ובכן, כמובטח באייטמון קודם, הנה כמה מלים על שלמה ארצי והתקליט (! שוב, אין ברירה אלא להרביץ פה סימן קריאה, אף שאינני א. מליניאק האריה השואג), שאני שומע בימים אלה.

ואף בשבועות אלה.

שהרי התקליטים מתחלפים מפעם לפעם, אבל זה "שלמה ארצי השירים היפים" נמצא פה כבר שבועות ולא חוזר לארון האדום והנאה המכיל את כל התקליטים והדיסקים הנשיאותיים מאי-אז בימים.

מה מיוחד בו?

ריישית כל, כמו שנהגה לומר סבתי מרים עליה השלום, תמיד נחמד לגלות מחדש משהו. אני רואה ושומע ויודע עד כמה רוב הצעירים מנותקים לגמרי מדברים שקרו פעם, ואפילו קצת גאה להיות שייך לדור שעוד התעניין קצת, התחבר, בדק גם לאחור, ולא סגר את עצמו בגבולות האייפון והגוגל, הרחבים מאוד לכאורה, אבל גם כאלה שגורמים לעצלות מחשבתית. או כך נדמה לי, על אף שגם א. לביא אינני.

שיינית, התמימות. הנוסטלגיה. אפילו הקול של ארצי, הצלול, הברור, שמסמל ימים אחרים. קול שאני מעדיף פי כמה וכמה (וכמה!) על הצרידות שלו בחלק המאוחר של הקריירה.

ואכן כי כן, זאת יש לומר: ספק אם אני גדול מעריציו, ואני מתקשה לזכור אם הייתי בהופעה שלו או לא. אם כן, זה קרה מאוד-מאוד מזמן, בטח עשרים שנה אחורה. משהו מנצנץ שם בזיכרון. קיסריה כנראה, כן. כמעט בטוח.

אבל לא מאלילי המוזיקה שלי הוא האיש הזה.

ברם אולם ואף על פי כן, השירים הישנים שלו כל כך יפים, פשוטים, סבנטיז כזה. והמלים, מלים של פעם, יו נואו. וזה נחמד ומלודי מאוד. ומחזיר אחורה. מאוד מחזיר. לא קודח, לא דופק בראש, לא מבלבל את השכל.

14 שירים יש פה, וקשה להחליט איזה מהם יותר יפה.

תפסו אותי "השיר על ארץ סיני", "אומרים ישנה ארץ", "האם עודך יפה", "יופיה אינו ידוע", "אל תשאל ילד", "רק זיכרון אחד" וגם "בשל תפוח" בביצוע טריקי-גימיקי משהו, למלים של חיים נחמן ביאליק. כותבים-כותבים יש שם: תרצה אתר, נתן זך, רחל שפירא ועוד כהנה וכהנה שועי עולם. וגם מלחינים-מלחינים כמו מוני אמריליו האלילי.

אם להפוך סיפור ארוך לקצר, כל מי שבנפשו מקננת ציפור שרוצה לצייץ קצת, שיחפש את הדבר הזה ויעשה לעצמו טוב.