בצל הידיעה הדרמטית על פרישתו של נדאל המנוול בגלל פציעה מאליפות ארצות הברית הפתוחה, שיחקו אתמול בחורינו הנערצים (?) בפודגוריצה-העיר. מה שקרה קרה, מה שהיה היה ומה שיהיה יהיה, קראתם ושמעתם כבר הכל.

אין לי עניין להצטרף כרגע עדיין משותק חלקית בקטגוריית החשק בעקבות בליל האיכסה סביב הבחירות לאיגוד.

ברם אולם ואף על פי כן סטטל'ה, כידוע, עוסקת בראייה נרחבת יותר מאשר עוד משחק פחות משחק. והיות שכך, קבלו נא בלי קשר למאורעות המשחק עצמו, את דילוגיהם של כל אחד מהשחקנים מרגע תחילת הקיץ ועד רגע זה ממש, זמן קצר לפני המשחק נגד אסטוניה במוצאי שבת.

במלים אחרות: כמה שלבים בדירוג קלעי כל הזמנים קפצו השחקנים מרגע שהחלו משחקי ההכנה באותו טורניר באוקראינה, ועד אחרי המשחק במונטנגרו. להזכיר: המשחק בראשל"צ וסביבותיה נגד נבחרת העתודה אינו נחשב לצורך צבירת ההופעות והנקודות מאחר שאינו משחק בינלאומי.

די ברור שמחמת אוגוסט ומחום אוגוסט, לא אגע בכל אחד מהם אבל הנה כמה וכמה (וכמה!) נתונים מעניינים לגבי חלקם.

גיא פניני יושב לו במקום ה-26 וממשיך לאסוף נקודות כדי לעבור את עודד קטש, שנמצא מחוץ ל-25 הגדולים (יאאא אולוהייים!). בתשעה משחקים עד עכשיו הוא קלע 104 נקודות, ובמובן הזה, לפחות הקיץ, בינתיים, הוא עוד קלע של דאבל-פיגרס בדיוק כמו שעושים לאורך הקריירה ליאור אליהו, עומרי כספי ויותם הלפרין.

פניני השאיר אבק לעידו קוז'יקרו במהלך השבועות האחרונים וחלף על פניו מבלי להביט לאחור. עם זאת, הוא התקדם רק שני שלבים בדירוג בגלל המרחק הרב יחסית שהיה צריך לעבור כדי להדביק את קטש ולהשאיר גם אותו מאחור.

עומרי כספי התחיל את הקיץ במקום ה-58 בדירוג. 96 נקודות שקלע עד עכשיו הביאו אותו ל-400 נקודות בדיוק בקריירה והקפיצו אותו למקום ה-49. עוד 104 נקודות מעכשיו בתשעה משחקים שנותרו יכניסו אותו לטופ 35 של הנבחרת.

יותם הלפרין סיים משחק בלי נקודות בפודגוריצה-העיר, אבל זה לא ימנע ממנו להגיע למטרה האישית שגם אם הוא לא מודע אליה אם תבוא ותקרה: כניסה לחמישיית הקלעים המובילה של נבחרת ישראל בכל הזמנים. העובדה שיניב גרין לא משחק בנבחרת בקמפיין הזה יוצרת אפס-התנגדות לעניין הזה בשעה שרק 25 נקודות מפרידות בין יותם לבין דחיקתו של גרין מהחמישייה הזו. גם אם יניב היה משחק, הלפרין היה עובר אותו בסופו של דבר קצת כמו במקרה פניני וקוז'יקרו.

ליאור אליהו, שרק תמול-שלשום, תמול-תמול-שלשום-שלשום, חצה את רף 1000 הנקודות בניצחון על בלגיה בטורניר ההכנה בארץ, הרביץ 22 נקודות כדי להתקדם עוד שלב והוא כבר 14 בדירוג, תוך שהוא מוריד את עפר אשד ז"ל ל-15. אשד יהיה שם עד שיגיע אליו פניני, הבא בתור. ייקח זמן.

אלכס טיוס (שמא נקרא לו אדני ודי? לא, נדמה לי שלא) יושב כבר בתוך המאייה הראשונה של הקלעים כשמאחוריו תשעה משחקים בלבד. קצת יותר מ-180 שחקנים הופיעו בנבחרת ישראל לאורך השנים, חלקם קלעו נקודות בודדות, והנה תשעה משחקים מספיקים לו כדי להגיע למאה. נאה.

קפיצה גדולה ביצע החבר יוגב אוחיון, שהתחיל את הקיץ במקום ה-96 ברשימת קלעי כל הזמנים ויושב עכשיו במקום ה-78 בדירוג. מלבד הזינוק של טיוס, זו הקפיצה הגדולה ביותר מין כל השחקנים. יש לו הקיץ 7.7 נקודות בממוצע למשחק (כולל ההכנה כן?) וזה יותר מכפול מאשר היה לו קודם לכן. חיזוק המעמד עוזר לו בכל מובן: ביטחון עצמי, דקות משחק, תפוקה. וזה נאה.

האם רביב לימונד הוא שקן של טופ 50 בנבחרת ישראל? בעוד פחות מ-80 נקודות לא תהיה ברירה אלא להודות שכן. הקצב לא מהיר במיוחד ולימונד החל את הקיץ במקום ה-66. בינתיים הוא כבר ב-59 ומקבל דקות. אם הלפרין ימשיך בחולשתו, הוא יקבל יותר. ובואו נזכור גם את זה: אם לימונד היה נשאר בסגל ולא פורש על דעת עצמו, הוא כבר היה חלק מהטופ 50 עם שאיפה ל-40 הגדולים בקיץ הזה.

ועד כאן להפעם.

שלומות ונצורות בשלב זה.