנתי, ניסה לחלץ את אשתו מטביעה במהלך חופשה, אך טבע בעצמו. חבל על דאבדין. אולי נארגן לו חלקה ב"לזכרם"?

יוני

במלוא הרצינות ומבלי ציניות כלל, אני מתחבט בעניין הזה מאז נחת המייל שלך ב-8 בחודש. מצד אחד, רזומה מרשים ביותר. מצד שני, אינו עומד בכללי הטקס. כלומר, בפתיח הקבוע בלינק 'לזכרם' כתוב במפורש שחלקת קבר בכדורסלע תינתן אך ורק לשחקנים שיצא לי לראות בפעולה. שאחרת, אי אפשר יהיה לעמוד בקצב של מתי הכדורסל הרבים עד מאוד ועד בלי די ועד אין קץ.

את דן ראונדפילד לא ראיתי משחק מעולם. אף ששיחק באיטליה לפני הפרישה בסוף שנות השמונים, עניין שמעלה את קרנו בעיניי באופן אוטומטי, נראה לי שהוא ייאלץ להישאר מחוץ ל'לזכרם'. המעט שיכולנו לעשות למענו הוא אזכורו כאן, במהדורת שאלותשובות.

ועד כאן להפעם מהדורת שאלותשובות.

בוקר צח, צהריים זכים וערב נינוח במיוחד.