היי ערן,

טורניר אליפות העולם לנבחרות כדורסל 3 על 3 שאורגן בחופזה וכבר נגמר לפני שהספקתי להפנים, עורר אצלי תהיות פילוסופיות ופרקטיות לגבי ספורט קבוצתי.

מדוע התקבע מספר המשתתפים בכל ענף ספורט על מספר זה ולמה, פרט לחתירה שבו ישנם מקצים נפרדים לקבוצות בגודל שונה, אין תופעה שכזו באף ענף ספורט קבוצתי מוכר?

גיבורינו

על פניו, התשובה האוטומטית היא הצורך בסטנדרטיזציה על מנת לרכז את ההתעניינות של נתח השוק הגדול ביותר במקום אחד, אבל לטעמי התוצרים של פיצול שכזה עשויים להוליד התמחויות, פלחי שוק ותפקידים מרתקים, וניקח את הכדורסל כדוגמא לניתוח.

במציאות החלופית שבה מפוצל ענף הכדורסל ל-4 תתי ענפים:

3 על 3

4 על 4

5 על 5

6 על 6

תתפתח דינמיקה שונה בכל תת ענף.

באליפות

מתוך ההנחה שממדי המגרש, הכדור, הטבעות והסלים יישארו זהים, כמו גם חוקי המשחק האחרים, שאינם נוגעים לכמות השחקנים, אפשר להניח כמה כללי אצבע:

1. ככל שמספר השחקנים על המגרש קטן יותר, המשחק הופך למהיר, סולני ומבוסס על חדירות לצבע (כיוון שהמגרש פתוח ומרווח).

2. ככל שמספר השחקנים על המגרש גדול יותר, המשחק הופך לקבוצתי, מסודר, ומבוסס על כוח מתחת לסלים ויכולת קליעה טובה מחוץ לקשת.

3. בהסתמך על שתי הנחות יסוד אלו, אני מניח שכל מדינה תלך ותבסס אהדה לענף הרלוונטי ביותר עבור המצוינות הספורטיבית של שחקניה וכך גם שחקנים יוכלו למצוא נישות שמתאימות להם יותר (רודי פרננדס, ליאור אליהו, מורן רוט, וכו' יכולים להיות כוכבים ב-3 על 3 בעוד סופו, שאראס ובורוסיס יכולים להוציא מעצם הרבה יותר ב-6 על 6).

גם התפקידים הקלאסיים לא יהיו זהים בכל תת ענף:

השחקנים צריכים להיות הרבה יותר ורסטיליים וחליפיים זה לזה ב-3 על 3 והרבה יותר מהוקצעים במיומנות מסוימת ב-6 על 6 (הייתי משלם הרבה כסף כדי לראות משחק 3 על 3 שכולל שחקנים כמו טלטוביץ', בלו, פרננדס, מצ'באן, פרקינס ולנגפורד).

כמו כן מבחינת הממדים הפיזיים במשחקים מרובי משתתפים תהיה נטייה ללכת על שחקנים גבוהים וחזקים, לעומת הענפים עם כמות משתתפים קטנה יותר, בהם לרוב השחקנים מורכבים בעיקר משחקנים עם סיבולת גבוהה, זריזות וחתוליות.

האם לדעתך ברמה התיאורטית, לענפים כאלו הייתה זכות קיום (בהנחה שספונסרים אפשר היה לגייס)?

עידו ולדמן

העולם

נהניתי לקרוא את הניתוחים שלך לגבי כל תת ענף, באמת, אבל הסיפור הזה נראה לי תלוש למדי ולא מבוסס. כלומר, אני מאלה שחושבים ששפע הוא טוב אבל יוצר מיאוס, או חוסר הערכה או התעלמות בסופו של דבר. ואם לא כל אלה, אז שפע מכריח אותך להתמקד בדבר האחד, אולי בשני הדברים שאתה הכי מעוניין בהם.

כמה סוגי גבינות עומדות במקרר בסופרמרקט הקרוב אליך, ועדיין תעדיף לבחור את האחת-שתיים שלך כמעט תמיד?

כמה סוגי חלב עומדים שם עם וניל, בלי וניל, עם בננה, בלי בננה, עמיד או לא עמיד, ותמשיך לקנות את אותו חלב שאתה צורך למעט, אולי, פעם בכמה זמן כשתחליט "להתפרע"?

האם כל מי שאוהב כדורסל יאהב כדורסל 4 על 4?

האם כל מי שאוהב כדורעף אוהב בהכרח כדורעף חופים?

האם כל מי שאוהב אגרוף במשקל כבד, נהנה לראות גם אגרוף במשקל קל?

האם כל מי שאוהב טניס מעוניין להשקיע בטניס שולחן או בבדמינטון שמזכירים או דומים לטניס באופן כזה או אחר?

שלא לדבר על הביפ המזורגג. האם כל מי שרואה ביפ בטלוויזיה יסכים גם לראות ביפ באולמות, או סטנגה?

באתונה

בחרתי להתייחס בעיקר לסיפא שלך ולא לרישא, כפי שהיה אומר ודאי שמעל'ה מזרחי לו היה כאן עכשיו, משתי סיבות: גם כי זו השאלה ששאלת, וגם כי התייחסת בהרחבה לעניינים הטכניים והמקצועיים. ומהזווית שלי, איש משפחה עטוף בשלושה ילדים ורעייה שעובדת לא מעט שעות, יש מעט מאוד הזדמנויות וזמן להשקיע בפנאי שלך.

אם הפנאי שלי הוא צפייה בכדורסל, דקסטר/סדרה מתחלפת וטניסלע עם השכן, יהיה לי מאוד קשה להחליף אחד מהם או להכניס חבר חדש לצדם. לכן, 4 על 4 או 6 על 6 פחות מסקרן אותי ברמה האישית, המעשית או התיאורטית.

שלא יובן אחרת. אני לא מחסל מראש את הסיכוי של תת ענפים להצליח. אבל גם אם מדברים באופן כללי נדמה לי, על אף שאינני, שהתחליפים למיניהם זוכים לקהל אדוק וקטן, אבל לא מעבר לזה.

אם זו המטרה, קהל אדוק וקטן פה ושם, לט איט בי. הבלוז תמיד ימצא מקום לצד הפופ המרוויח והפופולארי יותר.

אבל אם המטרה היא להידמות, להשתוות או להחליף את ענפי האם, אני חושב שהמשימה גדולה מדי על משחקי הבת. נכון שיהיה מקום לכולם, יהיו יותר שחקנים וצופים מעורבים והספורט יגיע ליותר מקומות, אבל רוב אנשים יעדיפו את הפורמט המוכר, הנוח והמצליח.

כן, כן, גם אתה, לא שכחתי. סתם לא הסתדר לי במשפט ויש לך תמונה קטנה מדי, אז נשארת לסוף. שום דבר אישי, סליחה ומחילה

שלומות ונצורות בשלב זה.