ביום שני בבוקר, ב-07:45 בדיוק, תתייצב נסיכה ב' במלוא הדרה בשערי בית הספר היסודי הקרוב למקום מגורינו, ותהפוך חגיגית ורשמית לתלמידה מן המניין בכיתה א'. לא נכחיש ולא נכחד כי מדובר באירוע מרגש. יורש העצר כבר החל את השנה האחרונה של הסדיר בצה"ל, נסיכה א' היא כבר נערה תמירה ובוגרת על סף חטיבת הביניים, והנה שוב אנו יוצאים למסע המפרך בנבכי מערכת החינוך, באדיבותה של בת הזקונים.

הכל מוכן זה מכבר לרגע הגדול. עוד מראשית החופש הגדול מאופסנים אצלנו למשעי כל הספרים, המחברות, הקלסרים, כלי הכתיבה, חולצות בית הספר וכו' - להם תזדקק הנסיכה במהלך השנה הקרובה. כמו כן ניתן למצוא בביתנו הצנוע משהו כמו 637 קילו של ציוד לימודי, שהיא לחלוטין לא תזדקק לו במהלך השנה הקרובה, או במהלך אחת עשרה השנים שיבואו בעקבותיה. אבל כמו שאמרו אצלנו בקיבוץ: טוב שיהיה בבית.

את המחנכת כבר פגשנו, ואף סיכמנו עם הורי החברות שממשיכות עם הנסיכה מהגן מי שומר למי מקום בכיתה ביום הראשון ללימודים. גם השלמנו לתכנן את תפריט הסנדוויצ'ים השבועי, והבהרנו לנסיכה א' מהם בדיוק תחומי אחריותה כאחות גדולה, שתצטרך לא רק לסייע לצעירה בעת הצורך בבית הספר, אלא גם לפעמים ללוות אותה אליו או ממנו.

בקיצור, הכל מוכן ומזומן (לרבות כל המזומנים שצריך לשלם לבית הספר עבור מיליון ואחד דברים. חינוך חובה, עאלק), ולא נותר אלא לקוות שהסיפור יתחיל ויימשך על הצד הטוב ביותר. אם כבר אנחנו בענייני תקווה, יש לי עוד אחת - קטנה יותר, הרבה פחות הרת גורל, אבל עדיין בעלת חשיבות לא מבוטלת: שהנסיכה הצעירה תגלה באיזשהו שלב את היופי והקסם שבכדורסל.

ככל שהדברים נוגעים לתחביבים או חוגים, מעולם לא היינו מההורים שדוחפים את ילדיהם בכיוון ספציפי. לכל היותר הצגנו בפניהם את האפשרויות, אבל המלה האחרונה היתה שלהם. התוצאה היא שהיורש עמוק בענייני קולנוע, תיאטרון, כתיבה יוצרת ומה שביניהם, בעוד נסיכה א' היא רקדנית סופר-מוכשרת, שתתחיל בקרוב את השנה השביעית שלה בסטודיו המקומי. היא גם חובבת קריאה נלהבת, חסידת פייסבוק ושולטת היטב במגוון משחקי מחשב. כדורסל, או ספורט בכלל? ממש לא.

נסיכה ב' התנסתה כבר שנתיים באותו סטודיו, ונכון לרגע זה עושה רושם שההתלהבות שלה מעולם המחול קטנה בהרבה מזו של אחותה. גם לשיעור קראטה אחד היא הגיעה, רק כדי לגלות שלהרביץ לבורוכוב-סוקולוב זה לא כזה אתגר. היא טרם העלתה מיוזמתה אלטרנטיבות אחרות, כך שבאופן כללי ניתן לומר, שהיא פתוחה להצעות בנושא שעות הפנאי שלה. עוד לא בדקתי מהן האפשרויות העומדות לרשותנו בתחום הכדורסל, אבל בהחלט יש מצב שאם אמצא אחת סבירה בשעות ובמינון נורמליים, כמו גם במרחק נסבל מהבית - אנסה לעניין את הנערה בכדור הכתום.

פוטנציאל יש. אם להסתמך על נתוניה הנוכחיים, ומנקודת מבט אובייקטיבית לחלוטין של אבא פולני פסיכי - אנחנו אמנם לא מדברים על אתלטית-על, אבל בהחלט פוטנציאל לפורוורדית עם כוח עתידי כמו של קארל מאלון, מהירות כמו של ג'יימס וורת'י, עצבים קצרים כמו של רון ארטסט (ביום שהוריו יקראו לו מטה וורלד פיס, אני הראשון שיישר קו), ובעיקר תכונת ה"לא מעניין אותי מה, גם אם אני צריך לחנוק פיזית את כל המשפחה שלי הפסד הוא לא אופציה" של ג'ורדן.

גם הקואורדינציה שלה בסדר גמור, ואהבה בסיסית לכדור יש לה מאז שהנחנו אחד ספוגי שכזה במיטת התינוקת שלה. בקיצור, יסוד איתן קיים. השאלה היא, אם הנסיכה תגלה עניין ורצון. אני מאוד מקווה שכן, כאמור. לאו דווקא כדי שיהיה מי שימשיך את השושלת (המאוד לא מפוארת, עד עכשיו), כמו בשביל החזרה למגרשים.

אם אני סופר נכון, עברו שש שנים מאז שניתקתי מגע באופן חד צדדי, ולמעט מקרים חד פעמיים בעליל, המגרשים ואני ראינו זה את אלה רק דרך הטלוויזיה. כמו שהצהרתי חזור והצהר קבל עם וסייבר-ספייס יותר מפעם אחת, אני שלם במאתיים אחוז עם המצב הזה, אבל כשאני חושב על זה לעומק, בהחלט יכול להיות נחמד לחזור קצת לעניינים דרך דור ההמשך, ולהפגין נוכחות פיזית, בנוסף על זו הווירטואלית, גם אם הנצחית.

אחת לכמה זמן, אני מוצא את עצמי מדמיין איך זה יהיה להסיע אותה לאימונים, לשבת ולצפות כיצד היא משתפרת משבוע לשבוע, להתנצל בפני שאר ההורים על הסימנים הכחולים שיהיו מנת חלקן של בנותיהן, לחוש שוב בהתרגשות של מסגרת תחרותית במהלך משחקי הליגה, ולאזור את כל הכוחות הפיזיים והנפשיים כדי לא לגלות לשופטים מה אני חושב עליהם.

ימים יגידו אם הדמיון יהפוך למציאות, והאם הילדה הנרגשת שתתפוס ביום שני את מקומה ליד השולחן בכיתה א'1 אכן תטביע (תרתי משמע) את חותמה על הכדורסל הישראלי ו/או מעבר לו. כאמור, לא בכפייה. רק אם היא תביע עניין בעצמה. אולי כן ואולי לא. הדבר הכי חשוב הוא שבינתיים היא עוד לא פסלה את הרעיון על הסף. יש תקווה.

shaharhermelin@gmail.com