היתה תקופה במכבי ת"א, בימים בהם חרשתי כל פסיק סטטיסטי ואלמנט מספרי, שבה בכל פעם קם עליה שחקן זוטר יחסית להורגה. כל מיני ליצנים של 6.4 נקודות בממוצע, יצאו ממנה כמו גיבורים עם 24 נקודות פתאום, רק השד יודע מאיפה ולמה.

כל מיני יואכים בלום כאלה, מוילרבאן.

כל מיני לאורו בון עתיק-ותיק מבולוניה.

כל מיני דויד דזי כאלה משרלרואה.

ורשימה ארוכה מאוד של שמות, שרובם לא יגידו לכם הרבה.

שאלתי פעם את יורם חרוש, פיני גרשון ודייויד בלאט, איך ולמה זה קורה, והם דיברו בגדול על התמקדות בכוכבים של הקבוצות היריבות, מה שמאפשר לשחקנים המשלימים לסיים ערב נגד נגד מכבי עם שיאי קריירה.

וזה נמשך ונמשך, עד שכנראה שכחתי מזה, או עד שההגנה של מכבי התייצבה והצליחה לעצור את שחקני הקו השני, ולחטוף מהכוכבים עצמם. או סתם לתת משחק הגנה טוב לצאת בשום ובחיים גם מפני אלה וגם מפני אלה.

עד שבא פתאום קרלוס קבזאס (26, 1.80), רכז מחליף במלאגה כבר כמה שנים טובות, אחד שיודע לשחק כדורסל וכבר הראה את זה פה ושם, וסיים את המשחק ביום חמישי עם 32 נקודות ותואר כוכב המחזור מטעם היורוליג.

ש-ל-ו-ש-י-ם ו-ש-ת-י-י-ם נקודות. שיא קריירה.

וגם ששה אסיסטים.

זה שהיורוליג בוחרים כוכב מחזור מתוך קבוצה מפסידה (ומסתמכים אך ורק על השורה הסטטיסטית מבלי קשר לתוצאה ולמהלך הדברים), מראה שהם קצת אהבלים, בואו נודה.

אבל זה שקרלוס קבזאס קולע 32 נקודות תוך שימוש מצוין ומפתיע בפיקנ'רול עם פיאטרוס (מניותיו של הצרפתי עלו אצלנו בעקבות המשחק) – מה זה אומר? שגם מכבי אהבלים? ששארפ לא מסוגל יותר? שביינום, לגביו דווח שהוא שחקן הגנה מצוין, השאיר חלקים מרפרטואר ההגנה שלו בבית?

ואולי, יותר מכל, אנחנו חוזרים לימים שבהם מכבי הופכת את השחקנים הקטנים לכוכבים גדולים לערב אחד. וכל הכבוד לסקריולו, אגב, שזיהה מהר מאוד שפפה סאנצ'ז מסריח את המגרש והעיף אותו מבלי להחזיר עד לסיום.

אבל בכל מה שקשור לצד של מכבי ת"א, קבזאס? 32 נקודות? צבטוני, חבריה עולצת, שמא חלמתי חלום. במחזור הבא מלאגה תארח את בדאלונה. 73-80 למלאגה, קבזאס 7 נקודות ב-2 מ-7 מהשדה וגם 3 מ-4 מהעונשין.