בשלוש העונות הראשונות שלו בליגה, כבחור צעיר במכבי רעננה ובני השרון, גיא פניני זרק כמעט שווה בשווה מטווחים של שתי נקודות ושלוש נקודות.

בעונה הרביעית הוא זרק יותר פעמים לשתיים מאשר לשלוש, והמגמה הזו נמשכה גם בעונה החמישית שלו. סדר גודל של 55% לשתיים לעומת 45% לשלוש באותה עונה (2005/06, כשהוא כבר שחקן משמעותי מאוד בבני השרון).

השינוי הגיע במעבר להפועל ירושלים. 55% מהזריקות שלו היו לשלוש בעונה הראשונה שלו שם. עונה לאחר מכן – שוב שוויון כמעט מוחלט בין הטווחים.

בעונה הראשונה שלו במכבי ת"א הוא לקח 55 אחוז מהזריקות מחוץ לקשת.

המפנה המשמעותי ביותר בסיפור הזה הגיע בעונה השנייה במכבי ת"א, 2010/11, ופתאום גיא פניני הוא שחקן שלוקח 69% מהזריקות שלו לשלוש נקודות ורק 31% מטווח של שתיים. בעונה שעברה הוא התמתן קצת, אבל רק קצת: 61% מהזריקות היו לשלוש. כל המספרים מתוך משחקי ליגת קזינו, אגב.

מבט לנתוני היורוליג שלו בשנים האחרונות מציג תמונה דומה מאוד:

45 זריקות לשלוש לעומת 25 לשתיים בעונה הראשונה במכבי ת"א.

72 זריקות לשלוש לעומת 35 זריקות לשתיים בעונה השנייה.

41 זריקות לשלוש לעומת 19 זריקות לשתיים בעונה השלישית.

אי אפשר לברוח מהעניין הזה גם במשחקי הנבחרת בקיץ הזה, כשפניני זרק עד עכשיו 34 פעמים לשלוש ורק 18 פעמים לשתיים.

מה שהיה פעם הבדל של 10 אחוז בין הטווחים, שפעם נע לטובת השלשות ופעם לטובת הזריקות לשתיים, ומדי פעם אפילו התאזן, הוא כבר כמה שנים טובות סיפור חד משמעי: פניני הוא קלע שלשות לפני כל דבר אחר, אפילו לפני הילד הרע שבו.

אני במכוון מדבר על השוני שנוצר בסגנון כרגע, ופחות על אחוזי הקליעה. במכבי ת"א יש בדרך כלל סנטר דומיננטי שמרכז אליו תשומת לב הגנתית ויוצר מצבים פתוחים לזריקה לשחקני החוץ. פניני לקח את כל מה שיכול היה לקחת. הטענה שלי היא, שהוא לקח את זה והצמיד לחזה. סירב להרפות. אחרי שלוש עונות אינטנסיביות ועמוסות במשחקים עם מכבי ת"א פתאום קשה להשתנות.

הבעיה עם קלעי שלשות היא, שהם נוטים להיות מאוד רציניים ביחס לעצמם. כלומר, אולי ילמדו לסדר לעצמם מצב זריקה במגוון דרכים, או ימצאו עוד דרך או שתיים לשחרר את הכדור, אבל זו תהיה שלשה ברוב המכריע של המקרים. ה"אני קלע שלשות, הזה נכנס חזק לראש ולא זז משם.

הם לא ימהרו לוותר על הזריקה הכיפית ביותר בכדורסל חוץ מהטבעה, לטובת זריקה חסרת ברק משתיים שמצריכה בדרך כלל עוד כדרור, דורשת לעבור שחקן, וכל כולה אומרת לעיתים עבודה נוספת מצד השחקן.

והתוצאה? שחקן כזה נמדד יותר ויותר באחוזי הקליעה שלו לשלוש. הולך לו? הוא משחק. לא הולך לו? הוא משחק פחות.

אלמנטים רבים מקבלים פחות משמעות בעיני רבים, כולל המאמן, אם הפעולה העיקרית שלך, זו שהפכת למומחה בה, לא נופלת טוב.

פניני זרק שלוש פעמים לשלוש במשחק נגד איסלנד והחטיא את כולן. שתיים מהן בהתקפה אחת בהפרש של שלוש-ארבע שניות. לא יודע מה בדיוק היה שם: תסכול, ייאוש, עצבים, סתם תחושה שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה בכל רגע, או מסוגל להרבה יותר מזה.

לא מתיימר לדעת.

אבל אריק שיבק שלח אותו לספסל סיכם עבורו את הערב החלש ביותר שלו הקיץ: שמונה דקות בלבד, בלי נקודות ובלי אף זריקה לשתיים.

נצא לפרסומות ומיד אחריהן משפט ארוך.

חזרתם?

בהתחשב במקרה נגד איסלנד, ובזה שמוקדמות אליפות אירופה קרובות לסיום ופניני טרם העמיד משחק עם דו-ספרתי בנקודות, ובזה שממוצע העבירות שהוא מבצע דומה ואפילו קטן לממוצע העבירות שהוא סוחט, נראה שהגיע הזמן לעשות חושבים.

הבחור חגג לפני כמה ימים 29. ילד גדול.

מספרים המספרים ואומרים האומרים ומדווחים המדווחים, שהוא לוקח את עצמו כספורטאי פחות ברצינות מאשר ניתן היה לצפות, ואני לא נכנס לדוגמאות והדגמות. מי שיודע יודע.

זה קודם כל.

אחר כך, שיתחיל לחתור לכיוון איזון בין הטווחים בזריקות שלו. להיות פחות צפוי, פחות תלוי בזווית האצבע והאמה.

שימכור עבירות. שיזיז רגליים מהר יותר בהגנה. אחרי הכל, אינטליגנציית משחק לא חסרה לו.

שיעשה את זה מהר מאוד, כי דווין סמית' יהיה לפניו גם השנה ואולאראונד ממושמע כמותו קשה מאוד להזיז על ידי נשק שתלוי ביום או במצב רוח. טוב שאין פה רוחות כמו בשייט, אחרת היינו מתחילים לדבר על יכולת הקליעה שלו במונחי רוח דרום מערבית של 20 קשר.

אגב, לגיטימי לגמרי להשתנות תוך כדי קריירה. זה קרה וקורה להרבה שחקנים מכל מיני סיבות ובהתאם לסיטואציה אישית וקבוצתית.

אלא שאצל פניני, שבעיניי הוא לא שוטר קלאסי ויש לו יותר למכור מאשר בעיקר זה, הסיפור קרה מהר מדי. הוא נסחף עמוק לים עם השינוי ומישהו, אם לא הוא עצמו, צריך לעזור לו לצאת משם.

לא היו הרבה עונות של שחקנים ישראליים בשנים האחרונות, שגרמו לי הנאה כמו זו של פניני ב-2009/10, הראשונה שלו בת"א. חלוקת הזריקות שלו היתה עדיין הגיונית וסבירה בין שתיים לשלוש, הוא נכנס למשבצת הישראלי המוביל שהותיר אחריו עומרי כספי וסיים עונה שהיא כנראה הטובה ביותר בקריירה שלו: 14.1 נקודות ב-26 דקות ואחוזים מצוינים מכל טווח. הכל הלך לטובתו.

אבל פניני, שנותן לנבחרת עד עכשיו 5.3 נקודות ב-27% מהשדה בלבד, נמצא כרגע במקום לא טוב. לפני שיהיה מאוחר מדי הוא צריך לקחת את עצמו בידיים מכל הבחינות הרלוונטיות.

שלומות ונצורות בשלב זה.