אז מה יותר ממה: בא לשכונה בחור חדש, או אולי באה לבחור שכונה חדשה? הרי כבר לפני שבועיים, כשהפציע השידור הראשון ממשחקיה של מכבי, ראינו כולנו שהחברים הנכבדים ביופורד, ובמיוחד ביינום, איך נאמר בעדינות, לא ממש מציבים בראש האג'נדה המשחקית שלהם את המונחים "קבוצה" ו"משחק מסודר". אבל נדמה לי, שגם אלה שלא ממש ציפו מביינום להיות שאראס, או אפילו סולומון, ישבו אמש משתאים מול מופע האנוכיות והטחת הראש בקיר של מי שמוגדר - כן-כן, אני יודע שזה משעשע - הרכז הפותח של הצהובים.

את ביופורד, על שמונה דקותיו התמימות במגרש, נעזוב הפעם ברשותכם, למרות שבפרק זמן קצר זה הוא הצליח לקחת מספיק החלטות מוטעות לעונה שלמה. ביינום, לעומתו - עם הכדור הממאן לעזוב את ידיו אלא לכיוון הסל, עם הכניסות האוויליות לתוך היער משל היה כיפה אדומה על ספידים - דווקא הצליח יפה במשימה שנטל על עצמו בלי דעת - לתת פייט ראוי לכמה מבכירי מצעד הסקוררים-המשחקים-למען-עצמם-ותו-לא שעברו כאן. מאחר שהאדון ספאחיה עצמו התעקש, במיוחד אתמול, כי לא משנה מה מקומו של ביינום בחמישייה, הבה נסכים עימו ונצרף לוויל ארבעה חברים ראויים מסוגו, מתוך רבים שעברו כאן לאורך השנים:

קנדל פינדר. הפציע בשמי הפועל ירושלים בעונת 79/80 אם אינני טועה, בימים בהם יכלו האדומים רק לחלום על תקיעת יתד בצמרת הכדורסל, ונעו להם בין הליגה הלאומית והארצית. סקורר אבסולוטי היה האיש, במיוחד בעיני עצמו, ולכן הקפיד לקחת משהו כמו 70 אחוז מכלל זריקות הפועלים. עובדה זו אכן הספיקה לו לזכות בתואר הכה נחשב של מלך סלי הליגה, אולם הקבוצה עצמה נאלצה להסתפק בשניים או שלושה ניצחונות בלבד, ונשרה אחר כבוד חזרה לליגה השנייה.

ארני קאב. מזכיר יותר מכולם את ביינום מבחינה פיזית, לאור היותו גם הוא בסביבות ה-1.80 מ' רק עם נעליים ובימים חמים במיוחד. שיחק בראשית שנות ה-80' בשורות אימפריית אליצור תל אביב, ומימיו לא פגש זריקה שלא אהב. את מושג המסירה, עם זאת, זכר רק במעורפל מימיו בקט-סל. לזכותו, יש לומר שהיה צלף ברמה גבוהה ביותר, שהגיע בלי להתאמץ גם ל-40 נקודות ומעלה במשחק. זכור במיוחד מחזור הסיום של עונת 81/2, או שמא היתה זו 82/3, עת אל קו הסיום של המירוץ למלכות הסלים דהרו צוואר אל צוואר קאב ודורון ג'מצ'י שאין שני לו. אליצור כולה התגייסה אז למען ארני-בוי, שהשחיל 50 ומשהו לסלה של אלוהים-יודע-מי, וזכה בתואר הנכסף על חודן של נקודות בודדות.

דריק גרווין. מהגדולים שבין גדולי הסקוררים, שזכינו שיבקרונו בפינה נידחת זו של הגלובוס. כמו בכירי הסוכנים במיטב סרטי הריגול, הכיר על בוריין את כל הצורות להרוג אותך בהתקפה: מרחוק, מקרוב, מימין, משמאל, עם הלוח, בלי הלוח, יו ניים איט. הגנה? כן, בטח, בדיוק כמו זו של מכבי אתמול. שיחק רק כששילמו לו, ורק איך שבא לו. מלך. (הערת יו"ר דירקטוריון כדורסלע: ולא רק מלך, היה גרווין, אלא גם אחד מגדולי חביבי הסיפרה בכל הזמנים, כידוע. סליחה, הרמלין, המשך בבקשה).

דייויד אנקראם. כל מלה מיותרת, אבל הנה כמה בכל זאת. הקפיד לשתף בכל התקפה ארבעה שחקנים: אותו, את עצמו, את דייויד ואת אנקראם (הערת יו"ר הדירקטוריון: שגיב אתה, הרמלין, שגיב ואף נשגב). בעל שמאלית בלתי ניתנת לעצירה, שהוביל את נבחרת החלומות של יעקב אדלר בעונת 92/3 הבלתי נשכחת, והרים תרומה מכרעת לאליפות ההיסטורית של הגליל. שנה אחרי זה כבר מצא לעצמו קבוצה לפי מידותיו, הפועל עפולה, שם קלע מיליון נקודות במשחק בדרך לליגה השנייה. כמה שנים מאוחר יותר חזר על התרגיל גם עם מוצקין, ועדיין שום דבר לא עניין אותו על המגרש חוץ ממנו עצמו. בחיים לא ראיתי דבר כזה.

עד אתמול.

הערת המערכת:

גזור ושמור, שחר. קטע ענק ביותר, אהבנו עד מאוד.

ובאנו על החתום:

יואש אלחסיד, נציג הסיפרה בצפון הארץ

ארנו לקומט, הנציג בצרפת

דייויד אנקראם, טיז אל נאבי, מסצ'וסטס

הגיבו גם אתם לשחר הרמלין הפלאי

shahar@spni.org.il