רבים מתושבי ארה"ב, וייתכן שגם מדינות נוספות, נוהגים ערב תחילתה של שנה חדשה להצהיר קבל עם ועדה על ה- New Year's Resolution שלהם: משהו אחד לפחות, שהם מתחייבים לעשות ולהשלים במהלך השנה הקרובה. זה יכול להיות כל דבר: מגמילה מעישון, דרך סידור וניקוי עליית הגג שאפילו העכברים כבר מפחדים להיכנס אליה, ועד יישור ההדורים עם הדודה שהעליבה אותם במסיבת חג המולד לפני 27 שנה. אישי, משפחתי, מקצועי, עירוני, לאומי, כלל עולמי - הכל הולך. העיקר להתחייב ולעשות.

הנה המלצה למשהו קטן אך חשוב, אותו יכולים וצריכים לקחת על עצמם בשנת 2013 איגוד הכדורסל, איגוד השופטים, מינהלת הליגה, ערוץ הספורט, ואולי עוד מישהו ששכחתי בטעות: להיפטר אחת ולתמיד מהמיקרופונים המוצמדים לשופטים במשחקים המרכזיים.

כמובן שמבחינת הצופים בבית, כמו גם מבחינת מה שאוהבים לכנות "המוצר הטלוויזיוני", מדובר בהצעה לא טובה, שלא לומר שערורייתית, מופרכת ועל הפנים לגמרי. מאז שרשתות הטלוויזיה האמריקאיות הביאו לעולם את מוסד ה"wired" ("מחובר"), נחשפנו לפַּן אחר ומאוד כיפי של השידור. פתאום גם אנחנו, ממקום מושבנו הנוח על הכורסא, יכולים לשמוע בדיוק, אבל בדיוק, את חילופי הדברים בין המאמנים לשחקנים, בין המאמנים לשופטים, בין השחקנים לשופטים ולפעמים גם בין השופטים לבין עצמם. הכל טוב, יפה ומהנה מאוד, עד שזה מגיע לנקודה בה הוא מפריע לשופטים לעשות את הדבר היחיד לשמו הם התכנסו: לשפוט.

במהלך שידור המשחק בין מכבי ראשל"צ למכבי חיפה, קל מאוד היה להבחין כי השופט הראשי, עומר אסתרון, מנתק מדי פעם את המיקרופון, ומפעיל אותו שוב רק אחרי שסיים לדבר עם מי שזה לא יהיה - שחקן, אחד השופטים האחרים וכן הלאה. צוות השידור, ניב רסקין וצביקה שרף, אף התרעם על כך בקול רם. זה לא יהיה בבחינת הימור גדול מדי לנחש שהתנהלותו של אסתרון - וממש לא משנה כרגע אם מדובר בהוראה מגבוה או ביוזמה אישית שלו - היא תוצאה ישירה של מה שהתרחש כמה ימים קודם לכן, במשחק בין הפועל ת"א לברק נתניה.

במהלך משחק - כל משחק - מעורבים השופטים בהרבה מאוד חילופי דברים. זה יכול להיות הסבר לשריקה מסוימת, אזהרה לשחקן או למאמן, התייעצות מקצועית, הנחיות למזכירות וכן הלאה. לא תמיד, אבל במקרים רבים, הדברים האלה נאמרים בצורה מסוימת ובטון מסוים, ויוצרים דינמיקה עוד יותר מסוימת. דינמיקה זו יכולה, ובפועל כבר הוכח שהיא משתנה משמעותית כאשר למשוואה מתווסף המיקרופון.

כדי שלא תהיינה אי הבנות - לפעמים, האשמה היא בהחלט של השופט. ישנם כאלה, שינצלו את העניין כדי למקם את עצמם באור הזרקורים ולגנוב את ההצגה. ברם אולם, ברוב המקרים מבחינת השופטים מדובר חד משמעית במכשול. רובם לא יהיו הם עצמם, אם בכל רגע נתון הם יהיו מוטרדים מהמחשבה איך יישמע מה שהם רוצים להשמיע. וכאשר כאלה הם פני הדברים, הסיכוי לפגיעה בתפקוד התקין של השופטים, וכתוצאה מכך במשחק כולו, הולך ועולה.

מי שאמור להיות כל כולו בתוך המשחק, וכל החלטה שלו יכולה להתברר כחשובה עד גורלית, צריך להישאר בדיוק כך: כל כולו בתוך המשחק. בלי עוד משהו שיסיח את דעתו. למה ללכת רחוק? בואו נעשה ניסיון. במקום שופטים, נבקש להצמיד את המיקרופונים למאמנים. אותי, למשל, מאוד יעניין לשמוע בכל רגע נתון כל מאמן שהוא. בין אם זה מה שהוא אומר לשחקניו, וכמובן את כל ההערות והברכות הלבביות לשופטים. נראה לכם שתמצאו אפילו מאמן אחד שיסכים? בחיים לא, ולא בגלל החשש מחשיפת סודות מקצועיים והעברתם לאויב. המאמנים ידברו רק על הצורך בחופש פעולה מוחלט. צודקים, אבל את אותו חופש פעולה מוחלט צריכים גם השופטים.

בכלל, תקנו אותי אם אני טועה, אבל לא זכור לי שראיתי שופטים "מחוברים" בשום ליגה אחרת. לא ב-NBA, לא בספרד, לא ביוון ולא בשום ליגה נחשבת באירופה. בפוטבול, השופט הראשי אמנם משתמש במיקרופון כדי להסביר לצופים למה הוחלט משהו שהוחלט, אלא ששם יש בכך צורך משום שבתוך כל קרבות הגלדיאטורים - אין לנו כמעט שום אפשרות להבחין מי עשה מה למי, ובכל מקרה ההחלטה מתי להפעיל את המיקרופון היא אך ורק של השופט.

בקיצור, עם כל הצער על ה"פגיעה" בשידור, נתקו את השופטים מהמיקרופון. גם בלעדיו יש להם מספיק דאגות על הראש, וכך גם יהיה להם תירוץ אחד פחות.

shaharhermelin@gmail.com