חברי הטוב לואיס (למי שכבר הספיק לשכוח: אוהד הניקס ועורך דין ניו יורקי מצליח. בסדר הזה, כן?) התקשר בערב החג בשעה שש בדיוק. לא חשבתי אחרת. לאיש אולי יש נטייה מובהקת לאחר, כולל לחתונה של אחותו, אבל בכל מה שקשור לברכות בראש השנה ובפסח, אפשר לכוון את השעון לפיו.

תגיד, הוא שאל אחרי חילופי הברכות והסמול-טוק המתבקש, מה הדבר הכי חשוב שאתה רוצה לצאת איתו מהשנה החדשה? אתה בטח זוכר שאצלנו האמריקאים יש את הקטע הזה: בערב ראש השנה - ולא משנה לפי איזה לוח - בוחרים משהו אחד להתמקד בו ולהגשים אותו במהלך השנה הבאה עלינו לטובה.

לא ממש הקדשתי לזה מחשבה, אמרתי, אבל לאור כל מה שקורה מסביבנו במזרח התיכון, אני מניח שאסתפק בבריאות טובה לי, למשפחה ולכל שאר האנשים החשובים לי, וכמובן כמה שיותר שקט ושלווה. זו תהיה התחלה לא רעה. עם השאר ננסה כבר להסתדר. צודק, אמר לואיס, לרגע שכחתי מה מטריד אתכם. ליד הבעיות האלו, המטרה שלי נראית מיקרוסקופית ומפגרת, אבל זה המצב. נו, אולי תגיד ונגמור עם זה? שאלתי. להחזיר את המדיסון סקוור גארדן לראש הטבלה, אמר לואיס, ואל תחשוב שזה הולך להיות קל.

אני יודע שזה נשמע לך מצחיק, שלא לומר דבילי, הוא המשיך בלהט לואיסי אופייני, אבל בשבילנו, אוהדי הניקס, מדובר באחד הכשלונות הכואבים בתולדותינו, ואני לא מדבר עכשיו על הישגי הקבוצה. במשך שנים על שנים, נחשב MSG לאולם שהקבוצות הכי שונאות לשחק בו. רועש, פנאטי, ומלא באוהדים סופר-אינטליגנטיים שמוצאים אלף ואחת דרכים יצירתיות להוציא את שחקני הקבוצה השנייה מדעתם.

והיום? שאלתי. היום? נאנח לואיס, היום אנחנו כבר לא שם. לפחות חמישה משאלים שונים בנושא התפרסמו בשנה האחרונה - בהם השתתפו שחקנים, מאמנים ועיתונאים - ובאף אחד מהם אנחנו לא ראשונים. שלא תבין לא נכון, בכולם אנחנו בחמישייה הפותחת - בכל זאת, מדובר ב"מֶכָּה" של הכדורסל, מיינד יו - אבל לראות מעלינו בטבלה את קונסקו (או "באנקרס לייף" או מה שזה לא יהיה עכשיו) פילדהאוס של הפייסרס, את הרוז גארדן של פורטלנד או את האולם של יוטה? אלוהים ישמור, איך זה קרה לנו?

שמע, אין מה לומר: אכן שערורייה שאין כדוגמתה, אמרתי, באתר שלנו כבר היו מדביקים לה בחו"כ. Bahuk? תהה לואיס. אכן כי כן, הסברתי, בוא ונתרגם את זה ל-SHAD – יעני Shame, Humiliation And Disgrace. קניתי, צהל לואיס מעברו השני של הקו.SHAD ייקרא שמו מכאן והלאה. אל תדאג, עשרים שניות אחרי שאנחנו גומרים לדבר זה הולך לכל האוהדים השרופים. חפש את זה בפייסבוק, בטוויטר ועל כרזות נבחרות בגארדן החל ממשחק האימון הראשון.

יופי, אמרתי, אני מניח שיו"ר הדירקטוריון, שלו זכויות היוצרים על הביטוי, ישמח לראות את משנתו נפרשת גם מהצד השני של האטלנטי, אבל מה אתה בדיוק מתכוון לעשות בפועל? עוד לא ממש גיבשתי תכנית פעולה, הודה לואיס, אבל אני מתכוון ללכת על זה בכל הכוח. לא יודע מה: נפיץ עצומות ברשת, נחלק פליירים בכניסות לגארדן, נגייס את כל חברי מועדון האוהדים הרשמי, נביא את התקשורת מהניו יורק טיימס ועד אחרון החינמונים שמחלקים בסאבוויי. MSG יחזור לפסגה, או שלא קוראים לי לואיס.

תגיד, הקשיתי, סליחה שמראש שאני דורך על יבלות ומפזר לך שמונה קילו מלח על הפצעים, אבל יכול להיות שאיבדתם את הבכורה לאינדיאנה, יוטה או מי שזה לא יהיה כי הקבוצה המחורבנת שלכם היא, ובכן, מחורבנת? ראבאק, מאז האליפות האחרונה אתם כבר ארבעים שנה במדבר, עד כדי כך שכל עונה בה אתם מתברגים איכשהו לפלייאוף נחשבת להישג אדיר ולהצלחה מסחררת. לא הגיוני שלחבריך האוהדים פשוט נשבר, וכשנשבר, מה לעשות, לפעמים יוצאת הרוח מהמפרשים והווליום יורד.

בדיוק להפך, הוא אמר, אנחנו היום אמורים להיות במצב ששום דבר, אבל שום דבר, לא יכול לשבור אותנו. ראינו הכל, עברנו הכל, חטפנו הכל: צ'רלס "ליי-אפ" סמית', השלשות ההן של רג'י מילר, 55 הנקודות של ג'ורדן במשחק הקאמבק שלו ב-95' וכן הלאה וכן הלאה. ברור שאני, כמו כולם, חולם על אליפות, רק שכשבוחנים את זה ברצינות, אפילו למורעל כמוני זה נראה לא ריאלי. מה נשאר לנו, רק טבלת האולמות הקשים והשנואים, ועל זה הולכים. מלה שלי, לא יהיה בית כמו הגארדן השנה, וגם לא בשנים הבאות.

שיהיה בהצלחה, אמרתי, ואפרופו הולכים, אנחנו הולכים לאכול ארוחת חג. שתהיה שנה טובה. אמן ואמן, אמר לואיס, ורק תגיד לי אם אנחנו רואים אותך בקרוב בניו יורק. הלוואי, אמרתי, אבל כרגע זה לא על הפרק. גם אתה מתחיל להתדרדר, הוא אמר, SHAD, פשוט SHAD.

shaharhermelin@gmail.com